דיכוי אידאולוגי
דיכוי אידאולוגי הוא מונח המיוחס לפעילות כוחנית כנגד אידאולוגיות ופילוסופיות.
הסוציולוג האמריקאי אלן וולף הגדיר דיכוי אידאולוגי כ"ניסיון לתמרן את תודעתם של אנשים, ולהשליט האידאולוגיה ששולטת וסירוב להתרגש מאידאולוגיות מתחרות"[1].
בראשית ימי ברית המועצות ובמדינות אחרות, בוצע דיכוי אידאולוגי על ידי דיכוי פוליטי של נושאי האידאולוגיות המתחרות על ידי בכירי הממשל הסובייטי וביצועם של הטיהורים הגדולים של סטלין.
בפברואר 2003 התכנסה ועידת הפסגה של ארגון המדינות הבלתי-מזדהות, בוועידה דובר על מספר נושאים והעיקריים שבהם היו מלחמת עיראק, הטרור העולמי והמלחמה בו. בין היתר, גונה המונח "ציר הרשע", שנטבע על ידי נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש, באותו דיון האשים ראש ממשלת מלזיה, מאהאטיר מוחמד את מדינות המערב ב"דיכוי אידאולוגי" של המדינות העניות, למען הדמוקרטיה[2].
מכשירים נפוצים של דיכוי אידאולוגי הם תעמולה וצנזורה . כך התרחב קהל המאמינים ב"לניניזם" שהיה נפוץ בברית המועצות במהלף שנות השלושים של המאה ה -20, הדיכוי התבטא בכך שמספר תלמידים שהיו אסכולה קיבלו ספרי לימוד שעודדו דרך חשיבה אחרת (הדרך המרקסיסטית) כדרך בעלת חשיבות עליונה והטובה כאסכולה מבחינה מדעית והכי אמינה[3].
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ as cited in "Television as an Instrument of Terror", by Arthur Asa Berger, p. 369
- ^ ועידת המדינות הבלתי מזדהות צפויה לפרסם גינוי למדיניות ארה"ב בעולם, באתר גלובס, 24 בפברואר 2003
- ^ Stepaniants, Marietta (1996). "Teaching Philosophy: Reflections on the Soviet Experience". Philosophy East and West. 46 (3): 381–388. doi:10.2307/1399530. JSTOR 1399530.
