הגרזן הדני, שנקרא גם Dane-axe, English long axe, Viking axe ו-Hafted axe היה סוג של גרזן מלחמה ענק.
הגרזן הדני היה גרזן דו-ידני באורך 150–170 סנטימטרים (4.9–5.6 רגל) ששקל פי 3 מגרזן רגיל וכלל להב כבד במיוחד. כדי להפעילו נדרש כוח רב והשליטה בגרזן דרשה תנועה של כל הגוף ולא רק של הידיים או הזרועות. עוצמת המכה שאפשר היה להפיק באמצעות כלי נשק זה הייתה אדירה. למעשה, שום דבר - למעט מגן כבד ביותר - לא יכול היה לספוג מכה של גרזן דני ולהישאר שלם. הגרזן הדני חדר בקלות שריון וניפץ מגנים קלים, כלי נשק ועצמות (הן של בני אדם והן של סוסים).
מקורו של הגרזן הדני הוא באנשי הצפון של סקנדינביה ואנגליה בתקופת הויקינגים. הוויקינגים היו ידועים בלחימתם האגרסיבית ובשימוש הפופולרי שלהם בגרזנים בגדלים שונים: חלקם חד-ידניים, חלקם בעלי מוט באורך מטר המאפשר שימוש ביד אחת או שתיים ואחרים שנועדו לשימוש דו-ידני בלבד. הגרזן הדני היה הגדול שבהם ומאחר שהצריך כוח רב, הוא היה בשימושם של יחידות עילית של אנשים חזקים וגדולי מידות במיוחד.
הידועים שבמשתמשי הגרזן הדני היו ההאוסקרלים (Huscarles), יחידות מצבא הקבע של המלך הרולד הסקסוני. ב-1066 הצליחו ההאוסקרלים להדוף פלישה ויקינגית מהצפון בקרב גשר סטמפורד כאשר לוחמי המשמר החמושים בגרזנים אלו הניסו את הפולשים. כשבועיים אחר כך פלשו הנורמנים מהדרום ובקרב הייסטינגס, כמו קודם, ההאוסקרלים ניצבו בחזית האנגלית. הם נלחמו בגבורה וגרמו לנזק רב לחיל הפרשים הנורמני. לבסוף, הוכרעו ההאוסקרלים על ידי שילוב הפרשים עם הקשתים הנורמנים והם הובסו.
אחרי כיבוש אנגליה ותבוסת הסכסונים נזנח השימוש בנשק כבד זה אך במאה ה-13 התחדש בו השימוש בעקבות ההופעה המחודשת של נשקי מוט באירופה. לצידו התפתחו כלי נשק דומים כגון הגרזן-חנית, ההאלברד והבארדיש.