דייוויד ווינרוביץ'

דייוויד וונרוביץ'
David Wojnarowicz

דייוויד וונרוביץ' מהספר "Fire in the Belly: The Life and Times of David Wojnarowicz"
לידה	14 בספטמבר 1954 רד בנק, ניו ג'רזי, ארצות הברית
פטירה	22 ביולי 1992 (בגיל 37) ניו יורק, ארצות הברית
לאום	אמריקאי
מקום לימודים	תיכון לגארדיה, התיכון למוזיקה ולאמנות
זרם באמנות	נאו-אקספרסיוניזם, אמנות מושגית
יצירות ידועות	Untitled (Hujar Dead), שבעה מיילים בשנייה, Untitled (Falling Buffalos)
פרסים והוקרה	פרס למדא לספרות (1992)
בן זוג	טום ראופנברט

דייוויד מייקל ווינרוביץ'^[1] (David Michael Wojnarowicz) (14 בספטמבר 1954 - 22 ביולי 1992) היה צייר, צלם, סופר, יוצר סרטים, יוצר מיצגים, כותב שירים, אומן מקליט ופעיל איידס אמריקאי בולט בסצנת האומנות של האיסט וילג'.^[2] הוא שילב נרטיבים אישיים שהושפעו במאבק שלו באיידס וגם פעילות פוליטית באומנות שלו עד למותו מהמחלה ב-1992.^[3]

ביוגרפיה

ווינרוביץ' נולד ברד בנק, ניו ג'רזי, היכן שהוא ושני אחיו, ולפעמים אמא שלהם, עברו התעללות פיזית על ידי אבא שלהם, אד ווינרוביץ'. אד, סוחר ימי פולני-אמריקאי מדטרויט, פגש והתחתן עם דולורס מקיגנס האוסטרלית בסידני, אוסטרליה ב-1948 כשהוא היה בן 26 והיא הייתה בת 16.^[4] אחרי הגירושים המרירים של הוריו, הוא עבר לניו יורק כבן נוער עם אימו. במהלך שנות נעוריו במנהטן, ווינרוביץ' עבד בזנות ברחובות ליד כיכר טיימס. הוא סיים את לימודיו בתיכון למוזיקה ולאומנויות במנהטן.^[1] עד ל-1971, בגיל 17, ווינרוביץ' חי ברחוב באופן מלא וישן בבתי מחסה ובבתים נטושים.^[5]

לאחר תקופה מחוץ לניו יורק, וורנוביץ' חזר בסוף שנות ה-70 והיה אחד מהחברים הבולטים והפורים בפלג אוונגרדי שהשתמש בטכניקה מעורבת וגם בגרפיטי ובאמנות רחוב. ההכרה הראשונית שלו הגיעה משבלונות של בתים בוערים שהופיעו על הצדדים החשופים של בניינים באיסט וילג'.

ווינרוביץ' יצר סרטים במצלמת 8 מ"מ כמו "Heroin" ו-"Beautiful People" עם ג'סי האלטברג,. הוא יצר סדרת תמונות בין 1977 ל-1979 על ארתור רמבו. הוא עשה עבודות בשבלונות ושיתף פעולה עם הלהקה "3 Teens Kill 4", אשר הוציאה מיני-אלבום עצמאי בשם "No Motive" ב-1982. הוא הציג את עבודותיו בגלריות מוכרות באיסט וילג' ובציוני דרך בניו יורק.

ווינרוביץ' היה גם מקושר לאומנים פורים אחרים באותו הזמן והופיע או שיתף פעולה בעבודות עם נאן גולדין, פיטר הויאר, לואיס פרנג'ייה, קארן פינליי, קיקי סמית, ריצ'רד קרן, ג'יימס רומברגר, מרגריט ואן קוק, בן ניל, מריון סקממה ופיל זוויקלר. ב-1987, המנטור והמאהב הוותיק שלו, הצלם הויאר, מת מאיידס ו-ווינרוביץ' גילה שהוא חיובי ל-HIV.^[6] המוות של הויאר גרם לווינרוביץ' ליצור חומרים הרבה יותר אקטיביסטים ופוליטיים, במיוחד על חוסר הצדק, החברתי והחוקי, כתגובה למגפת האיידס. הוא שיתף פעולה עם הווידאו ארט טום רובניץ' בסרט קצר בשם "Listen to This" (1992), ביקורת על התגובות ההומופוביות של הממשלים של רייגן ובוש ועל הכישלון שלהם להתמודד עם המשבר. הסרט הוקרן בתערוכה ב-2017–2018 "Club 57: Film, Performance, and Art in the East Village, 1978–1983" במוזיאון לאמנות מודרנית.^[7][8]

ב-1985, ווינרוביץ' נכלל בתערוכה "Graffiti Show" בביאנלה של ויטני. בשנות ה-90, הוא תבע והשיג צו מניעה נגד דונלד וילדום ואיגוד המשפחה האמריקאית בטענה שהעבודה שלו הועתקה ועוותה בהפרה של חוק זכויות היוצרים של האומנים בניו יורק.

וורנוביץ' גם כתב כמה ספרים מצליחים, הרבה מהם על נושאים פוליטיים וחברתיים שקשורים למגפת האיידס. אחד מרבי המכר שלו, "Close to the Knives: A Memoir of Disintegration" הוא אוטוביוגרפיה שמדברת על נושאים כמו ילדות קשה, להפוך לאומן מפורסם בניו יורק ואבחון מחלת האיידס שלו.^[9] ב-1989, וורנוביץ' הופיע בסרטו עטור השבחים של רוזה פון פירנהיים, "Silence = Death" על אומנים גאים בניו יורק שנלחמו עבור זכויות לחולי איידס.

וורנוביץ' מת בביתו במנהטן ב-22 ביולי 1992 בגיל 37 מאיידס.^[1] לאחר מותו, הצלמת והאומנית זואי לאונרד, חברה של וורנוביץ', הציגה יצירה בהשראתו, "Strange Fruit (for David)".^[10]

מורשת

מחלוקת "A Fire in My Belly"

בנובמבר 2010, הסמית'סוניאן הסיר גרסה ערוכה של צילומים מסרטו הקצר של וורנוביץ' "A Fire in My Belly" מהתערוכה "Hide/Seek: Difference and Desire in American Portraiture" בגלריית הדיוקנאות הלאומית כתגובה לתלונות מהליגה הקתולית. הסרטון הכיל סצנה עם צלב מכוסה בנמלים. הליגה הקתולית טענה שהיצירה היא "הסתה" נגד קתולים.^[11]

צעד זה הביא להתגייסות כוללת של אומנים, גלריות ומוזיאונים שיצאו לרחובות.^[11]

השפעות

ב-1992, הלהקה U2 השתמשה בתמונה של ווינרוביץ' בשם "ללא שם (בופאלו)" לעטיפת הסינגל של השיר "One". בתמונה רואים בואפלו נופלים מצוק. הלהקה גם אימצה את הדימוי הזה בסיבוב ההופעות שלה Zoo TV. הסינגל והאלבום העוקב זכו במולטי-פלטינה במשך השנים הבאות, והלהקה תרמה חלק גדול מהרווחים לארגוני צדקה של איידס.^[12]

ב-1988, ווינרוביץ' לבש ג'קט עור עם משולש ורוד והטקסט: "אם אמות מאיידס - תשכחו מקבורה - פשוט תזרקו את הגופה שלי על מדרגות מנהל המזון והתרופות האמריקאי."^[13] ב-1996, אפרו של ווינרוביץ' פוזר על מדשאת הבית הלבן.^[14]

השם שלו מופיע במילים של השיר "Hot Topic" של להקת לה טיגרה.^[15][16] "Weight of the Earth", תמלול של יומני הקול של ווינרוביץ' נתנו השראה לאלבום "Life, and Another" של להקת מגה בוב, ונתנו את השם לשיר "Weight of the Earth, on Paper".^[17]

ב-13 בספטמבר 2021, בנשף המט גאלה בניו יורק, השחקן הקנדי דן לוי לבש תלבושת של המעצב ג'ונתן אנדרסון של חברת Loewe בה הופיעה גרסה מעובדת של יצירתו של ווינרוביץ' "F--- You F----- F-----" שמראה שני גברים בצורת מפות מתנשקים, בתמיכת העזבון של האמן החזותי.^[18]

ספרים

• "Sounds in the Distance". (1982). Aloes Books.
• "Tongues of Flame". (Exhibition Catalog). (1990). Illinois State University.
• "Close to the Knives: A Memoir of Disintegration". (1991). Vintage Books.
• "Memories That Smell Like Gasoline". (1992). Artspace Books.
• "Seven Miles a Second". (Collaborative graphic novel with James Romberger and Marguerite Van Cook, completed posthumously). (1996). Vertigo/DC Comics.
• "The Waterfront Journals". (1997). Grove/Atlantic.
• "Rimbaud In New York 1978–1979". (Edited by Andrew Roth). (2004). Roth Horowitz, LLC/PPP Editions.
• "In the Shadow of the American Dream: The Diaries of David Wojnarowicz". (Amy Scholder, editor). (2000). Grove/Atlantic.
• "Willie World". (Illustrator; written by Maggie J. Dubris). (1998). C U Z Editions.
• "Weight of the Earth: The Tape Journals of David Wojnarowicz". (Lisa Darms and David O'Neill, editors). (2018). MIT Press.

סרטים

בוימו על ידי ווינרוביץ'

• "Fire in my Belly"
• "Beautiful People"

סרטים אודות ווינרוביץ'

• "Post Cards from America" (1994)
• "Wojnarowicz: F**k You F*ggot F**ker" (2021)

מוזיקה

• 3 Teens Kill 4 EP No Motive (1982)
• Cross Country 3 x LP (2018)

קישורים חיצוניים

• דייוויד ווינרוביץ', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• דייוויד ווינרוביץ', באתר MusicBrainz (באנגלית)
• דייוויד ווינרוביץ', באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים

1. Kimmelman, Michael (1992-07-24). "David Wojnarowicz, 37, Artist in Many Media". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-02-11.
2. פיי הירש, David Wojnarowicz at P.P.O.W. and Roth Horowitz, Art in America, 4 94, עמ' 143
3. LGBT and Photography - The Inexhaustible Fight for Equality | Widewalls, www.widewalls.ch (באנגלית)
4. Howl Sky | Anwen Crawford on David Wojnarowicz, Sydney Review of Books (באנגלית)
5. Wojnarowicz Art, Bio, Ideas, The Art Story
6. Cotter, Holland (2010-12-11). "As Ants Crawl Over Crucifix, Dead Artist Is Assailed Again". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-02-11.
7. Club 57: Film, Performance, and Art in the East Village, 1978–1983 | MoMA, The Museum of Modern Art (באנגלית)
8. Club 57 – Tom Rubnitz | Arts in New York City – Fall 2017 (באנגלית אמריקאית)
9. לוסי סאמרס, AIDS Art: Activism on Canvas, אוניברסיטת רוד איילנד, 2008
10. "Finding the Right Darkness". Frieze (באנגלית). No. 113. 2008-03-02. ISSN 0962-0672. נבדק ב-2023-02-11.
11. אמיר בוגן, חיבוק דוב, באתר ynet, 23 בדצמבר 2010
12. U2 and buffalo photograph | The Pop History Dig, pophistorydig.com
13. Laing, Olivia (2016-05-12). "David Wojnarowicz: still fighting prejudice 24 years after his death". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-02-11.
14. Why the Ashes of People With AIDS on the White House Lawn Matter, www.vice.com (באנגלית)
15. Oler, Tammy (2019-10-31). ""Hot Topic": The Complete Annotated Lyrics". Slate (באנגלית אמריקאית). ISSN 1091-2339. נבדק ב-2023-02-11.
16. Hot Topic, נבדק ב-2023-02-11
17. Condé Nast, Step Into the Inscrutable World of Mega Bog, Pitchfork, ‏2021-08-02 (באנגלית אמריקאית)
18. Dan Levy explains powerful meaning behind his unique Met Gala look, news.yahoo.com (באנגלית אמריקאית)