לידה |
3 בפברואר 1996 (בת 28) גופלפור, אודישה, הודו | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מידע כללי | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדינה | הודו | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
השכלה | KIIT | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
משקל | 50 ק"ג | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
גובה | 1.60 מ' | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ספורט | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ענף ספורט | אתלטיקה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תת-ענף | ריצה (100 מטר) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מועדון | ONGC | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מאמן | נגפורי ראמש | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הישגים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שיאים אישיים |
100 מ': 11.24 - (אלמטי 2016) 200 מ': 23.73 - (ראנצ'י 2013) מרוץ שליחים 4X100 מ': 43.42 (אלמטי 2016) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
פרסים והוקרה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דוטי צ'אנד (באנגלית: Dutee Chand; נולדה ב-3 בפברואר 1996) היא אצנית הודית, ואלופת הודו בריצת 100 מטר.[1] היא האישה ההודית השנייה שהעפילה לריצת 100 מטר במשחקים האולימפיים, כשהשתתפה בריצה באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016). קודמתה הייתה פי. טי. אושה, באולימפיאדת 1980 במוסקבה, 36 שנים קודם לכן.[2]
צ'אנד נולדה ב-3 בפברואר 1996 לצ'אקרדהאר ואחוג'י צ'אנד בעיר גופלפור, באודישה, הודו,[3][4] אחת משבעת ילדיהם.[5] משפחתה, אורגים במקצועם, היא מהקאסטות הנמוכות, וחיו מתחת לקו העוני.[6][7] אחותה הגדולה, סרסוואטי צ'אנד, גם היא אצנית, הייתה מקור ההשראה שלה להפוך לספורטאית.
צ'אנד זכתה באליפות הודו לנוער ב-2012, כשסיימה את ריצת 100 המטר ב-11.8 שניות.[8] באותה שנה, היא זכתה במדליית הארד בריצת 200 מטר באליפות אסיה שנערכה בפונה, בתוצאה של 23.811 שניות. באותה עונה, היא גם הייתה ההודית הראשונה להגיע לשלב הגמר בריצת 100 מטר בתחרות עולמית, כאשר היא העפילה לגמר באליפות העולם לנוער של 2013.[9] היא אז לקחה את אליפות הודו בריצות ה-100 ו-200 מטר, עם זמנים של 11.73 שניות ו-23.73 שניות (שיא אישי) בהתאמה.[10]
ב-2016, זכתה צ'אנד במדליית זהב באליפות גביע הפדרציה בניו דלהי, כשהיא שוברת את השיא בן 16 השנה שרשמה באירוע האצנית רצ'יטה מיסטרי, אך הזמן שלה, 11.33 שניות, היווה פספוס של מאית שנייה להסמכה להשתתפות באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו.[11] אך ביוני, בתחרות בינלאומית בקזחסטן, היא שברה את השיא הזה שלה, בתוצאה של 11.24 שניות, זכתה במדליית זהב, והוסמכה להשתתפות במשחקים האולימפיים.
ב-2014, צ'אנד הודחה מנבחרת הודו במשחקי חבר העמים הבריטי בגלאזגו ברגע האחרון, לאחר שהפדרציה האתלטית של הודו (חלק מהתאחדות האתלטיקה הבינלאומית IAAF) הצהירה שיש לה היפר-אנדרוגניות, מה שפסל אותה מלהתחרות כאישה.[12] ההצהרה, בה נאמר בין היתר שמקרים מסוג זה "מטילים בושה על שמו הטוב של תחום הספורט בהודו"[13] שוחררה לתקשורת הבינלאומית לאחר שצ'אנד בת ה-17 זומנה לסדרת בדיקות פולשניות (הידועות גם בשם "בדיקת מגדר"), כולל מדידת אברי מינה, וללא שתינתן לה אזהרה, או את התוצאות של הבדיקות.[14] לא הייתה האשמה שצ'אנד הייתה מעורבת ברמאות או סמים—ההחלטה התקבלה בהתאם לתקנות הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) שנועדו למנוע יתרון לכאורה של נשים עם רמות אנדרוגן גבוהות. ההחלטה העלתה את התנגדותם של ארגוני אינטרסקס בינלאומיים,[15] וגונתה כהפרה של פרטיותה של צ'אנד והפרה של זכויות האדם שלה.[16]
בין המתנגדים להפרות אלה היא האצנית הידועה שאנטי סונדרג'ן, שגם היא עברה סוגיה דומה מספר שנים קודם לכן, שאמרה: "הם חיכו לרגע האחרון לעשות את הבדיקות, השפילו אותה ושברו את לבה... נכתבו עליה כל כך הרבה דברים, שום דבר לא יכול לחזור לתקנו. גם אם תתחיל טיפול רפואי, אנשים ירצחו אותה במבטיהם החשדניים... הם יכלו לטפל בנושא באופן דיסקרטי... היא לא ממשפחה עשירה או בעלת השפעה. גם אם [הסוגיה המשפטית] תיפתר, התוכל לחיות בשלום בכפרה?"[17]
צ'אנד עצמה סיפרה מאוחר יותר כמה התהליך היה משפיל וקשה, וכיצד בשל העוני של משפחתה, אם לא הייתה מקבלת סיוע מבחוץ, כל הסוגיה הייתה נתקעת עם הדחתה מהספורט. על פי המאמן שלה, נגפורי ראמש, מקרים אחרים של הדחת ספורטאיות על בסיס דומה נגמרו בהתאבדויות. הנושא של אינטרסקס ככלל, והיפר-אנדרוגניות בפרט, הוא לא מוכר ולא מובן בציבור. במקרה של צ'אנד, ההתערבות של חוקרת הספורט והמגדר פאיושני מיטרה, שנחלצה להסביר למעורבים וכן לתקשורת על הנושא, וכן את הבעייתיות בעמדת IAAF, הביאה בתורה את המקרה לידיעתו של ברוס קיד—ספורטאי לשעבר ואקדמאי וסמנכ"ל באוניברסיטת טורונטו. הוא גייס צוות משפטי לייצג את צ'אנד פרו בונו, וכך הוגשה עתירה לבית הדין לבוררות בספורט (CAS) בשם צ'אנד.[14]
ביולי 2015 החליט בין הדין להשעות את תקנון ההיפר-אנדרוגניות למשך שנתיים, וקבע כי אין די ראיות לקשר בין רמות אנדרוגן גבוהות לביצועים אתלטיים.[18] בית הדין התיר ל-IAAF להגיש ראיות נוספות במהלך שנתיים אלו, ושבסיומן התקנות יבוטלו באופן אוטומטי אם לא יסופקו ראיות משכנעות.[19] החלטה זו איפשרה לצ'אנד להתחרות שוב.[20]
לקראת סוף 2017, לאחר שקיבלה הארכה, IAAF הגישה דו"חות רפואיים ומשפטיים, וביניהם הצעה לתקנות חדשות בדבר היפר-אנדרוגניות, לפיהן ההגבלות יוחלו על נשים היפר-אנדרוגניות רק במרוצים שמרחקם בין 400 מטר לקילומטר. צ'אנד הגישה התנגדות על בסיס שתי טענות עיקריות: שהדו"חות אינם עומדים בתנאים שהציב בין הדין, אלא באו לתמוך בהצעה לתקנות חדשות, ועל כן יש לפסלם ולבטל את התקנות בדבר היפר-אנדרוגניות לאלתר; ושממילא אין הדו"חות או אפילו התקנות המוצעות רלוונטיות אליה, מכיוון שהיא מעולם לא התחרתה במרוצים למרחקים המדוברים, ושאין בכוונתה להתחרות בהם. בנובמבר 2017, קבע בית הדין שהדו"חות מספיק קשורים לעניין כדי לקבלם, אך לא פסק בעניין עצמו. בינואר 2018 יצאה הודעה מטעם בין הדין שבהסכמת הצדדים התקנות יישארו בהשעיה למשך שישה חודשים נוספים, ובזמן הזה על IAAF להגיש תוכנית פעולה להחלת התקנות החדשות שהציעה; אם IAAF תחליט לבטל את התקנות הנוכחיות, עם או בלי להציב תקנות חדשות, תבוטל הבוררות שבפני בית הדין.[21]
למרות האפשרות הניכרת כי בכל מקרה צ'אנד תוכל להמשיך להתחרות, התקנות המוצעות יכולות להשפיע של ספורטאיות אחרות, לדוגמת קסטר סמניה, שהייתה לפנים של סוגיית האינטרסקס בספורט מזה מספר שנים, ואשר מתחרה בעיקר במירוץ 800 מטר. בינתיים, IAAF פרסמו באופן נרחב את הראיות,[22] שהתבססו בעיקר על מחקר שפורסם בז'ורנל הבריטי לרפואת ספורט, לפיו באירוע ריצת 800 מטר יש יתרון של 1.8% בתוצאות למי שרמות הטסטוסטרון שלה גבוהות יותר. אך בעקבות הפרסום עלו התנגדויות רבות למחקר שבבסיס הצעת IAAF, מתוקף כך שהמחקר הראה השפעה יותר גדולה של ייצור טסטוסטרון בענפי ספורט נשים אחרים, כמו קפיצה במוט ויידוי פטיש (2.9% ו-4.5% בהתאמה), עליהם לא ביקשה IAAF לפקח. וכן, שהמחקר עצמו הופרך על ידי אותו כתב העת שפרסם אותו מלכתחילה, במאמר שפירק באופן שיטתי את הטכניקות שהביאו לממצאים של 1.8%.[5]
נכון למרץ 2018, אין שינוי במקרה והתקנות המקוריות עדיין מושעות.
מאז ריו, חזרה צ'אנד למערך אימונים במחנה חדש בהידרברד. למרות היותה האישה הראשונה לייצג את הודו באולימפיאדה באירוע ספרינט מזה 36 שנים, צ'אנד חשה מבודדת בשל ההתעסקות בהיפר-אנדרוגניות שלה.
ב-2017, זכתה צ'אנד במדליות ארד באליפות אסיה לאתלטיקה בריצת 400 מטר וכן במירוץ שליחים ובריצת 100 מטר.[23]
במרץ 2018, חבר בוועד הבוחר של הפדרציה ההודית לאתלטיקה אמר שצ'אנד כנראה לא תיבחר לנבחרת הודו למשחקי חבר העמים הבריטי של 2018, אך ציין שזה בשל ביצועיה, ולא נושא ההיפר-אנדרוגניות. הוא הוסיף שייתכן וישקלו את היכללותה דווקא בשל כך שנמנע ממנה הדבר בפעם הקודמת על לא עוול בכפה. צ'אנד הגיבה שהיא מקווה שהוועד יתחשב בעובדה שלקחה מדליות בתחרויות נחשבות בעונה האחרונה, ושתוכל להשתתף בתחרות.[24]
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל להט"ב |
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)