גראנדדי

גראנדדי
Grandaddy
ג'ון ליטל בהופעה חיה עם גראנדדי בלונדון 1998
ג'ון ליטל בהופעה חיה עם גראנדדי בלונדון 1998
מקום הקמה קליפורניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית
תקופת הפעילות 1992–2006, 2012
סוגה אינדי רוק
חברת תקליטים V2
Grandaddy Music, web.archive.org, ‏2014-12-26
חברים
ג'ייסון ליטל, קווין גרסיה, אהרון בורץ', ג'ים פיירצ'יילד, טים דריידן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גראנדדי (באנגלית: Grandaddy) היא להקת אינדי רוק אמריקאית ממודסטו, קליפורניה שהוקמה בשנת 1992. חברי הלהקה הם ג'ייסון לייטל (שירה, גיטרה, קלידים), קווין גרסייה (גיטרה בס), אהרון בורץ' (תופים), ג'ים פיירצ'יילד (גיטרה) וטים דריידן (קלידים).

את חלק הארי של הקלטות הלהקה עשה לייטל, שעבד בעיקר באולפנים ביתיים. הלהקה הוציאה ארבעה אלבומי אולפן לפני שהתפרקה בשנת 2006. אחרי הפירוק המשיכו חברי הלהקה לקריירות סולו ולפרויקטים אחרים. גראנדדי התאחדו שוב בשנת 2012 והופיעו מאז כמה פעמים, גם בישראל – במרץ 2017. במאי 2017 נפטר בסיסט הלהקה קווין גרסייה.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלטות מוקדמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גראנדדי הוקמה בשנת 1992 על ידי הזמר, הגיטריסט והקלידן ג'ייסון לייטל, הבסיסט קווין גרסייה והמתופף אהרון בורץ'. הלהקה הושפעה בתחילה מלהקות פאנק אמריקאיות כגון Suicidal Tendencies ו־Bad Brains[1]. לייטל היה סקייטר מקצועי, אך פנה למוזיקה אחרי פציעה בברך שאילצה אותו להפסיק לגלוש. הוא עבד בטיפול בשפכים כדי לממן את רכישת הציוד, וכמה מההופעות המוקדמות של הלהקה היו בתחרויות סקייטבורד[2][3].

חברי הלהקה בנו אולפן בבית משפחת לייטל, והאלבום הראשון שלהם היה הקסטה Complex Party Come Along Theories שיצאה בהוצאה עצמית באפריל 1994[4][5]. הסינגלים "Could This Be Love" ו"Taster" יצאו מאוחר יותר באותה שנה[4]. בשנת 1995 הצטרפו ללהקה הגיטריסט ג'ים פיירצ'יילד (גם הוא גולש מקצועי לשעבר שהתארח אצל הלהקה קודם לכן) והקלידן טים דריידן[6][2]. הקסטה השנייה Don't Sock the Tryer נגנזה, ובמקומה הם הוציאו את המיני־אלבום A Pretty Mess by This One Band באפריל 1996, בלייבל Will Records מסיאטל[4].

ב־1997 הם הוציאו את אלבומם הראשון באורך מלא, Under the Western Freeway. בעזרתו של האו גלב מלהקת Giant Sand הם הוחתמו ב־Big Cat Records (שהייתה כבר אז חברת בת של V2), אשר הנפיקה מחדש את האלבום בשנה שלאחר מכן[3][4]. האלבום כלל את הסינגל "A.M. 180", אשר הושמע בסרט הקולנוע הבריטי 28 יום אחרי, היה לשיר הנושא בתוכנית הטלוויזיה Charlie Brooker's Screenwipe והושמע בפרסומת לתוכנית רדיו בתחנת BBC Radio 1. הסינגל היה בשימוש גם בפרסומות טלוויזיה עבור דודג'[7]. אחד הסינגלים של האלבום "Summer Here Kids" זכה בפרס סינגל השבוע של המגזין NME[8]. אותו סינגל משמש גם במנגינת הפתיח בתוכנית הרדיו So Wrong It's Right של צ'רלי ברוקר בתחנת BBC Radio 4. האלבום הוביל לעלייה בפופולריות של הלהקה באירופה והם הופיעו בבמה המרכזית בפסטיבל רדינג ב־1998. הלהקה זכתה להצלחה בארצות הברית מאוחר יותר כאשר האלבום הונפק שוב על ידי V2. ב־1999 יצאה הלהקה לסיבוב הופעות, וביוני אותה שנה הוציאה אלבום קאברים בשם The Broken Down Comforter Collection[5].

חוזה עם חברת V2

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהלהקה לא הייתה מרוצה מהמאמצים של Will Records, היא חתמה עם חברת V2 של ריצ'רד ברנסון ב־1999. האלבום הראשון שלה בלייבל היה המיני־אלבום Signal to Snow Ratio בספטמבר של אותה שנה[3]. במאי 2000 היא הוציאה את אלבומה השני, The Sophtware Slump, שקיבל ביקורות מעולות[9]. מגזין המוזיקה הבריטי NME מיקם אותו במקום ה־34 ברשימת "100 האלבומים הגדולים של העשור". העיתון אינדפנדנט תיאר אותו כשווה לאלבום OK Computer של רדיוהד[5][10]. האלבום הגיע למקום 36 במצעד האלבומים הבריטי[4]. קהל המעריצים של הלהקה התרחב וכלל ידוענים כמו דייוויד בואי, קייט מוס וליב טיילר[2]. עד תחילת 2001 מכר האלבום 80,000 עותקים ברחבי העולם[2]. השיר "The Crystal Lake" לא היה להיט כאשר יצא האלבום, אך זכה להיכנס לרשימת 40 השירים הטובים בבריטניה ב־2001[4].

בסביבות הזמן שיצא The Sophtware Slump הוזמנה הלהקה לשמש להקת החימום בסיבוב ההופעות של אליוט סמית'[2]. גראנדדי גם הופיעה כלהקת החימום של קולדפליי בסיבוב ההופעות שלה בארצות הברית באמצע 2001[11]. באותה שנה הושמעה הגרסה של גראנדדי ל"Revolution" של הביטלס בסרט קוראים לי סם[12].

האלבום השלישי של גראנדדי, Sumday, יצא ב־2003. הוא הוקלט באולפן הביתי של לייטל. הלהקה קידמה אותו בסיבוב הופעות בארצות הברית, סיבוב הופעות של שלושה שבועות באירופה וסיבוב הופעות גדול יותר בארצות הברית[1]. לייטל תיאר את האלבום "גראנדדי מושפעים מגראנדדי – האלבום האולטימטיבי של גראנדדי"[1].

בשנים 2004 ו־2005 הקליט לייטל את אלבומה האחרון של גראנדדי, Just Like the Fambly Cat, אך עד שיצא החליטה הלהקה להתפרק[13]. שם האלבום הוא רפרנס לרצון של לייטל לעזוב את מודסטו, עיירה שתיאר כ"שואבת נשמות של אנשים"[13]. האלבום היה בעיקר עבודתו של לייטל, אשר יצר את האלבום במשך שנה וחצי באולפן שבביתו במודסטו, תוך כדי צריכה של אלכוהול, משככי כאבים וסמים פסיכואקטיביים, כאשר בורץ' ניגן באלבום בתופים[14]. האלבום יצא במאי 2006 ולפניו, בספטמבר 2005, יצא המיני־אלבום Excerpts From the Diary of Todd Zilla, שהיה האלבום האחרון של הלהקה בזמן שחבריה היו יחד[13].

הפירוק והתקופה שאחרי (2006–2012)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2006 הודיע לייטל כי הלהקה החליטה להתפרק. הוא טען שחוסר בהכנסות הוא הגורם לפירוק. האלבום Just Like the Fambly Cat יצא בתור אלבום פרידה. לייטל אמר ל־NME:

”זה היה בלתי נמנע... מצד אחד העקשנות שלנו השתלמה, אבל מצד שני הסירוב להתחייב כמו שלרוב מתחייבים הרע לנו... האמת היא שזה לא שיפר את המצב הכלכלי של רוב חברי הלהקה[15]”. לייטל קבע פגישה במלון במודסטו, וזו הייתה הפעם הראשונה שחברי הלהקה היו בחדר ביחד מזה שנתיים[3]. את האווירה בפגישה תיאר לייטל כתסכול שנבע מנתק תקשורתי בין חברי הלהקה[15].

לייטל גם הצהיר כי הוא "נשרף מרוב סיבובי הופעות" וציין את חששותיו לגבי בעיות הסמים והאלכוהול שלו כגורם בפירוק הלהקה, ובשנת 2009 הוא הביע את העדפתו לפעול כאומן סולו.

הלהקה לא יצאה לסיבוב הופעות אחרי יציאת Just Like the Fambly Cat, אך לייטל המשיך לעשות מוזיקה.

איחוד ואלבום חדש (2012–היום)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־2012 התאחדה הלהקה והופיעה בכמה פסטיבלים באירופה וארצות הברית. ב־2016 יצאה הלהקה לסיבוב הופעות שני, ובמרץ 2017 הוציאה את האלבום Last Place ולייטל אמר שהוא יכול להבטיח לפחות עוד אלבום אחד נוסף בעתיד[16]. ב־2 במאי 2017 נפטר קווין גרסייה, בסיסט הלהקה.

סגנון מוזיקלי והשפעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הסאונד של הלהקה מאופיין בצליל הסינתיסייזר האנלוגי של לייטל, גיטרת הפאז, והבס והתופים של שאר הלהקה[17]. הלהקה תוארה כ"אינדי־רוק חללי מתוק־מריר"[18][19], "נאו־פסיכדליה חלומית"[20][21], וגם "שילוב לא פשוט של צלילי גיטרות חמים ומוחשיים וצלילים אלקטרונים נטולי מניירות"[22].

בעוד שלעיתים תיארו את הלהקה בתור "קאנטרי אלטרנטיבי", לדעתו של לייטל ללהקה יש יותר רגש של מוזיקת קאנטרי מאשר סגנון קאנטרי[17]. בתחילת דרכה, הושווה סאונד הלו־פיי של הלהקה לזה של להקת פייבמנט[23][24]. הלהקה גם הושוותה לרדיוהד (ואפילו תיארו אותה כ"רדיוהד הבאים" ב־2001), ויזר, פליימינג ליפס ואליוט סמית'[2][25][26][27].

לייטל ציין את הביטלס ואת Electric Light Orchestra כלהקות משפיעות. ב־2013 טען: "אני לגמרי בתיאום עם Electric Light Orchestra ועם ג'ף לין – אני מכיר את הבחור הזה כמו את כף ידי"[28]. מוקדם יותר, ב־2009, הוא אמר: "אני חושב שרוב ההשפעות המוזיקליות שלי התגבשו כשהייתי בן חמש או שש"[29]. היו שהשוו את השירה של לייטל לזו של ניל יאנג[23][11][17].

ליריקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מהשירי הלהקה עוסקים בטכנולוגיה ובהתנגדות לשינוי. לייטל אמר ב־2003: "קל לי להתמודד עם דברים מסוימים כאשר אני חי דרך עצמים דוממים".

טכניקות הקלטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הקליטה ועיבדה בעיקר באולפנים ביתיים מאולתרים, מוסכים ומחסנים, אף על פי ששני האלבומים האחרונים עובדו במכשור ייעודי[30]. את הרבה מההקלטות הקליט לייטל לבדו באמצעות מקליט אנלוגי ו־Pro Tools[30].

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבומי אולפן
  • Under the Western Freeway‏ (1997)
  • The Sophtware Slump‏ (2000)
  • umday‏ (2003)
  • Just Like the Fambly Cat‏ (2006)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גראנדדי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 Hart, Gerry (June 16, 2003).
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 Martin, Richard A. (February 2001).
  3. ^ 1 2 3 4 Barton, Laura (May 19, 2006).
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 Strong, Martin C. (2003).
  5. ^ 1 2 3 Buckley, Peter (2003).
  6. ^ Martin C. Strong (2000).
  7. ^ Moran, Charlie (April 15, 2008).
  8. ^ Ankeny, Jason.
  9. ^ The Sophtware Slump by Grandaddy (באנגלית), נבדק ב-2019-07-17
  10. ^ nme, The Top 100 Greatest Albums Of The Decade, NME, ‏2009-11-11 (באנגלית)
  11. ^ 1 2 White, Will (June 19, 2001).
  12. ^ Hoskins, Roger W. (December 7, 2001).
  13. ^ 1 2 3 Kaufman, Gil (September 21, 2005).
  14. ^ Bronson, Kevin (May 28, 2006).
  15. ^ 1 2 NME, Exclusive - Grandaddy split up, NME, ‏2006-01-27 (באנגלית)
  16. ^ Brodsky, Rachel (2 במרץ 2017). "Jason Lytle on His Ten-Year Break from Grandaddy: "Sometimes You Just Gotta Duck Out"". Paste. ארכיון מ-8 במרץ 2017. נבדק ב-8 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 3 Taylor, Steve (2006).
  18. ^ Harris, Keith (June 2006).
  19. ^ Santangelo, Antonia (May 26, 2003).
  20. ^ Liss, Sarah (May 19, 2009).
  21. ^ DeRogatis, Jim (2008).
  22. ^ Sisario, Ben (July 5, 2009).
  23. ^ 1 2 Eliscu, Jenny (November 1998).
  24. ^ Abebe, Nitsuh.
  25. ^ Wagner, Vit (July 31, 2003).
  26. ^ Muther, Christopher (May 12, 2006).
  27. ^ Powers, Ann (July 25, 2000).
  28. ^ Lanham, Tom (July 2003).
  29. ^ Allen, Dustin (February 11, 2009).
  30. ^ 1 2 Slade, Nicola (2007).