דוד בן אברהם אלפאסי היה יהודי קראי בן המאה ה-10, מחלוצי המילונות העברית. עבודתו המפורסמת ביותר היא "אלג'אמע" ("הַמְּאַסֵּף"), המילון המקיף הראשון של העברית המקראית.
דוד בן אברהם נולד כנראה בפאס שבמרוקו, אך עלה לארץ ישראל וחי חלק מחייו בירושלים. הוא לא מוזכר בכרוניקה של אבן חיטי שמציינת את המלומדים הקראים של התקופה, אך מעדויות אחרות ניתן ללמוד על הזהות הקראית שלו.[1] הוא פעל בתקופה שבה החלה התעניינות רבה בתחום הבלשנות של העברית המקראית, בין השאר עקב התעוררות היהדות הקראית, שניסתה להבין את הכתוב בתורה על דרך הפשט.
יצירתו החשובה ביותר של אלפאסי היא המילון העברי-ערבי שערך, "אלג'אמע", עבור העברית המקראית. עבודה מונומנטלית זו המורכבת מ-22 חלקים הייתה הראשונה מסוגה, על אף שבתחום הדקדוק אלפאסי בדרך כלל לא חידש מעבר להבחנותיהם של יהודה אבן קוריש וסעדיה גאון. בנוסף ללקסיקון של מילים מקראיות, מופיעים במהלך החיבור טקסטים שכתובים בצורה פולמוסית כלפי היהדות הרבנית. כמו פרשנים קראיים אחרים, סיפק הצעות עצמאיות לפרשנות שמות שמלמדות על העדר מסורת.[2]
החכמים הקראים עשו שימוש נרחב בספרו וקיצרו אותו כמה פעמים.[3] החזיק בתפיסתם של בני דורו מנחם בן סרוק ודונש בן לברט ואחרים, שלפיה ישנו שורש "מינימלי": השורש כולל רק את האותיות שמופיעות בכל צורות הנטייה והגזירה, ולכן ישנם גם שורשים של אות אחת או שתיים. כמו בן סרוק, גם הוא מתלבט כאשר בראש השורש יש אל"ף, ולעיתים כולל ב"מאסף" גם שורש של שתי אותיות וגם שורש של שלוש כשאל"ף בתחילתן. את התפיסה המודרנית של השורש, שלו שלוש אותיות, העלה רבי יהודה חיוג' מעט מאוחר יותר.[4]