דוד פרנקל
| לידה |
1707 ברלין, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
4 באפריל 1762 (בגיל 55 בערך) ברלין, ממלכת פרוסיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי הישן בברלין |
| מדינה |
גרמניה |
| תקופת הפעילות |
? – 4 באפריל 1762 |
| רבותיו |
יחיאל מיכל חסיד, יעקב פופרש |
| בן או בת זוג |
Rösle Fränkel |
| אב |
Naftali Hirsch Fränkel |
| אם |
Edel Fränkel |
| צאצאים |
|
  | |
הרב דוד בן נפתלי הירש פרנקל - מירלש (תס"ז, 1707 – י"ב בניסן תקכ"ב, 4 באפריל 1762) היה רבה של קהילת ברלין מ-1743 ועד מותו. חיבר את הפירוש קרבן העדה ושיירי קרבן על התלמוד הירושלמי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בברלין, לרב נפתלי הירש מירל'ס, רבה של העיר. החל מ-1737 היה רבה של הקהילה בדסאו, וכמקובל בימים ההם החזיק בביתו ישיבה קטנה ובה למדו כשלושים תלמידים. במסגרת זו לימד גם את משה מנדלסון בצעירותו. השפעתו על מנדלסון הייתה רבה, וכשקיבל בשנת 1743 הזמנה לכהן כרב ואב"ד העיר ברלין עבר לשם מנדלסון בעקבותיו.
בתחומי התעניינותו פרץ הרב פרנקל לתחומים תורניים שלא היה נהוג לעסוק בהם עד אז ביהדות אשכנז בכלל וביהדות גרמניה בפרט, ובהם לימוד ספר מורה נבוכים של הרמב"ם וכן לימוד התלמוד הירושלמי. הוא היה מעורב בהדפסתו של המורה נבוכים ביסניץ ב-1742,[1] לאחר כמאתיים שנה שבהן לא הודפס הספר. בעידודו החל גם מנדלסון הצעיר ללמוד את מורה נבוכים, ובעקבות כך פנה לעסוק בפילוסופיה. פרנקל גם פעל להדפסת מהדורה חדשה של ספר משנה תורה של הרמב"ם, שיצאה לאור בין השנים 1739–1741 (תצ"ט — תק"א).
בשנת ה'תק"ד הקים בברלין את "בית המדרש ברחוב היידרויטר", בית מדרש בו למדו גפ"ת, שנותר על עמדו במשך כמאתים שנה, למרות השינויים בקהילת ברלין ופתיחת בית המדרש לרבנים בברלין. בית מדרש זה משך אליו למדנים מרחבי גרמניה ורבים מלומדיו היו לרבני קהילות בגרמניה (בתקופות שונות למדו בו הרבנים עזריאל הילדסהיימר, אביעזרי זליג אוירבך, זאב פיילכנפלד, שלמה קרליבך ויוסף קרליבך).
פרנקל היה הרב האשכנזי הראשון במרכז אירופה שתועד כנושא דרשה בשפת המדינה ולא ביידיש, כשמסר בשבת ה-10 בדצמבר 1757 נאום הודיה בבית-הכנסת אודות הניצחון הפרוסי בקרב לוֹיתֶן (אנ'), בעת מלחמת שבע השנים, חמישה ימים קודם.[2] נאום בלשון המדוברת היה רווח לפני כן בקהילות ספרדיות רבות ואף אצל אשכנזים שחיו בסמיכות אליהן, כבאיטליה, אך היה כמעט חסר תקדים באזורים האשכנזיים האוטוכטוניים. רק ב-1808 החל יוסף וולף לדרוש בקביעות בגרמנית בדסאו, והנוהג החדש קובע על ידי ישראל יעקבסון והתפשט משם ליתר מרכז אירופה.
פרנקל נמנה עם קבוצה של תלמידי חכמים אשכנזיים שחיברו פירוש רציף לתלמוד הירושלמי, שברוב קהילות ישראל כלל לא עסקו בו ולא למדו אותו אלא כמקור צדדי ומשני לעומת התלמוד הבבלי. פירושו, "קרבן העדה", נדפס בשלושה חלקים: כרך א - פירוש לסדר מועד (דסאו תק"ג, 1743); כרך ב - פירוש לסדר נשים (ברלין תקי"ז, 1757); כרך ג - פירוש לכמה מסכתות מסדר נזיקין (ברלין תק"ך, 1760). לסדר זרעים, למסכת נידה וכן לחלק הבבות של סדר נזיקין לא נתחבר פירוש.
לצד הפירוש השוטף, במתכונת פירוש רש"י על התלמוד הבבלי, נדפסו גם חידושים ותוספות שלו, המקבילים לתוספות, תחת השם "שיירי קרבן". בעקבות פירושו, חיבר בהמשך המאה ה-18 רבי משה מרגלית פירוש נוסף לירושלמי בשם "פני משה". שני הפירושים הללו נדפסו יחד במהדורת וילנא של הירושלמי, ולפיכך הם נחשבים כ'מפרשים הקלאסיים' של התלמוד הירושלמי.
גיסו, בעל אחותו, הוא הרב חיים יונה תאומים, מחבר "קונטרס ר' חיים יונה". בנו רבי יואל זאב (וואלף), נישא לאיידל, בתו של בן דודו רבי יצחק יוסף תאומים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד פרנקל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אליעזר ליזר לאנדסהוטה, תולדות אנשי שם ופעולתם בעדת ברלין, ברלין תרמ"ד, עמ' 35–60, באתר היברובוקס
- דוד הלחמי, רבי דוד מירלש (בעל „קרבן העדה”), חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' קמ"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- "דוד בן נפתלי פרנקל", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
דוד בן נפתלי הירש פרנקל (1707-1762), דף שער בספרייה הלאומית
הספר קרבן העדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כרך א' - פירוש לסדר מועד, מהדורת ראשונה, דסאו תק"ג, 1743
- כרטיס עותקי הספר בספריות כי"ח שבפריז (רחל-נט - האתר היהודי לספריות אירופה)
- מסכת שקלים במהדורת הירושלמי זלקווא תקע"ז (אתר אוצר החכמה - למנויים)
- כרך ב' - פירוש לסדר נשים מהדורה ראשונה, ברלין תקי"ז, 1757, באתר כתבים עבריים (היברובוקס)
- כרך ג' - פירוש לכמה מסכתות מסדר נזיקין (ברלין תק"ך, 1760): סריקת סנהדרין באתר הספרייה הלאומית.
תמלול הספר באתר ספריא על פי מהדורת דפוס הירושלמי, פיאטריקוב תר"ן (1889):
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משה בר מימון (הרמב"ם), מורה נבוכים, יעסניץ, תק"ב 1742, (165 עמודים)
- ^ David Philipson, The Reform Movement in Judaism, Macmillan, 1931. עמ' 16.
| פרשני התלמוד הירושלמי | ||
|---|---|---|
| המאה ה-16 | רבי שמואל יפה אשכנזי • רבי אלעזר אזכרי • רבי שלמה סיריליו | |
| המאה ה-17 | רבי יהושע רפאל בנבנישתי (שדה יהושע) • רבי משה בן שלמה אבן חביב | |
| המאה ה-18 | רבי אליהו מפולדא • רבי דוד פרנקל (קרבן העדה) • רבי יעקב כהנא • רבי משה מרגלית (פני משה) • הגאון מווילנה • רבי נחום טרייביטש (שלום ירושלים) | |
| המאה ה-19 | רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין • רבי אברהם אשכנזי (נחמד למראה) • רבי מאיר מארים שאפיט • רבי יוסף שאול הלוי נתנזון • רבי יהושע אייזיק שפירא (נועם ירושלמי) • רבי יעקב דוד וילבסקי (הרידב"ז) • רבי ישראל משקלוב | |
| המאה ה-20 | רבי יחיאל בר לב • רבי ישראל חיים דייכס • רבי חיים קניבסקי • רבי יצחק אייזיק קרסילשציקוב • רבי חיים אלעזר שפירא • רבי שאול ליברמן • רבי ישכר תמר • רבי משה פיינשטיין | |
| פירושים אבודים | הרמב"ם • רבי יהודה בר יקר • רבי מנחם זמבה | |
| פירושים שלא פורסמו | רבי משה זכות | |