בחלק מהמדינות, דה-קומוניזציה כוללת איסורים על סמלים קומוניסטיים. בעוד שהם חולקים תכונות משותפות, תהליכי הדה-קומוניזציה התנהלו בצורה שונה במדינות שונות.[2][3]
לאסטרציה (אנ') היא מונח המתייחס למדיניות ממשלתית העוסקת בהגבלת השתתפותם של קומוניסטים לשעבר, ובמיוחד אנשי מודיעין של המשטרה החשאית הקומוניסטית, בתפקידים פוליטיים ואפילו בתפקידים ציבוריים.
בולגריה – שבע שנות מאסר נגזרו על טודור ז'יבקוב, בפועל הוא הועבר למעצר בית מסיבות בריאותיות ומאוחר יותר, ב-1996, הוא הוכרז חף מפשע על ידי בית המשפט העליון של בולגריה ושוחרר ממעצר בית זמן קצר לאחר מכן. הוא מת כאדם חופשי כעבור שנה.[6]
קמבודיה - מבין מנהיג הקמר רוז', קאנג קק לאו הוא היחיד שהוגש נגדו כתב אישום (נפטר ב-2020, בעודו מורשע). פול פוט ומנהיגים אחרים חיו חופשיים ללא אישומים.
מזרח גרמניה - חלק מחברי ממשלת מזרח גרמניה, כמו אגון קרנץ הורשעו בדין. לעומתם, אריך הונקר, מנהיג גרמניה המזרחית, נעצר, אך שוחרר תוך זמן קצר וההליכים נגדו נזנחו בשל בריאותו הלקויה. הוא נפטר ב-1994.
מפלגות קומוניסטיות מחוץ למדינות הבלטיות לא הוצאו מחוץ לחוק וחבריהן לא הועמדו לדין. רק כמה מקומות ניסו להדיר אפילו חברים בשירותים חשאיים קומוניסטיים מקבלת החלטות. במספר מדינות, המפלגה הקומוניסטית פשוט שינתה את שמה והמשיכה לתפקד.[8]
סטיבן הולמס מאוניברסיטת שיקגו טען ב-1996 שאחרי תקופה של דה-קומוניזציה פעילה, היא נתקלה בכישלון כמעט אוניברסלי. לאחר תחילת השימוש בלאסטרציה, הביקוש עבור שעיר לעזאזל הפך נמוך יחסית, וקומוניסטים לשעבר נבחרו לתפקידים ממשלתיים גבוהים. הולמס מציין שהיוצא דופן האמיתי היחיד היה מזרח גרמניה לשעבר, שבה פוטרו אלפי מלשיני שטאזי לשעבר מתפקידים ציבוריים.[9]
הולמס מציע את הסיבות הבאות לביטול הדה-קומוניזציה:[9]
לאחר 45–70 שנות שלטון קומוניסטי, כמעט לכל משפחה יש חברים הקשורים למדינה הקומוניסטית. לאחר הרצון הראשוני "לעקור את האדומים" הגיעה ההבנה שענישה מסיבית היא שגויה ולהגדיר רק חלק מהם כאשמים זה לא צודק.
הדחיפות של הבעיות הכלכליות הנוכחיות של פוסט-קומוניזם הופכת את הפשעים של העבר הקומוניסטי ל"חדשות ישנות" עבור אזרחים רבים.
יש המאמינים כי דה-קומוניזציה היא משחק כוח של אליטות.
הקושי לעקור את האליטה החברתית מחייב מדינה טוטליטרית שתשלול זכויות מ"אויבי הציבור" במהירות וביעילות והרצון לתקינות גובר על הרצון לצדק עונשי.