די-דימר
די-דימר (באנגלית: D-dimer) הוא מקטע חלבון, המצוי באופן טבעי בדם שמקורו מפירוק של החלבון פיברין אשר מרכיב קריש דם (פיברינוליזה). שמו נגזר מהרכבו המולקולרי המכיל שני מקטעי "D" של החלבון פיברינוגן המחוברים בהצלבה.
ניתן למדוד את ריכוזו על ידי בדיקת דם, מאז נכנסה בדיקה זו בשנת 1990 לשימוש היא הפכה לבדיקה חיונית באבחון חולים החשודים כסובלים ממחלות טרומבוטיות, תוצאה שלילית בבדיקה זו תשלול המצאות פקקת אצל הנבדק ואילו תוצאה חיובית תצביע על האפשרות להמצאות פקקת בכלי הדם, אך לא תשלול הימצאותה של בעיה רפואית אחרת. לכן, השימוש בבדיקה זו לרוב הוא על מנת לשלול המצאות מחלה טרומבוטית כשהסבירות היא נמוכה. די-דימר יכול לעלות גם במצבים שאינם כרוכים באירוע קרישתי דוגמת הריון. בנוסף, נעשה שימוש בבדיקת ריכוז חלבון זה על-מנת לאבחן את מחלת הדם: קרישה תוך-כלית מפושטת.
