דברה ליפשטדט

דברה ליפשטדט
Deborah Esther Lipstadt
דברה ליפשטדט, 2022
דברה ליפשטדט, 2022
לידה 18 במרץ 1947 (בת 77)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת אמורי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס קרל פון אוסייצקי להיסטוריה ולפוליטיקה (2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.hdot.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דבורה ליפשטדטאנגלית: Deborah Lipstadt; נולדה במנהטן ב-18 במרץ 1947) היא היסטוריונית יהודייה-אמריקאית. במרץ 2022 מונתה כשליחה המיוחדת של ארצות הברית למאבק באנטישמיות.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משיקולי פרנסה היגר אביה לארצות הברית מגרמניה בשנות ה-20 של המאה ה-20. המשפחה השתייכה לזרם היהודי האורתודוקסי-מודרני, ודבורה התחנכה בבתי-ספר יהודיים. באמצע שנות ה-60 גרה בסמוך לסופר היהודי הנודע יצחק בשביס-זינגר, והושפעה מהתנועה לשוויון זכויות למען השחורים באמריקה.

ליפשטדט סיימה את לימודיה לתואר ראשון בחוג למדע המדינה ובחוג להיסטוריה. היא שהתה במשך שנה שלמה בישראל (בין השאר, בזמן מלחמת ששת הימים ביוני 1967). עם חזרתה לארצות הברית, היא השתתפה בתוכנית לימודי יהדות באוניברסיטת ברנדייס, ושם היא סיימה את לימודי הדוקטורט שלה.

ליפשטדט למדה יהדות מודרנית באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. היא הרצתה בכל רחבי העולם, וכהיסטוריונית שימשה ליועצת למוזיאון האמריקאי להנצחת השואה. בשנת 1994 היא מונתה ליועצת המוזיאון על ידי הנשיא דאז - ביל קלינטון.

בשנת 1996 מינה מזכיר המדינה האמריקאי את ליפשטדט ליועצת הוועדה לחופש הדת וליועצת הממשלה בענייני תגובות מדיניות להכחשת השואה. ליפשטדט מופיעה רבות בתקשורת כדי לנתח אירועים העוסקים ביהודים, ונודעת לה השפעה עצומה על מדיניות הממשל האמריקאי.

ב-2021 נבחרה על ידי נשיא ארצות הברית ג׳ו ביידן להיות שליחה מיוחדת של הממשל האמריקני לניטור ומאבק באנטישמיות, מינוי שאושר על ידי הסנאט של ארצות הברית במרץ 2022[1][2].

ליפשטדט מכהנת כפרופסור בחוג ללימודי יהדות מודרנית ובחוג לימודי השואה באוניברסיטת אמורי שבאטלנטה בג'ורג'יה.

דבורה ליפשטדט מסרבת בתוקף להתעמת באופן פומבי עם מכחישי שואה מפני שלדעתה עימות שכזה יעניק להם אמינות שקרית.

  • בשנת 1986 פרסמה את ספרה: "מעבר לאמונה: התקשורת האמריקנית והופעתה של השואה 1933 - 1945" המתאר כיצד התקשורת באמריקה התעלמה מידיעות אודות השואה במהלך שנות מלחמת העולם השנייה.
  • ספרה של ליפשטדט משנת 1993 "מכחישים את השואה" הוא הספר המלא הראשון המבקש להתעמת עם אלה המנסים להכחיש את קיומה של השואה. בשנת 1994 זכה הספר בפרס כבוד מטעם המרכז הלאומי לספרות יהודית.
  • בעקבות פרשת התביעה של דייוויד אירווינג פרסמה ליפשטדט את הספר (History on Trial: My Day in Court with David Irving, 2005)

פרשת אירווינג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 הגיש הסופר וההיסטוריון הבריטי דייוויד אירווינג תביעה נגד ליפשטדט ונגד המו"ל "ספרי פינגווין" בטענה שהוציאו דיבתו רעה בספרה של ליפשטדט "מכחישים את השואה: ההתקפה המתגברת על האמת והזיכרון". ליפשטדט כתבה בספר שאירווינג עיוות את הראיות במכוון כדי לתמוך בדעותיו האידאולוגיות. על פי החוק הבריטי, שכוונתו להגן על שמו הטוב של הפרט, הוטל על ליפשטדט נטל הראיה להוכיח שטענותיה הן אמת.

ליפשטדט ופינגווין שכרו את עורכי הדין אנתוני ג'וליוס ואת ריצ'רד רמפטון - עורך הדין שהופיע בבית הדין, להוכיח כי אירווינג ידע כי הראיות שהציג שגויות, וכי הציג אותן בכל זאת, על מנת לתמוך בטענותיו לפיהן השואה לא התרחשה. עוד נשכר ההיסטוריון מאוניברסיטת קיימברידג' ריצ'רד ג'. אוונס כדי להציג את טיעוניהם. אוונס השקיע שנתיים בבחינת עבודתו של אירווינג, והציג את הכשלים בעבודתו, לרבות העובדה שהשתמש ביודעין במסמכים מזויפים כמקור לטענותיו. השופט צ'ארלס גריי השתכנע מעדויות אלו, ובפסק-דין ארוך הוא גינה את אירווינג, ואישר את האשמותיהם של ליפשטדט ואוונס. ליפשטדט זוכתה מכל אשמה. בית המשפט הורה על אירווינג לשלם את הוצאות המשפט שעמדו על 3 מיליון דולר, דבר שהוביל אותו בסופו של דבר לפשיטת רגל, כולל עיקול ביתו. אירווינג הגיש ערעור על החלטת בית המשפט, אך הוא נדחה ב-20 ביולי 2001.

בספטמבר 2016 יצא לאקרנים הסרט הכחשה, שמתבסס על ספרה של ליפשטדט על התביעה.

באפריל 2023 הופיעה ברשימה השנתית טיים 100 של מגזין טיים.[3]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דברה ליפשטדט בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]