דימיטרי בראמכי
 | |
| לידה |
1909 ירושלים, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
1984 (בגיל 75 בערך) קליפורניה, ארצות הברית |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי מוזיאון רוקפלר בית הספר האמריקאי לחקר המזרח האוניברסיטה האמריקאית בביירות |
  | |
דימיטרי קונסטנטין בַּראמכּי[1] (Dimitri Constantine Baramki, בערבית: ديمتري برامكي; 1909, ירושלים – 1984, קליפורניה, ארצות הברית) היה ארכאולוג פלסטיני ששימש בשנים 1938–1948 כמפקח העתיקות הראשי במחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי. משנת 1952 ועד לפרישתו היה אוצֵר המוזיאון הארכאולוגי באוניברסיטה האמריקנית בביירות שבלבנון וכיהן בה כפרופסור לארכאולוגיה.
קורות חייו ופועלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]דימיטרי בַּראמכּי נולד בירושלים, אז באימפריה העות'מאנית, למשפחה ערבית נוצרית אורתודוקסית. למד בבית הספר סנט ג'ורג' (אנ').[2] ב-1929 החל בעבודתו במחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי כמפקח עתיקות.[3] ב-1934 סיים לימודים אקדמיים כאקסטרן (אנ') באוניברסיטת לונדון. בשנים 1938–1948 כיהן כמפקח עתיקות ראשי במקומו של רוברט המילטון, שמוּנה למנהל המחלקה.
במשך שנות עבודתו בארץ ישראל פרסם בַּראמכּי מאמרים לרוב, בעיקר בכתב העת של מחלקת העתיקות (QDAP), על אתרים שונים – מקברים של תקופת הברונזה ועד כנסיות ביזנטיות. אתרי פעולתו המועדפים היו באזור יריחו. מ-1934 ועד 1948 ניהל חפירות וחקירות בח'רבת אל-מפג'ר. בַּראמכּי מצא במקום את כתובת הגרפיטי המזכירה את השאם אבן עבד אל-מלכ ובהתאם לכך תיארך את בנייתו של הארמון (קביעה שנדחתה בהמשך המחקר) לשנות שלטונו (724–743), בהקבלה לקסר אל-חייר אל-ע'רבי שבסוריה, וכינה אותו "ארמון הִשׁאם".[4] התזה לתואר דוקטור של בַּראמכּי, שהוגשה ב-1953 לאוניברסיטת לונדון, עסקה באדריכלות האומיית והסתמכה על ממצאי חפירותיו בח'רבת אל-מפג'ר.
במסגרת עבודתו באזור יריחו גילה בַּראמכּי ב-1936 את בית הכנסת שלום על ישראל.
בסיום המנדט הבריטי במאי 1948 ניהל דימיטרי בַּראמכּי במשך תקופה קצרה את מוזיאון רוקפלר. דוּבר על מינויו לראש מחלקת העתיקות של הגדה המערבית מטעם ממשלת ירדן, אך הוא מצא את מקומו בבית הספר האמריקאי לחקר המזרח בירושלים כיועץ וכספרן. ב-1950 וב-1951 המשיך בחפירותיו באזור יריחו במשלחתו של האמריקני ג'יימס קֶלסוֹ.
ב-1952 הוזמן בַּראמכּי לשמש כאוצֵר המוזיאון הארכאולוגי (אנ') באוניברסיטה האמריקאית בביירות שבלבנון ובה לימד עד לפרישתו ב-1975.
בשנת 1969 פרסם בַּראמכּי את ספרו על "האמנות והאדריכלות בארץ-ישראל מימי קדם ועד התקופה העותמאנית".[5] הספר, שראה אור בהוצאת מרכז המחקר של אש"ף בביירות, הוגדר כ"חיבור ארכיאולוגי-פוליטי".[6][7]
בַּראמכּי נישא לוויולט לבית חמיס. בסוף חייהם חי הזוג בקרבת בנם בהנטינגטון ביץ', מחוז אורנג', קליפורניה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Helga Seeden, "Baramki, Dimitri Constantine". The Oxford Encyclopedia of Archaeology in the Near East, 2009
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Dimitri C. Baramki 1909–1984. This Week In Palestine 178, February 2013
- Donald Whitcomb, Hamdan Taha, "Khirbat al-Mafjar and Its Place in the Archaeological Heritage of Palestine", Journal of Eastern Mediterranean Archaeology and Heritage Studies, vol. 1, no. 1, 2013, pp. 54–65
- Donald Whitcomb, "Dimitri Baramki: Discovering Qasr Hisham", Jerusalem Quarterly, Institute for Palestine Studies, 2014, pp. 78-82
- Sarah Irving, "Palestinian Christians in the Mandate Department of Antiquities: History and Archaeology in a Colonial Space", In: European Cultural Diplomacy and Arab Christians in Palestine, 1918–1948: Between Contention and Connection, 2021, pp.161–185
- איתי בלומנטל, מפעל בן כ-1,600 שנה לייצור נרות לתאורה נחשף בבית שמש, באתר ynet, 14 בדצמבר 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לעיתים מאוית ברמקי בתעתיק השם לעברית מכתיבוֹ בשפות אירופה
- ^ כמסופר ("הארכיאולוג", מעריב, 1 בדצמבר 1957), ידע עברית ואף יידיש
- ^ אחיו הגדול, ג'ליל בראמכי, שעבד במחלקת העתיקות המנדטורית, קירב אותו לתחום הארכאולוגיה. ג'ליל התמחה בנומיסמטיקה, ואף שימש כאוצר אוסף המטבעות של מוזיאון רוקפלר ופרסם רשימות בכתב העת של מחלקת העתיקות (QDAP), אך העדיף להשתלם במשפטים ולעסוק בעריכת דין
- ^ לבכורו קונסטנטין העניק שם נוסף – הישׁאם
- ^ Dimitri C. Baramki, The Art and Architecture of Ancient Palestine : a Survey of the Archaeology of Palestine from the Earliest Times to the Ottoman Conquest, Beirut: P.L.O. Research Center, 1969
- ^ יהושע בן אריה, המוסדות הזרים לארכאולוגיה ולחקירת ארץ-ישראל בתקופת המנדט, חלק א, קתדרה 92, יוני 1999, הערה 92 ב עמ' 159
- ^ מגן ברושי מציין כי הספר אינו מסווה כלל את עמדתו הפוליטית של בראמכי, וכי היא באה לביטוי ברור בפרק המסכם שלו. ראו:
Magen Broshi, "Religion, Ideology, and Politics and Their Impact on Palesinian Archeology", Israel Museum Journal, 1987, pp. 30–31