דומניקו מורוזיני
| לידה |
1080 ונציה, הרפובליקה של ונציה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1156 (בגיל 76 בערך) | ||||
| מדינה |
הרפובליקה של ונציה | ||||
| מקום קבורה |
סנטה קרוצ'ה | ||||
| |||||
  | |||||
דומניקו מורוזיני (באיטלקית: Domenico Morosini; נפטר בשנת 1156) היה הדוכס ה-37 של ונציה. דומניקו כיהן כדוג'ה משנת 1148 ועד פטירתו.
הרוזן דומניקו היה בן למשפחת האצולה מורוזיני. מורוזיני נבחר לתפקידו מאחר שהצליח ליישב בין שתי סיעות אשר פילגו את הפוליטיקה הוונציאנית במשך שנים רבות - המאבק בין תומכי ונציה כרפובליקה עצמאית בתמיכת האימפריה הרומית הקדושה לבין תומכי ההשארות כחלק מהאימפריה הביזנטית.
משפחתו של דומניקו קיבלה את תואר האצולה בשלהי המאה ה-10 לאחר שהצליחו לנצח, בתמיכת הקיסר אוטו השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה את משפחת קאלפוריני היריבה. דומניקו היה זה שהביא את משפחתו לעמדה בעלת השפעה לפוליטיקה הוונציאנית.
בתחילת כהונתו של דומניקו היו היחסים בין ונציה לאימפריה הביזנטית מעורערים, בשל מסעות כיבוש שנעשו בשנים קודמות כנגד רודוס, כיוס, סאמוס, לסבוס, אנדרוס וקפאלוניה; ובמקביל התערערו היחסים עם האימפריה הרומית המערבית בשל תמיכת קודמו של דומניקו, פייטרו פולאני באימפריה הביזנטית כנגד הנורמנים - תמיכה שאף הובילה את האפיפיור להורות על חרם כנסייתי על העיר כולה.
בראשית כהונתו גישר דומניקו על הפערים בינו לבין מדינות האפיפיור (באותה עת אאוגניוס השלישי) בכך שבשנת 1152 הסכים להכיר בעצמאותה של הכנסייה בטריטוריות לה סרניסימה (צעד שהביא לביטול מיידי של החרם - ולפריחה מחודשת של המסחר הוונציאני).
שיפור נוסף ביחסים אירע בשנת 1554 עת העניק האפיפיור אנאסטאסיוס הרביעי תואר dominator Marchiæ לדוג'ה.
שיתוף הפעולה עם האפיפיור השפיע גם על יחסי הפוליטיקה הפנימיים בוונציה, מאחר שאיפשר גישור במחלוקת רבת הימים בין משפחת פולאני ומשפחת דאנדולו (שתים ממשפחות האצולה של ונציה). אנריקו דאנדולו (דודו של אנריקה דאנדולו, לימים הדוג'ה) היה פטריארך גראדו, ומשפחת פולאני שתמכה באפיפיור עיינה את משפחת דאנדולו. במטרה לסיים מחלוקת זו לחץ דומניקו מורוזיני על שתי המשפחות להתקשר בקשרי נישואין - והציע שאנדראה דאנדולו (נכדו של אנריקו) יישא לאישה את פרימרה פולאני (אחייניתו של הדוג'ה פייטרו פולאני). נישואין אלה הביאו ל"שלום בית" במאבק שפילג את משפחות האצולה והקל על היציבות השלטונית ברפובליקה.
בתקופתו של מורוזיני הסתיימה בניית בזיליקת סן מרקו.