דונפטאי
| |||
 | |||
| מדינה |
 הונגריה | ||
|---|---|---|---|
| חבל | המישור הגדול הדרומי | ||
| מחוז |
 באץ'-קישקון | ||
| נפה | נפת קלוצ'ה | ||
| שטח | 90.47 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בכפר | 1,635[1] (1 בינואר 2023) | ||
| קואורדינטות | 46°38′35″N 18°59′46″E / 46.643°N 18.996°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.dunapataj.hu | |||
  | |||
דונפטאי (בהונגרית: Dunapataj) הוא יישוב בנפת קלוצ'ה שבמחוז באץ'-קישקון, בדרום־מזרח הונגריה.
הכפר ממוקם על הגדה השמאלית של נהר הדנובה, כ-100 קילומטרים דרומית לבודפשט. בתחומו נמצא אגם סלידי.
כביש מספר 51 עובר דרך מרכז הכפר ומהווה את ציר התחבורה העיקרי מבודפשט ובאיה. בעבר ניתן היה להגיע לכפר ברכבת.
בכפר חייתה קהילה יהודית. בתקופת השואה גורשו מרבית חבריה לאושוויץ והקהילה חדלה מלהתקיים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין דונפטאי לאגם סלידי נמצאו שרידים של יישוב מתקופת הברונזה, מה שמעיד שהאזור היה מיושב כבר מאז. בתקופת הכיבוש ההונגרי התיישבו ההונגרים באזור, שהיה אז מפוצל על ידי ביצות ונהרות, אך עדיין הררי במעט. האזור נכבש על ידי השבט המרכזי של ארפאד, ובאותה תקופה קיבל המקום את השם "פטאי", שנגזר משמו של מנהיג בשם פאטה, ככל הנראה בן דורו של גזה או קרוב משפחה שלו.
תעודות מזכירות את שם הכפר לראשונה בשנת 1145, ובמאה ה-13 או ה-14 כבר היה בכפר כנסיית אבן גדולה. ההתפתחות המשמעותית של פאטאי החלה במאה ה-14, ובשנת 1421 היה רכושו של משפחת זובור מפאטאי. בין 1409 ל-1872 הייתה לעיר זכויות של "עיר שוק".
במהלך השלטון הטורקי לא נפגעה העיר באופן משמעותי ואוכלוסייתה נותרה יציבה ואף גדלה עם מתיישבים חדשים. בשנת 1561 המלך פרדיננד העניק את העיר ליוחנן פקסי, מפקד מבצר קומארום.
עם התפשטות הרפורמציה, פאטאי הפכה לפרוטסטנטית ורוב אוכלוסייתה הייתה קלוויניסטית. העדות הראשונה לרפורמציה היא בשנת 1576 בכנס בהרסו, בו השתתף מיכאל טאטארי, מטיף מפאטאי.
בשנת 1703 העניק הנסיך רַקוֹצי צו המגן על תושבי היישוב. במאה ה-18 עבר היישוב מספר פעמים בין בעלי קרקעות.
פאטאי הייתה לזמן קצר מקום מושב בישופי רפורמי, והבישוף פאטאי פ. סמואל נולד בה. רק במאות ה-18 וה-19 החלו קתולים להתיישב בכפר, אך עד לאחרונה נותרה אוכלוסייתו ברובה רפורמית.
במאה ה-19 התקיים בכפר סחר משמעותי, נערכו בו 3 ירידים לאומיים מדי שנה, וטחנות רוח רבות עיבדו את הדגנים שגודלו על ידי התושבים. בנוסף לדגנים, גידלו שם גם בצל, ירקות, גפנים ופירות, והייתה חשיבות לגידול בעלי חיים, בעיקר בקר.
בתחילת המאה ה-20, עד 1950, השתייך הכפר למחוז דונאוואצה.
אתרים מעניינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מוזיאון פאטאי.
- כנסייה קתולית שנבנתה ב-1761 בסגנון קופ, והורחבה בשנת 1934.
- כנסייה רפורמית מהמאה ה-15.
- אגם סלידי, עם מים הנחשבים בעלי תכונות מרפא.
- פסטיבל דיג.
- אחוזת בּנְצֶה.
יהודי דונפטאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקהילה היהודית בדונפטאי החלה להתארגן בשנת 1830, ושמרה על עצמאותה עד שנת 1885, אז החלה להיות מסופחת לקהילת קונסנטמיקלוש. באותה שנה, נפתח בעיירה בית כנסת, ובשנת 1879 הוקם בית כנסת מפואר יותר ששירת את הקהילה במשך שנים רבות. בשנת 1886 נוסדה חברה קדישא, ובית ספר יהודי שפעל בדונפטאי משנת 1830 ועד לסגירתו בשנת 1928. בנוסף, בשנת 1921 נוסדה "חברת נוער" שעסקה בפעילות אמנותית ותרבותית, והייתה מרכז לחיי החברה של הצעירים היהודים בעיירה.[2][3]
במהלך מלחמת העולם הראשונה, נפלו חמישה מבני הקהילה בקרבות. בתקופת "הטרור הלבן" התרחשו פרעות קשות בעיירה, בהן נרצחו שלושה יהודים, חנויותיהם נשדדו, ורבים נאלצו לברוח מהעיירה מחשש לחייהם.[2]
בשנת 1880 חיו בקהילה 189 יהודים, בשנת 1930 מנתה הקהילה היהודית בדונפטאי 126 נפשות ובשנת 1941 חיו 118 יהודים בכפר.[4]
תקופת השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, החל מצבם של היהודים בהונגריה להחמיר בעקבות הגבלות חמורות שהוטלו עליהם. החוקים היהודיים שהוחלו בשנת 1938 הגבילו את מקומם של היהודים בחיי הכלכלה והחברה. חפצי ערך הוחרמו מבתי היהודים, והוטלו עליהם קנסות ומיסים כבדים. בנוסף, חויבו יהודי העיירה לנקות את רחובותיה בימי שבת, דבר שפגע בהם רגשית ודתית.[2]
במרץ 1944, עם כניסת הצבא הגרמני להונגריה, נעצרו כמה מיהודי העיירה על ידי הגרמנים, ועקבותיהם נעלמו. ב-5 במאי 1944, הועברו כל יהודי דונפטאי לגטו קאלוצ'ה, שם רוכזו יחד עם יהודי הכפרים הסמוכים. באמצע יוני 1944, נשלחו כולם למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נספו ברובם.[2]
אחרי השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המלחמה, חזרו לדונפטאי 25 שורדי שואה. הם ניסו לחדש את חיי הקהילה, ובשנת 1947 נחנך מחדש בית הכנסת בעיירה, ובאותו מעמד הוצב לוח זיכרון לזכר יהודי דונפטאי והסביבה שנספו בשואה. הקהילה המשיכה לפעול תחת קהילת באייה עד לשנת 1957, אז חדלה מלהתקיים. בניין בית הכנסת נמכר, והקהילה היהודית נעלמה סופית מהעיירה.[2]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Barabás István: A dunapataji unitárius egyházközség; Fővárosi Ny., Bp., 1938
- A Patajiak Köre. Az egyesület története, 1985–1995; összeáll. Fábián János, szerk. Márczis Márta; MMI, Bp., 1996
- Horváth Ferenc: Száz éves a Kunszentmiklós-dunapataji vasútvonal, 1902–2002; MÁV Rt. Vezérigazgatóság, Bp., 2002 (Vasúthistória könyvek)
- Schill Tamás: A dunapataji Kossuth-szobor; Pataji Múzeum, Dunapataj, 2007
- Schill Tamás: A Pataji Múzeum és Tájház rövid ismertetője / Értékőrző Harta. A Hartai Helytörténeti Gyűjtemény és Tájház rövid kalauza; szöveg Kustár Rozália, Gottschall Péter; Hartai Helytörténeti Gyűjtemény és Tájház–Pataji Múzeum, Harta–Dunapataj, 2009
- Rákóczy Rozália: A dunapataji polgári iskola iratai. Történeti dokumentumok a Pataji Múzeumban. Bibliográfia; Dusnoki Csaba, Dunapataj, 2010
- Élettörténet a világháborúból, 1914–1917. Faddi József dunapataji népfölkelő naplója; előszó, jegyz. Rákóczy Rozália; Kalocsai Múzeumbarátok Köre–Viski Károly Múzeum, Dunapataj–Kalocsa, 2014 (Kalocsai múzeumi értekezések)
- Dunapataj a 19–20. században. Történelem, néprajz; szerk. Schill Tamás; Dunapatajért Közalapítvány, Dunapataj, 2016
- A Dunapataji Református Egyházközség története a kezdetektől a 19. század végéig; szerk. Schill Tamás; Dunapatajért Közalapítvány, Dunapataj, 2018
- Dunapataj 1919. Írások, dokumentumok az 1919-es dunapataji népfölkelés történetéhez és emlékezetéhez; összeáll. Kiss Gy. Csaba, Schill Tamás; Dunapatajért Közalapítvány, Dunapataj, 2019
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ראיון עם ניצולת שואה מדונפטאי
- "דונפטאי", באתר JewishGen (באנגלית)
- תיעוד יהודי דונפטאי באתר יד ושם
אתר האינטרנט הרשמי של דונפטאי (בהונגרית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נתוני הכפר באתר הלמ"ס ההונגרי
- ^ 1 2 3 4 5 דונפטאי באתר "אנו", באתר dbs.anumuseum.org.il
- ^ Pinḳas ha-kehilot: Hungaryah, Yad ṿa-shem, rashut ha-zikaron la-Shoʼah ṿela-gevurah, 1969. (בiw)
- ^ A zsidó népesseg száma településenként 1840–1941 (1993) | Könyvtár | Hungaricana, library.hungaricana.hu
| יישובים במחוז באץ'-קישקון | ||
|---|---|---|
| ערי המחוז |  קצ'קמט •  באיה
|
  |
| ערים |  באצ'אלמאש •  דונווצ'ה •  • האיוש Hajós •  איז'אק •  יאנושהלמה •  קלוצ'ה •  קצל •  קרקאג'האזה •  קישקרש •  קישקונפלדיהאזה •  קישקונהלש •  קישקונמאישה •  קונסנטמיקלוש •  לאיושמיז'ה •  מייקוט •  שולט •  שולטוואדקרט •  סבדסאלאש •  טיסקצ'קה •  טומפה Tompa
| |
| כפרים | מדראש • דושנוק • אגשג'האזה • בלוסג • פלשלאיוש • פילפהאזה • פילפיאקב • הלווציה • יאקבסאלאש • קונברץ' • קונסאלאש • ניארלרינץ • לדאנבנה • וארושפלד • אורגוואן • באצ'בוקוד • באצ'סלש • צ'יקריה • קטימאר • קונבאיה • מאטטלקה • טטהאזה • באצ'סנטגיירג' • באטמונושטור • צ'אטאליה • צ'אבוי • דאבוד • דונפלווה • ארשקצ'נאד • ארשקהלמה • פלשסנטאיוואן • גרה • הרצגסאנטו • נג'ברצ'קה • נמשנאדאודבר • שיקשד • סרמלה • ושקוט • אפושטג • דונאג'האזה • קונדץ' • קונפסר • סלקסנטמארטון • צ'ויושפאלוש • טאש • יאסנטלאסלו • קמפץ • מוריצגאט • באצ'בורשוד • באטיה • דראגסל • דונפטאי • דונסנטבנדק | |
| יישובים בנפת קלוצ'ה | ||
|---|---|---|
| יישובים | קלוצ'ה • שולט • באטיה • דראגסל • דונפטאי • דונסנטבנדק • דונטטטלן Dunatetétlen • דושנוק • פאיס Fajsz (Bács-Kiskun vármegye) • פוקטה Foktő • גדרלק Géderlak • האיוש Hajós • הרטה Harta (Magyarország) • הומוקמג' Homokmégy • מישקה Miske • אורדש Ordas • ארגצ'רטה Öregcsertő • סקמאר Szakmár • אוישולט Újsolt • אויטלק Újtelek (Magyarország) • אוסוד Uszód | |
