גרף ליינוויבר-בורק

דוגמה לגרף ליינוויבר-בורק

בביוכימיה, גרף ליינוויבר–בורק הוא ייצוג גרפי של משוואת ליינוויבר-בורק של קינטיקה אנזימטית, שתואר על ידי האנס ליינוויבר ודין בורק ב-1934.^[1]

גזירה

הגרף מספק שיטה גרפית שימושית לניתוח של משוואת מיכאליס-מנטן:

${\displaystyle V={\frac {V_{\max }[S]}{K_{m}+[S]}}}$

ובאופן שקול (אם מחשבים את ההופכי של שני אגפי המשוואה):

${\displaystyle {1 \over V}={{K_{m}+[S]} \over V_{\max }[S]}={K_{m} \over V_{\max }}{1 \over [S]}+{1 \over V_{\max }}}$

כאשר V הוא מהירות התגובה (קצב התגובה), K_m הוא קבוע מיכאליס, V_max הוא מהירות התגובה המקסימלית, ו-[S] הוא ריכוז המצע (הסובסטרט).

בצורה זו מתקבל שההופכי למהירות (כלומר, 1V) הוא פונקציה ליניארית של ההופכי לריכוז המצע 1[S].

שימוש

גרף ליינוויבר-בורק היה בשימוש נרחב כדי לקבוע מונחים חשובים בקינטיקה של אנזימים, כגון K_m ו - Vmax, לפני הזמינות הרחבה של מחשבים חזקים. החיתוך עם ציר ה-y של גרף כזה הוא שווה ערך להופכי של Vmax; והחיתוך עם ציר x של הגרף מייצג את ההופכי והנגדי של K_m. זה גם נותן התרשמות מהירה וחזותית של צורות שונות של עיכוב אנזימטי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרף ליינוויבר-בורק בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. Lineweaver, H; Burk, D. (1934). "The Determination of Enzyme Dissociation Constants". Journal of the American Chemical Society. 56 (3): 658–666. doi:10.1021/ja01318a036.