גמר גביע אירופה לאלופות 1991
 | |||||||
| אירוע | עונת 1990/1991 בגביע אירופה לאלופות בכדורגל | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| הכוכב האדום ניצחה 5–3 בפנדלים | |||||||
| תאריך | 29 במאי 1991 | ||||||
| מיקום | אצטדיון סאן ניקולה, בארי, איטליה | ||||||
| שיפוט | טוליו לאנסה (איטליה) | ||||||
| צופים | 51,587 | ||||||
|
→ 1990 1992 ← | |||||||
| uefa.com | |||||||
  | |||||||
גמר גביע אירופה לאלופות 1991 התקיים באצטדיון סאן ניקולה בבארי שבאיטליה ב-29 במאי 1991, ובו נקבע כי הזוכה בטורניר גביע אירופה לאלופות לעונת 1990/1991 היא הכוכב האדום בלגרד מיוגוסלביה, שניצחה במשחק את אולימפיק מרסיי הצרפתית בתוצאה 5-3 בדו-קרב בעיטות עונשין, לאחר שוויון 0-0 בתום הארכה. משחק הגמר נעל את העונה ה-36 של גביע אירופה לאלופות.
בהופעה הראשונה בתולדותיה בגמר המפעל, זכתה הכוכב האדום בתואר לראשונה בתולדותיה. היא הייתה הקבוצה היוגוסלבית השנייה בהיסטוריה שמגיעה לגמר, לאחר הפסדה של פרטיזן בלגרד לריאל מדריד ב-1966, וכן הייתה לזוכה ה-18 בתולדות הטורניר. עבור מרסיי הייתה זו הופעה ראשונה בתולדותיה במשחק הגמר. שנתיים אחר כך, בגמר ליגת האלופות 1993, היא זכתה לראשונה בתולדותיה בתואר. היא הייתה לקבוצה הצרפתית השלישית בתולדות גמר גביע אירופה, אחרי סטאד ריימס (שתי הופעות) וסנט אטיין, אך לא הצליחה להפוך באותה עונה לזוכה הצרפתית הראשונה.
שתי הקבוצות העפילו לטורניר עקב זכייתן באליפות בארצן בעונת 1989/1990. הכוכב האדום זכתה באליפות יוגוסלביה בפער ניכר של 11 נקודות מיריבתה דינמו זאגרב, בעוד מרסיי זכתה אליפות צרפת בפער של שתי נקודות בלבד מבורדו.
במשחק עצמו לא הובקעו שערים ולא הושגה הכרעה בתום הארכה, והקבוצות התמודדו בדו-קרב בעיטות עונשין. הבועט הראשון לזכות מרסיי, מנואל אמורוס, היה היחיד להחמיץ בדו-קרב, ודרקו פאנצ'ב כבש את הפנדל המכריע לזכות הכוכב האדום.
הדרך אל הגמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכוכב האדום בלגרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבוצת הכוכב האדום החלה את דרכה בסיבוב הראשון, בו הוגרלה לשחק מול גראסהופרס ציריך השווייצרית. במשחק הראשון בבלגרד נקלעה הכוכב האדום לפיגור, אך חזרה למשחק וסיימה אותו בשוויון 1-1. בגומלין בציריך הפגינה הכוכב האדום שליטה מוחלטת והביסה את יריבתה 4-1 בדרך לסיבוב הבא עם 5-2 בסיכום שני המפגשים.
בשמינית הגמר פגשה הכוכב האדום את גלאזגו ריינג'רס הסקוטית. במשחק הראשון ניצחה הכוכב האדום 3-0 בבית את אלופת סקוטלנד, ובגומלין עוד הובילה 1-0 בדרך לשוויון 1-1 בסיום, וניצחון 4-1 בסיכום שני המפגשים.
בשלב רבע הגמר פגשה הכוכב האדום את דינמו דרזדן, נציגת גרמניה המזרחית. הכוכב האדום ניצחה 3-0 מרשים במשחק הראשון בבית, וכעבור שבועיים הגיעה למשחק הגומלין בדרזדן. כבר בדקה השלישית נקלעה הכוכב האדום לפיגור, אך במהלך המחצית השנייה השלימה את המהפך ועלתה ליתרון 2-1. בדקה ה-78 של המשחק הפסיק השופט הספרדי אמיליו סוריאנו אלאדרן את ההתמודדות עקב התפרעות וזריקת חפצים מצד הקהל הביתי. אופ"א החליטה להעניק ניצחון טכני של 3-0 לכוכב האדום, שגם כך הייתה ביתרון משמעותי ברגע הפסקת המשחק, ובסיכום שני המשחקים היא ניצחה 6-0 והעפילה לשלב הבא.
בחצי הגמר נפגשו הכוכב האדום ובאיירן מינכן הגרמנית, היחידה מבין יריבותיה באותה עונה שזכתה בעברה בגביע אירופה. במפגש הראשון באצטדיון האולימפי במינכן, הצליחה הכוכב האדום לרשום ניצחון חוץ מרשים, כשהפכה פיגור 1-0 לניצחון 2-1. עם המקדמה מהמפגש הראשון אירחה הכוכב האדום את הגומלין, וירדה למחצית ביתרון 1-0. בדקה ה-65 השווה קלאוס אאוגנטאלר את התוצאה, וחמש דקות אחר כך השלימה באיירן את המהפך ועלתה ליתרון 2-1. בדקה ה-90, כשהמשחק כבר נראה היה בדרך להארכה, כבש אאוגנטאלר שער עצמי שהעלה את הכוכב האדום לגמר הראשון בתולדותיה, כשהיא בלתי מנוצחת לכל אורך העונה האירופית שלה.
אולימפיק מרסיי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרסיי פתחה את הטורניר בסיבוב הראשון מול דינמו טירנה. היריבה האלבנית לא היוותה יריב שקול במשחק הראשון בסטאד ולודרום, ומרסיי ניצחה 5-1 עם שלושער של ז'אן-פייר פאפן. שוויון 0-0 בגומלין הספיק למרסיי כדי להעפיל לשלב הבא.
בשמינית הגמר פגשה מרסיי את לך פוזנן הפולנית. במשחק הראשון עלתה מרסיי ליתרון מוקדם, אך הופתעה על ידי הפולנים שהפכו את התוצאה ועלו ליתרון 3-1 במהלך המחצית השנייה. כריס וודל רק צימק ומרסיי נוצחה 3-2 במפגש הראשון. בגומלין בסטאד ולודרום הפגינה מרסיי עליונות מוחלטת. פאפן כבש ראשון, פיליפ ורקרויס השלים שלושער, ומרסיי הביסה את לך פוזנן 6-1. בסיכום שני המשחקים, 8-4 למרסיי שהשיגה את הכרטיס לשלב הבא.
בשלב רבע הגמר פגשה מרסיי את מחזיקת גביע אירופה המכהנת מזה שנתיים, מילאן. במשחק הראשון בסן סירו עשתה מילאן צעד לעבר זכייה שלישית ברציפות, כשעלתה ליתרון משער של רוד חוליט, אך פאפן הצליח לאזן והקבוצות נפרדו בשוויון 1-1. בגומלין בסטאד ולודרום נזקקה מילאן לשער, אך בדקה ה-75 כבש וודל והעלה את מרסיי ליתרון חשוב במשחק. בתוך תוספת הזמן של ההתמודדות, שניים מעמודי התאורה באצטדיון הפסיקו לפעול. השופט עצר את המשחק, וכאשר שב החשמל כעבור כרבע שעה, סירבה מילאן לחזור למגרש. אופ"א העניקה למרסיי ניצחון טכני של 3-0, שקבע 4-1 בסיכום שני המפגשים. מרסיי הדיחה את האלופה המכהנת בדרך לחצי הגמר.
בשלב חצי הגמר פגשה מרסיי את ספרטק מוסקבה, נציגת ברית המועצות. לראשונה באותה העונה השלימה מרסיי ניצחון כפול על יריבה אירופית, 3-1 בחוץ ו-2-1 בגומלין הביתי שהעניק לה את הכרטיס הראשון בתולדותיה לגמר גביע אירופה לאלופות.
 הכוכב האדום בלגרד
|
סיבוב |  אולימפיק מרסיי
| ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יריבה | סיכום | משחק ראשון | משחק שני | יריבה | סיכום | משחק ראשון | משחק שני | |
 גראסהופרס ציריך
|
5 – 2 | 1 - 1 (בית) | 4 - 1 (חוץ) | סיבוב ראשון |  דינמו טירנה
|
5 – 1 | 5 - 1 (בית) | 0 - 0 (חוץ) |
 גלאזגו ריינג'רס
|
4 – 1 | 3 - 0 (בית) | 1 - 1 (חוץ) | שמינית הגמר |  לך פוזנן
|
8 – 4 | 2 - 3 (חוץ) | 6 - 1 (בית) |
 דינמו דרזדן
|
6 – 0 | 3 - 0 (בית) | 3 - 0 (חוץ) | רבע גמר |  מילאן
|
4 – 1 | 1 - 1 (חוץ) | 3 - 0 (בית) |
 באיירן מינכן
|
4 – 3 | 2 - 1 (חוץ) | 2 - 2 (בית) | חצי הגמר |  ספרטק מוסקבה
|
5 – 2 | 3 - 1 (חוץ) | 2 - 1 (בית) |
סיכום המשחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרסיי, תחת המאמן הבלגי ריימונד גותאלס, הגיעה כפייבוריטית למשחק הגמר בבארי. היו אלו היסודות לקבוצה שזכתה בתואר שנתיים מאוחר יותר, לאחר ניצחון במשחק הגמר על מילאן. מנגד ניצבה קבוצת הכוכב האדום בלגרד של המאמן ליופקו פטרוביץ', שהציגה קבוצה יוגוסלבית לחלוטין (למעט הבלם הרומני מיודרג בלודדיצ'י), בה שיחקו בעיקר שחקנים צעירים ומבטיחים.
הכוכב האדום הגיעה לאיטליה מוקדם מהרגיל, שישה ימים לפני משחק הגמר. היא שכנה בבית מלון בעיר מונופולי, ארבעים קילומטרים ממקום המשחק, ובשל התעניינותן של קבוצות אירופאיות בכירות בשחקניה הצעירים של הקבוצה, הוחלט לבודד את השחקנים כמעט לחלוטין. עם הגעתם הם הופרדו מבנות זוגם, ולא הורשו לקבל שיחות נכנסות, אלא לבצע שיחות יוצאות בלבד. את המשלחת היוגוסלבית ליוו שחקני ומאמני עבר מפורסמים, וכן ידוענים שונים מהמדינה שבאו לחזות במשחק הגמר.
המשחק עצמו נפתח בשליטה של מרסיי. בדקה ה-12 הגיעה אלופת צרפת למצב מסוכן כאשר ז'אן-פייר פאפן קיבל כדור גובה ונותר פנוי לחלוטין בצד שמאל של הרחבה. פאפן עצר את הכדור, ובעט מהאוויר לפינה הרחוקה, כדור שהחמיץ במעט את המסגרת. מנגד, משחקה של הכוכב האדום התבסס על מערך הגנתי והתקפות מתפרצות, בהן ניסתה הקבוצה לנצל את המהירות של שחקניה. דרגישה ביניץ' כמעט והצליח לכבוש בהתקפה כזו, כשקיבל כדור עומק אותו בעט בנגיעה לרשת החיצונית.
מרסיי הוסיפה לשלוט בכדור בחצי המגרש של היריבה. מנואל אמורוס הצליח לחדור לרחבה מאגף ימין ולהעביר כדור רוחב שנהדף על ידי השוער סטבן סטויאנוביץ' למרכז הרחבה, שם ניסה כריס וודל להגיע לכדור ונבלם ברגע האחרון. המחצית הראשונה הסתיימה בשוויון 0-0.
גם במחצית השנייה נשמרה שיטת המשחק של שתי הקבוצות. מרסיי הוסיפה להגיע ליותר הזדמנויות כיבוש. באחת ההזדמנויות הגיע וודל למצב מסוכן נוסף, כשנגח מתוך הרחבה סמוך למסגרת, לאחר הגבהה מצוינת מהאגף השמאלי. מן העבר השני הוסיפה הכוכב האדום להתבסס על מתפרצות. באחת ההתקפות המסוכנות הגיע דרקו פאנצ'ב אל מעבר לקו ההגנה וניצב מול פסקל אולמטה, אך ברגע האחרון תוקל מאחור על ידי אמורוס. השופט פסק לעבירה ולכדור חופשי, אותו בעט רוברט פרוסינצ'קי סמוך לעמוד. אקורד הסיום של המשחק הגיע שוב מכיוונו של וודל, שנגח מתוך הרחבה כדור קשתי שכבר הכניע את השוער אך נחת מחוץ למסגרת. בתום 90 דקות התוצאה נותרה על כנה, שוויון 0-0.
המשחק עבר להכרעה בהארכה, שם הוסיפה מרסיי לחפש את שער הניצחון ללא הועיל. בתום 120 דקות ללא שערים, עבר המשחק להכרעה בדו-קרב בעיטות עונשין. הבעיטה הראשונה בדו-קרב הייתה של פרוסינצ'קי, והיא הכניעה את אולמטה. מנגד ניגש אמורוס, שלקח טווח הרצה גדול והחל את הריצה שלו מחוץ לרחבה. לבסוף הוא בעט חזק למרכז השער, אך השוער סטויאנוביץ' הדף והותיר את הכוכב האדום ביתרון. שלושה הבועטים הבאים של כל קבוצה מצאו את המסגרת, ובתום ארבע בעיטות לכל קבוצה עמדה התוצאה על 4-3 לכוכב האדום. דרקו פאנצ'ב ניגש לבעוט את הפנדל החמישי של קבוצתו. הוא בעט בעוצמה והכניע את אולמטה, 5-3 לכוכב האדום שזוכה בתואר לראשונה בתולדותיה.
הרכבי הקבוצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
        הכוכב האדום בלגרד
|
     אולימפיק מרסיי
|
|
|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
עוזרי שופט:
שופט רביעי:
|
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיקור המשחק באתר אופ"א (באנגלית)
| משחקי גמר גביע אירופה וליגת האלופות | ||
|---|---|---|
| גביע אירופה לאלופות | 1956 • 1957 • 1958 • 1959 • 1960 • 1961 • 1962 • 1963 • 1964 • 1965 • 1966 • 1967 • 1968 • 1969 • 1970 • 1971 • 1972 • 1973 • 1974 • 1975 • 1976 • 1977 • 1978 • 1979 • 1980 • 1981 • 1982 • 1983 • 1984 • 1985 • 1986 • 1987 • 1988 • 1989 • 1990 • 1991 • 1992 | |
| ליגת האלופות | 1993 • 1994 • 1995 • 1996 • 1997 • 1998 • 1999 • 2000 • 2001 • 2002 • 2003 • 2004 • 2005 • 2006 • 2007 • 2008 • 2009 • 2010 • 2011 • 2012 • 2013 • 2014 • 2015 • 2016 • 2017 • 2018 • 2019 • 2020 • 2021 • 2022 • 2023 • 2024 | |