דוד רזיאל
_-_David_Raziel.jpg) | |
| דוד רזיאל, 1 במאי 1941 | |
| לידה |
19 בנובמבר 1910 סמרגון, מחוז וילנה |
|---|---|
| נהרג |
20 במאי 1941 (בגיל 30) כ"ג באייר ה'תש"א בגדאד, ממלכת עיראק  |
| מקום קבורה |
הר הרצל |
| תאריך עלייה | 1914 |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, פלשתינה (א"י) |
| כינוי | אלוף בן ענת (שם מחתרתי) |
| השכלה |
ישיבת מרכז הרב |
| בן או בת זוג |
שושנה רזיאל |
| השתייכות |
 ההגנה אצ"ל הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1929–1941 (כ־12 שנים) |
| דרגה |
 אלוף בצה"ל (לאחר מותו) |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד האצ"ל, מפקד יחידת קומנדו | |
| פעולות ומבצעים | |
| המרד הערבי הגדול, מלחמת העולם השנייה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| נציב בית"ר בארץ ישראל | |
| הנצחה | |
| היישוב רמת רזיאל, בית הספר רזיאל בגבעת האירוסים בדרום נתניה, כפר הנוער עתיד ע"ש דוד רזיאל בהרצליה. | |
  | |
דוד רזיאל (רוזנסון) (י"ז בחשון ה'תרע"א, 19 בנובמבר 1910 – כ"ג באייר ה'תש"א, 20 במאי 1941), "האלוף בן ענת", היה ממייסדי האצ"ל ומפקדו הרביעי ונציב בית"ר בארץ ישראל. נהרג בעיראק בשליחות צבאית מטעם בריטניה.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת הדרך
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בעיירה סמרגון, בפלך וילנה של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), כנצר למשפחת רבנים, בנם של בלומה לבית גורדין (בתו של רבי יהודה ליב גורדין ואחותו של אבא גורדין) ומרדכי רזיאל (רוזנסון) (1880–1962), מחנך עברי[1]. בבית דיברו עברית. ב-1914 עלה עם הוריו ואחותו אסתר לארץ ישראל, בעקבות הזמנה שקיבל אביהם ללמד בבית הספר "תחכמוני" בתל אביב. במלחמת העולם הראשונה הוגלתה משפחתו למצרים על ידי הטורקים יחד עם כל יהודי הארץ שהיו נתינים רוסים, משם חזרה לרוסיה ושבה לארץ בשנת 1923.
בשנת 1928, לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר "תחכמוני" שבתל אביב, עלה לירושלים ולמד בישיבת מרכז הרב, שם היה חברותא של הרצי"ה קוק ושל הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא[דרושה הבהרה]. בנוסף לכך למד מדעי היהדות, מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית.
בעקבות מאורעות תרפ"ט (1929) הזדעזע רזיאל והצטרף לארגון ההגנה בירושלים. לאחר זמן קצר סיים קורס מפקדים.
באצ"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1931 התפצל האצ"ל מתוך ההגנה, ורזיאל נמנה עם מקימי הארגון. בזמן מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט היה רזיאל ממצדדי שבירת מדיניות ההבלגה כלפי הערבים. ב-1936 יצאו לאור בהוצאת הספרייה המרכזית של ברית חיילי החזית היהודית ספר "האקדח" מאת ד. ראש (שם עט של דוד רזיאל ואברהם שטרן), וכן הספר "תרגילי הסדר המכונס והמרווח" מאת י. גוש-חלב (דוד רזיאל). הספר הראשון שימש באצ"ל ובמחתרות במשך שנים אחרי פרסומו, בהיותו ראשון מסוגו בעברית[2]. ב-1937 הגיעו לידי הסכם המאחד את האצ"ל עם "ההגנה" אך רזיאל נשאר באצ"ל עם רוויזיוניסטים ואנשי בית"ר. במחתרת ראו בו רבים סמל של מופת והקרבה עצמית.
באותה תקופה נשא את שושנה, בתם של יוסף חיים צבי (בנו של שמואל זנוויל שפיצר) וחנה שפיצר, שהייתה מייסדת ומנהלת בית הספר לבנות שפיצר בירושלים.
מפקד האצ"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1938 מינה זאב ז'בוטינסקי את דוד רזיאל למפקד האצ"ל, וכך היה למפקדו הרביעי של הארגון. ההחלטה הראשונה שקיבל הייתה לבטל את התואר "ראש המפקדה", ולהציע שמעמדו כראש המפקדה יהיה "ראשון בין שווים", בהמשך הרחיב את פעולותיו של הארגון גם לליטא ולפולין. כינויו המחתרתי של רזיאל היה "בן ענת", על שם השופט שמגר בן ענת.
תחת פיקודו, החל מיולי 1938, בוצעו פעולות טרור רבות נגד ערבים ברחבי הארץ, וזאת כתגובה להירצחם של יהודים רבים במאורעות. כך למשל, בירושלים בוצעו מספר רב של פעולות ירי וחבלה, ובהן התקפת אוטובוס ערבי בפצצה ברחוב יפו, ופיצוץ מוקש בשוק הירקות בעיר העתיקה בירושלים. בפעולות אלה נרצחו מעל ל-200 אזרחים ערבים, לפחות 70 מהם באירועים שהיו לאחר תום המאורעות.
מעשים אלו הביאו לידי קיטוב ביישוב היהודי בארץ. ראשי המוסדות הלאומיים גינו אותם בלשון חריפה ואנשי מחנה הפועלים החליטו החלטות אופרטיביות כדי להחליש את האצ"ל ולבודדם מהיישוב היהודי.
בינואר 1939 יצא רזיאל מהארץ בזהות בדויה. בפברואר השתתף בוועידה בפריז שעניינה היה הסדרת עליית אף על פי, ושם נפגש, בפעם היחידה, עם זאב ז'בוטינסקי.
אישיותו הותירה רושם רב על ז'בוטינסקי, שאמר כי חיכה לאדם כמותו 15 שנה, ומינה אותו לנציב בית"ר בארץ.
במאי 1939 חזר מהשליחות מארצות הברית. בהגיעו עצרו אותו הבריטים, אך רזיאל הצליח להימלט. רזיאל, שהסתתר מפני הבריטים, לא יכול היה לישון באופן קבוע באותו מקום, והיה מגיע ללון מדי פעם בבית משפחת שפירא בשכונת גאולה. כשהיה מגיע, היה הרב אברהם אלקנה שפירא מפנה את מיטתו והולך ללימוד "משמר"[3].
ב-19 במאי עלה בידי הבריטים לאוסרו שנית והוא נכלא בכלא עכו.
באוקטובר 1939 שוחרר עם חברי מפקדת אצ"ל נוספים בערבותו של פנחס רוטנברג.
תחת הנהגת רזיאל הוחלט כי האצ"ל לא ייאבק בבריטים בזמן מלחמת העולם השנייה, ותחת זאת יסייע להם במלחמה בגרמניה הנאצית. הדבר הביא לפרישת חברים מן האצ"ל, ובראשם חברו ושותפו לדרך עד אז, אברהם שטרן (יאיר), ולהקמת הלח"י.
מותו ודבר קבורתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1941, לאחר שפרץ בעיראק מרד אנטי-בריטי בראשות רשיד עאלי אל-כילאני, נענה רזיאל לבקשת הבריטים לשגר יחידת קומנדו לחבל במתקני זיקוק הנפט ליד בגדאד, שהיו חיוניים לצבא הגרמני. רזיאל אף החליט, למגינת לבם של חבריו, לעמוד בראשה של היחידה, בת ארבעה אנשים שכללה את יעקב מרידור, יעקב סיקא אהרוני ויעקב טרזי[4]. הוא אף סבר שיוכל להקים תאים של האצ"ל בקרב יהודי עיראק. היחידה יצאה לפעולת האצ"ל בעיראק ב-17 במאי 1941 משדה התעופה הצבאי בתל נוף, ונחתה בשדה התעופה בחבניה, שבעיראק. בהגיעם שונתה התוכנית, והם קיבלו משימת מודיעין לקראת כיבוש העיר פלוג'ה. בפעולה זו נהרג רזיאל, ב-20 במאי, ביחד עם קצין בריטי מלווה, מהפצצה של מטוס גרמני[5][6], והוא בן 30. נסים כהן שנשאר בארץ ישראל החליפו כמפקד האצ"ל, אולם לאחר זמן קצר המליץ כהן על חברו יעקב מרידור, שיעמוד בראש הארגון. בסיכון חיים ובהצלחה, השלימו יעקב סיקא אהרוני ויעקב טרזי את הפעולה.
רזיאל נטמן על ידי הבריטים בעיראק, בבית עלמין צבאי בחבניה[7]. על מצבתו נכתב השם 'בן משה'. בני משפחתו ומשרד החוץ עשו מאמצים רבים להביא את ארונו לקבר ישראל, כולל ביקור אישי של אלמנתו בעיראק[8], אולם רק בשנת 1955 הסכימה ממשלת עיראק לאפשר לבריטים להוציא את הארון מארצם, בתנאי שלא יובא לקבורה בישראל, אלא בקפריסין, שהייתה אז מושבה בריטית.
קונסול ישראל בניקוסיה אליעזר מרום פעל להסדרת הנושא. עצמותיו הובאו לקבורה בבית הקברות היהודי במארגו, ליד ניקוסיה, בה' בטבת תשט"ז[9].
בספטמבר 1960, זמן קצר לאחר שקפריסין זכתה בעצמאות, פנה חבר הכנסת מנחם בגין אל נשיא הרפובליקה החדשה, הארכיהגמון מקאריוס השלישי, בבקשה לאפשר את העברת הארון למדינת ישראל. הפנייה נענתה בחיוב,[10] וב־16 במרץ 1961 (כ"ח באדר תשכ"א) נערכה לדוד רזיאל הלוויה צבאית, בהשתתפות המונים. ארונו נטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים, בחלקת חללי הבריגדה היהודית[11].
לאחר מותו של רזיאל הוענקה לו דרגת אלוף בצה"ל.
יום מותו, כ"ג באייר, נקבע על ידי מנחם בגין בשנת תש"ו כיום התייחדות עם כל חללי האצ"ל[12].
ב-2021, 80 שנה לאחר שרזיאל נהרג, קיבל באופן אקראי, בן משפחתו הפרופ' אריה נאור, מצבת עץ עם כיתוב זהה לזה שהיה על המצבה בקפריסין. המצבה הועברה למכון ז'בוטינסקי לבדיקה, וכך נמצאו מסמכים שונים הנוגעים לקבורתו של רזיאל בעיראק, בקפריסין ובישראל[8].
בנו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר רזיאל נהרג, רעייתו שושנה לא ידעה כי היא בהיריון. התינוק שנולד נקרא דוד על שם אביו, אך הוא נפטר בבית החולים. הוא נטמן בהר הזיתים ולימים התברר שקברו נהרס בתקופת השלטון הירדני[13].
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מושב רמת רזיאל בהרי יהודה, נקרא על שמו, והוקם על ידי יוצאי בית"ר והאצ"ל. כמו כן, נקרא על שמו כפר נוער דוד רזיאל שבהרצליה.
- על שמו נקראים רחובות בערי ישראל, כדלקמן: ירושלים, תל אביב, בית שמש, רמלה, נתניה, בת ים, ראשון לציון, פתח תקווה, גבעת שמואל, ואשקלון.
- עיריית תל אביב הציבה לוחית זיכרון ליד הבית בו התגורר, ברחוב הנביאים 30 בתל אביב.
- ב- 23 באפריל 1978, דאר ישראל הנפיק סדרה של 5 בולי דאר שעליהם מופיעים דיוקנם של אישים מן ההיסטוריה המודרנית של ישראל. אחד מהבולים האלה הוקדש להנצחת זכרו של דוד רזיאל. על השובל של הבול הופיעה הכיתובית: " 30 שנה לעצמאות ישראל ". האמן צבי נרקיס עיצב את הבול. דאר ישראל מכר 1,499,000 של בול זה עד להפסקת המכירה.[14]
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]| צבי אשר כהנא שפירא | חיה מיכלא | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הרב שלמה זלמן שפירא | חנה שפיצר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הרב שמואל שפירא | הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא | הרב אהרן יהושע פישל שפירא | שושנה רזיאל | דוד רזיאל | |||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא | הרב אליעזר שפירא | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הרב שלמה שפירא | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אריה נאור (אחיינו של רזיאל), דוד רזיאל, ידיעות ספרים, 1990.
- משה נחמני, בכוח וברוח: חייו וכתביו של דוד רזיאל (2024)[15]
- יעקב סיקא אהרוני, "בעקבות המופתי עם דוד רזיאל"
- משה בן-שאול, מעלות לוחמים - עשרים ושלשה פרקי לוחמים, הוצאת הדר, 1967, עמודים 58–72 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי דוד רזיאל בפרויקט בן-יהודה
- קורות החיים של דוד רזיאל, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- דוד תדהר (עורך), "דוד רזיאל (רוזנסון)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 976
- כתבות ומאמרים על דוד רזיאל באתר הקיבוץ הקדוש
- יהודה לפידות, ימים ראשונים, לידה של מחתרת, בלהב המרד, אתר דעת
- עדות על מעצרו של רזיאל, באתרו של אפרים אילין
- דוד רזיאל, במיזם "אישי רחוב"
- שמעון כהן, ממרכז הרב להובלת האצ"ל, באתר ערוץ 7, 8 במאי 2018
- מפקד האצל דוד רזיאל מובא למנוחות בירושלים, סרט של יומני גבע באתר סינמטק ירושלים.
דוד רזיאל (1910-1941), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דוד תדהר (עורך), "אברהם מרדכי רזיאל (רוזנסון)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 987; א. ר., ר' מרדכי רזיאל איננו, חרות, 2 בינואר 1962.
- ^ יוסף קיסטר, האצ"ל, הוצאת משרד הביטחון, 1993, עמוד 28.
- ^ אפרת שטרן, "שנפתחו השערים, נהיה ריח של קדושה", באתר ערוץ 7, 1 ביוני 2016
- ^ פרטי המשימה מתוארים בספרו של סיקא אהרוני, "בעקבות המופתי עם דוד רזיאל"
- ^ יהודה לפידות, היום שרה הקטנה, באתר "דעת"
- ^ עיראק, מוזיאון הלוחם היהודי
- ^ קבר דוד רזיאל, בית הקברות הצבאי הבריטי, חבניה, עיראק
- ^ 1 2 קורין אלבז-אלוש, מזכרת מהמחתרת, ידיעות אחרונות 28.5.2021, עמ' 9
- ^ דוד תדהר (עורך), "דוד רזיאל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2972
- ^
גופתו של דוד רזיאל הובאה למנוחות בארץ, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1961
- ^ דוד תדהר (עורך), "דוד רזיאל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3881
- ^ אריה נאור, דוד רזיאל, עמוד 277
- ^ ניר מן, הראיון האחרון עם שושנה רזיאל, אלמנתו של מפקד האצ"ל הרביעי דוד רזיאל, באתר הארץ, 23 באפריל 2010
- ^ יעקב צחור (עורך), בולי ישראל תש"ח - תשס"ב, קטלוג מס' 14, רשות הדאר - השירות הבולאי, כתר הוצאה לאור, 2008, עמ' 187
- ^ יוני רוטנברג, רוּח דוד, באתר ערוץ 7, 30 במאי 2024
| בקרת זהויות |
|
|---|