דוד אנגל (היסטוריון)

דוד אנגל
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1951 (בן 73 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה, היסטוריה של עם ישראל, השואה, היסטוריוגרפיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קליפורניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דוד אנגל (נולד ב-1951), הוא פרופסור למדעי היהדות באוניברסיטת ניו יורק, המתמחה בחקר השואה.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגל סיים את לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת קליפורניה בשנת 1979, והשלים את עבודת הפוסט-דוקטורט בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית.

הוא חבר סגל במרכז לחקר התפוצות על שם גולדשטיין-גורן באוניברסיטת תל אביב, ושימש כעורך הראשי של כתב-העת "גלעד" של המכון בשנים 1997 - 2016[1].

תחומי המחקר של אנגל כוללים היסטוריה יהודית מודרנית; תולדות היהודים במזרח אירופה וחקר השואה.

אנטישמיות מול יודופוביה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 פרסם אנגל מאמר שעורר תהודה רבה, בו קרא לחדול משימוש במושג אנטישמיות לתאר את שנאת היהודים באופן כללי וכל תקרית או אירוע נגד יהודים. לטענתו: "אנטישמיות היא מושג שרירותי, עמום ופגום, שמצביע על מגוון רחב מדי של תופעות היסטוריות, חברתיות ופוליטיות, מתקופות וממקומות שונים, שאינן בהכרח קשורות זו לזו". בנוסף יצא נגד הגישה המובילה במחקר, לפיה לאנטישמיות יש היסטוריה ארוכה ומתמשכת משלה, כקו רציף מן העת העתיקה ועד ימינו. שבפועל המונח נכנס לשימוש רק בסוף המאה ה-19 בגרמניה, כתגובת נגד לאמנציפציה, שאפשרה ליהודים להשתלב בחיי התרבות, החברה, הכלכלה והפוליטיקה במדינה. מאז, לטענתו, המונח התרחב מאוד, והוא כולל כעת התבטאויות ופעולות שונות זו מזו, מצדם של לא־יהודים, שמאיימים על יהודים, לאורך כל הדורות במקומות שונים[2].

אנגל טען כי השימוש במושג מערפל יותר משהוא מבהיר. שהרי "מה משותף לבדיחה לא נעימה על יהודים, לניתוץ מצבות בידי קבוצת שוליים ניאו־נאצית באירופה, לחקיקה נגד יהודים בשנות ה–30 של המאה הקודמת, לרטוריקת שנאה של מהגרים מוסלמים ולתאי הגזים באושוויץ? אלו תופעות שונות כל כך זו מזו, עד שהכללתן תחת קורת גג מושגית אחת היא טעות אינטלקטואלית". במקום שימוש במושג אנטישמיות הוא שואף במחקריו לעשות שימוש בתיאורים מפורטים יותר ולקטלג אותם בהתאם. לדוגמה, חוק המגביל את מספר היהודים הרשאים להתקבל לאוניברסיטה הוא מסווג בקטגוריה של "חקיקה המפלה יהודים לרעה"[3].

בספטמבר 2020 פורסם המאמר לראשונה בעברית, במסגרת גיליון של כתב העת "ציון" של החברה ההיסטורית הישראלית, שהוקדש לבחינה מחודשת של המושג אנטישמיות[3]. המאמר הביא לפרסום מספר מאמרי תגובה:

ההיסטוריונית דינה פורת ביקרה את מאמרו ושללה את ההנחה שתופעות של שנאת יהודים במקומות וזמנים שונים אינן בהכרח קשורות זו לזו. לטענתה: דמות 'היהודי' נבנתה רובד על גבי רובד, וכל רובד חדש לא ביטל את קודמו אלא הוסיף לו. בעת העתיקה נתפשו היהודים כמתבדלים במנהגיהם המוזרים בעטיה של אמונתם, כמתנשאים על הזולת ומורדים במלכות. בימי הביניים נוסף רובד של מי שסירבו להכיר במשיח [הנוצרי]...אחר כך היתוסף הרובד הכלכלי: מלווים בריבית ונושכי נשך, להוטים אחר הממון. בשלהי המאה ה–19 נוסף הרובד המדיני־אזרחי: ציבור שניצל כביכול את הזכויות האזרחיות שקיבל זה עתה כדי לחדור לכל פינה שתקנה לו השפעה ושליטה"[4].

ההיסטוריון שלמה זנד פרסם מאמר תגובה לפורת, בו הסביר מדוע גם הוא מעדיף להשתמש במושג יודופוביה על פני אנטישמיות. לטענתו את המונח הנחיל לעולם הלאומן הגרמני וילהלם מאר בשנות ה–70 של המאה ה–19. אך העמדה של מאר הייתה מופרכת לחלוטין. ראשית, כי לא קיים גזע שמי, שנית כי לשיטתו מקורם של רבים מהיהודים באירופה מקהילות שהתגיירו. עם זאת הוא מקבל שלשנאת היהודים באירופה יש מקור משותף שהוא הנצרות, בה טבועים לא רק זלזול ביהדות והשפלתה, אלא גם פחד עמוק ושנאה תהומית, המוצאים את ביטוים כבר בברית החדשה[5].

ההיסטוריון יהודה באואר כתב בתגובה ש"אכן, המונח 'אנטישמיות' חסר כל היגיון: לא קיימת 'שמיות' שאפשר להיות 'אנטי' כלפיה", אך מדובר רק בסמנטיקה. וניתן לקשר בין תופעת השנאה וההתנגדות ליהודים בתקופות שונות לאורך ההיסטוריה. באואר מסכים עם זנד שהמורשת התרבותית של העם היהודי היא בחלקה מומצאת, ושחלק מרכזי וחשוב של הזיכרון ההיסטורי היהודי המשותף הוא אגדה, לא מציאות היסטורית. אך העיקר הוא תודעת ההמשכיות של הקבוצה האתנית והאתנית־דתית היהודית, ולכן ניתן למצוא קו מקשר בתופעת השנאה וההתנגדות ליהודים לאורך הדורות[6].

פרסומיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים ומאמרים בעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים באנגלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Zionism, Longman, 2009
  • The Holocaust: the third Reich and the Jews, Longman, 2000
  • Facing a Holocaust: The Polish Government-in-Exile and the Jews, 1943-1945
  • Historians of the Jews and the Holocaust, Stanford University Press, 2010
  • “Away from a Definition of Antisemitism: An Essay in the Semantics of Historical Description,” in Rethinking Modern Jewish History, ed. Jeremy Cohen and Moshe Rosman
  • “World War I and its Impact on the Problem of Security in Jewish History,” in World War I and the Jews, ed. Jonathan Karp and Marsha Rozenblit

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ עיון - מקור, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2002
  2. ^ אתר למנויים בלבד דניאל בלטמן, טאוב, טראמפ ועוד איך מקדם אנטישמיות, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2018
  3. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד עופר אדרת, היסטוריון בכיר קורא להפסיק לדבר על "אנטישמיות": זה מושג עמום ופגום, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2020
  4. ^ אתר למנויים בלבד דינה פורת, אין קשר הכרחי בין כל ביטויי האנטישמיות? יש, בהחלט יש, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2020
  5. ^ אתר למנויים בלבד שלמה זנד, אנטישמיות? עדיף לכנות זאת יודופוביה, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2020
  6. ^ אתר למנויים בלבד יהודה באואר, לא רוצים "אנטישמיות"? מצדי תשתמשו במלה "שטיח", באתר הארץ, 12 בנובמבר 2020