דוֹרִיאַת (באנגלית: "Doriath") (בסינדרין: "הממלכה השמורה") הייתה ממלכת העלפים שהוזכרה בספריו של טולקין אשר מהסינדר שהתקיימה במחצית השנייה של עידני העצים ורוב העידן הראשון. במשך אלפי שנים דוֹרִיאַת הייתה סגורה בפני העולם החיצון עקב מחגרת מליין ורוב הזמן נשלטה תחת המלך תינגול האפור ואשתו מליין המאיה, עד שהיא הכריזה מלחמה כנגד מורגות וסגנו סאורון. ארטנור, היה שמה הראשון של דוֹרִיאַת, פירושו 'הארץ שמעבר'. שם זה ניתן לדוריאת כאשר תינגול ביסס שם את ממלכתו.
דוריאת הייתה ממוקמת באמצע בלריאנד, בין ארד גורגורות (הרי האימה), מצפון לאנדרם אשר בדרום, לטלת דירנן (המישור השמור של נרגותרונד) ממערב ואסטולד שבמזרח. זו הייתה ממלכת יערות אשר נהר הסיריון חילקה לחצי, יער ברתיל במערב ויערותיה הגדולים במזרח, יער רגיון אשר בו שכנה מנגרות (אלף המערות) ויער נלדורת, נהר האסגלדוין עבר ביניהם וחילקם לשניים. בנוסף, יערות ברתיל ונאן אלמות נחשבו יערות בשטחי דוריאת שהיו כפופים לשליטת תינגול, אם כי לא בפיקודו הישיר, והיו מחוץ למחגרת מליין. אאול, אבי מיגלין, העלף האפל החכיר את נאן אלמות מתינגול, לאחר ששילם בחרב אנגלאכל. אנשי האדין של הלת, והלדין, התגוררו בברתיל באישור תינגול. הם שלטו בעצמם, אך שיתפו פעולה עם סיירי דוריאת. המלך אלווה, תינגול מדוריאת, הלא הוא מלך הסינדר הגבוה, ראה את כל בלריאנד מממלכתו שלו, מהגיליון ועד ים בלגיר[1].
הווניר והנולדור שהו וחיכו ליד יערות רגיון ונן אלמות במסע הגדול אל טול ארסאה, האי הבודד אשר הולאר הקימו למענם עד שיגיעו הטלרי. ומלכם אלווה אבד בנן אלמות (שם פגש את מליין), וכשאולמו הולא חזר בשבילם, חלקם נשארו מאחור, בהמתנתם למלכם האובד. הם נודעו כעלפי הסינדר או העלפים האפורים, וכאשר תינגול חזר הוא הפך להיות למלכם ושליטם, ושלט מדוריאת.
יערות נלדורת ורגיון היו ממוקמים במרכז בלריאנד, והיו משכנם של המלך תינגול ומליין. אנשיהם היו אנשי הטלרי שלא נענו לקריאת הולאר להצטרף אליהם בממלכה הברוכה אמן. כל העלפים מבלריאנד, החל מחרשי הספינות של קירדן בפלס, וכלה בעלפים הירוקים של אוסיריאנד, ראו בתינגול כאדונם. במהלך העידן הראשון והשני שבהם מלקור היה כפות בשרשראות אנגינור, בלריאנד הייתה שלווה. עם זאת, בסוף העידן הראשון מליין חזתה שהרוע עוד יבוא, ותינגול קרא לעזרתם של הגמדאים מבלגוסט לסייע בבניית מבצרים להגנת עמו. הם גם עזרו ליצור עבורם מצבורי כלי נשק חזקים וטובים יותר שהיו מסוגלים להתמודד טוב יותר עם האורקים של הצפון. מבצר זה נבנה מתחת לאדמה בצדו הדרומי של נהר האסגלדוין, וכונה מנגרות (אלף המערות), והפך לבירת תינגול.
לרוב, העלפים התגוררו בקבוצות מפוזרות ברחבי בלריאנד, והתאספו רק במספר גדול יותר בנלדורת וברגיון (אזור זה יחד נקרא אגלדור) ולאורך הפלס. במהלך העידן השלישי שבו היה כפות מלקור בשרשראות אנגינור, המשיך תינגול לחמש את אנשיו בסיוע הגמדאים אשר מנוגרוד ובלגוסט כעושו על פי עצתה של מליין.
לאחר שחרורו של מלקור, ההתקפתו על שני העצים עם אונגוליינט והמנוס לארץ התיכונה, החמיר המצב בבלריאנד. אונגוליינט ברחה דרומה מהבלרוגים לאחר עימותה עם מלקור, שמעכשיו נקרא מורגות (השר האפל של העולם), ועברה דרך יערות דוריאת. זמן מה לאחר מכן עזבו כוחות מורגות את אנגבנד והסתערו על בלריאנד ממזרח וממערב בקרב הראשון של בלריאנד. במזרח הוביל המלך תינגול את כוחות בלריאנד, בסיוע דנתור וננדור והעלפים שלהם מאוסיריאנד, והביס לחלוטין את האורקים בצבא המזרחי. דנתור נהרג על יד אמון ארב, ולוחמיו הנותרים התמזגו עם גמדאי ההרים הכחולים והתאחדו תחת צבא הסינדר של המלך תינגול. עם חזרתו למנגרות נודע לתינגול כי הצבא המערבי של מורגות גבר על צבא קירדן והפלס. תינגול אסף כמה שיותר מאנשיו ורכב חזרה לנלדורת ולרגיון, ומליין הוציאה את כוחה והקיפה את האזור בחגורת קסם הנקראת מחגורת מליין. לפיכך, האזור שנקרא אז אגלדור נקרא עכשיו רשמית בשם דוריאת, "הממלכה השמורה".
הקרב הראשון של בלריאנד היה הפעם היחידה שהמלך תינגול הוביל את כוחותיו לקרב אל מחוץ לתחום ממלכתו. לאחר מכן, עלפי דוריאת לחמו אך ורק לשם הגנה, ושמרו על גבולותיהם ועל מעברי הנהר החשובים הסמוכים.
כאשר הנולדור חזרו לארץ התיכונה בתחילת העידן הראשון, תינגול סירב לארחם אותם בדוריאת, למעט ילדי פינרפין, שהיו קשורים אליו בקשר דם על ידי אחיו אולווה.
מאוחר יותר כאשר הגיע האדם לבלריאנד, הם גם כן סורבו להיכנס, אך לבקשתו של פינרוד, תינגול נתן להלדין ואנשיו את אישורו לעבור ולגור ביער ברתיל, אשר בתחומי ממלכת דוריאת.
במהלך כל שאר העידן הראשון, בעוד הנולדור נלחמים במלחמותיהם עם מורגות, דוריאת עמדה בלתי מעורערת ומרוחקת, וסירבה לקחת חלק במלחמות. עם זאת, בסופו של דבר, זרוע מורגות נמתחה אל מעבר לתחומי דוריאת, וממלכת תינגול שמורה עדיין הייתה, אך כוחה החל להתערער כפי שנאמר בשירת לית'יאן, כאשר ברן, בנו של ברהיר ואדון האדין, עבר דרך החגורה כפי שמליין חזתה, והגיע לנלדורת.
משהבין כי בתו האהובה לותיין התאהבה בו, קבע המלך תינגול כי הוא לא יאפשר להם להתחתן אלא אם כן ברן יערוך מסע להשבת הסילמרילים ממורגות, וכך מתחיל המסע אחר הסילמרילים. לאחר החיפוש אחר הסילמריל, קרכרות, זאבו העצום של מורגות פרץ גם הוא את החגורה, אך תינגול, ברן וסיירי תינגול בלג ומבלונג צדו והרגו את החיה.
בסופו של דבר, מסעו של ברן הסתיים כך שברשותו של תינגול אחת מאבני הסילמרילים. ברן ולותיין, בבאו בברית נישאין לאחר שחזרו מן המתים, עזבו את דוריאת ועברו לגור באוסיריאנד, באי טול גלן אשר בנהר האדורנט. לאחר הנירנית ארנוידיאד (קרב הדמעות לאין מספר) נותרו רק שלוש ממלכות-עלפים העומדות על תילן: נרגותרונד, גונדולין ודוריאת. נרגותרונד נפלה זמן קצר לאחר מכן, כפי שסופר ב"נרן אי כין הורין" (סיפור ילדי הורין).
מחשש שבני המזרח האכזריים ישבו את בנה ויהפכהו לעובד, שלחה מורוון את בנה היחיד טורין מהיתלום, אל דוריאת שם הוא יהיה בטוח עד לבגרותו, כשברח מהממלכה ועבר לחיות לצד פורעי החוק, אמו ואחותו, מורוון וניינור ניניאל התגוררו שם, עד שאבדו.
הורין, שנלכד בנירנת ושוחרר מאנגבנד לאחר מות בנו טורין מידי גלאורונג, מחלץ את הנאוגלמיר מחורבת נרגותרונד. נוסע לדוריאת, שם הוא זורק אותו לרגלי תינגול. מליין נוזפת בו, והורין, שנרפא מהטירוף של מורגות על ידי מליי, מרים את הנאוגלמיר ומגיש אותו לתינגול לפני שעזב את דוריאת ונעלם מההיסטוריה.
תינגול, שבבעלותו היצירה הגדולה ביותר של העלפים (הסילמריל של פאנור) והגמדאים (הנוגלמיר) מחליט למזג את השניים. הוא משכנע חבורה של נפחים מנוגרוד לשחזר את הנאוגלמיר ההרוס ולשלב בו את הסילמריל. ברגע שהעבודה הושלמה, ויצירות הפאר של העלפים והגמדאים התמזגו לכדי יצירה אחת, קוראים הגמדאים לתינגול, הוא בא לקחת אותה וללבוש אותה. הגמדאים אשר חושבים שתינגול אינו עומד לשלם להם על עמלם עוצרים אותו, ודורשים את תשלומם. תינגול מתנשא מעליהם (ביודעו כי הם חושקים בסילמריל ולא חפצים בתשלום האמיתי)[2], המילים מרגיזות את הגמדאים והם הורגים אותו. הגמדאים מנסים להימלט מדוריאת, אך רובם נהרגים והנאוגלמיר מוחזר לידי העלפים. לאחר מותו של תינגול, מליין מלאת הצער עוזבת את דוריאת ומוציאה את כוחה מדוריאת, מחגורת מליין נופלת ודוריאת נחשפת לעיני מלקור. מליין עזבה אחר שאמרה למבלונג לשלוח את הנאוגלמיר לברן ולותיין כיוון שהסילמריל שהם עקרו מכתר מורגות צורף בו, היא נעלמת מארץ התיכונה וחוזרת לולינור, שם לא עוזבת יותר לעולם את גני לוריין. דוריאת שוכבת כעת ללא הגנה.
שני גמדאים אשר ניצלו מדוריאת חוזרים ומספרים גרסה מעוותת של האירועים למלכם בנוגרוד. גמדאי נוגרוד מקימים צבא ותוקפים את דוריאת כנקמה. שני הצדדים סופגים אבדות כבדות, אך הגמדאים מנצחים. היכלי מנגרות, אשר בהם שפע של כלי נשק ושריונות נוצצים נבזזים, רבים מתושביו נהרגים, והגמדאים מתחילים את המסע הארוך הביתה עמוסי שלל המלחמה, כולל הנאוגלמיר (אותו לא הספיק מבלונג לשלוח לברן ולותיין). בסרן אתרד הם מותקפים על ידי כוח של העלפים הירוקים בראשות ברן ובעזרת האנטים מאוסיריאנד מחסלים את כוח הגמדאים ומחזירים את הנאוגלמיר.
דיור אלוכיל, בנם של ברן ולותיין ויורש תינגול, חוזר לדוריאת עם אשתו נימלות', ושני בניהם אלורד ואלורין ובתם אלווינג. הוא מתחיל לבנות מחדש את הממלכה והיא חוזרת לתפארת ימי קדם, אך רק לזמן קצר. ברן מעניק את הנאוגלמיר ללותיין, שעונדת אותו, ויופייה ויופיו יחדיו מעשירים את ביתם אשר בטול גלן. עם זאת, עד מהרה ברן ולותיין מתים בפעם השנייה ומשאירים את העולם מאחור לנצח (יש האומרים כי יופייה של לותיין יחד עם הנאוגלמיר היה הדבר הכי יפה שממזרח לאמן, וכי יופי זה החיש את קיץ חייהם). הנאוגלמיר וסילמריל שלהם מובאים לדיור[3].
זמן קצר לאחר מכן, דורשים בני פאנור בעקבות השבועה להחזיר את הסילמריל. דיור מסרב, ובניו של פאנור פולשים לדוריאת, ואז מתרחש קטל העלף בעלף השני. קלגורם, קורופין וקרנתיר נהרגים, כמו גם דיור, נימלות' אשתו, ושני בניו אלורד ואלורין. אנשי דוריאת נהרגים או נמלטים. אלווינג לוקחת את הנוגלמיר ונמלטת עם שרידי דוריאת לשערי הסיריון, ומתחתנת עם אארנדיל, אשר בזמנו יפליג אל ולינור ויציל את הארץ התיכונה מזרוע מורגות. וכך בא הקץ על ממלכת דוריאת.