דיק בארנט
 | |
| בארנט בעונת 1961/1962 | |
| לידה |
2 באוקטובר 1936 (בן 88) גארי שבאינדיאנה, ארצות הברית  |
|---|---|
| עמדה | קלע |
| גובה | 1.93 מטר |
| מספר | 5, 12, 54 |
| מכללה | אוניברסיטת המדינה של טנסי |
| דראפט |
בחירה רביעית, 1959 סירקיוז נשיונלס |
| היכל התהילה | נבחר כשחקן בשנת 2024 |
| קבוצות כשחקן | |
|
1959–1961 1961–1962 1962–1965 1965–1973 |
סירקיוז נשיונלס קליבלנד פייפרס (ABL) לוס אנג'לס לייקרס ניו יורק ניקס |
| הישגים כשחקן | |
|
2 זכיות באליפות ה-NBA (1970, 1973) בחירה למשחק האולסטאר (1968) | |
  | |
ריצ'רד "דיק" בארנט (באנגלית: Richard "Dick" Barnett; נולד ב-2 באוקטובר 1936) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, אשר שיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1959–1974. בעונת 1968 השתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA, ובעונות 1970 ו-1973 זכה באליפות ה-NBA כשחקן ניו יורק ניקס. לאורך קריירת המשחק העמיד ממוצעים של 15.8 נקודות, 2.9 ריבאונדים ו-2.8 אסיסטים למשחק.[1]. נבחר לחבר היכל התהילה של הכדורסל בשנת 2024.
נעורים ומכללות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בארנט נולד וגדל בעיר גארי שבאינדיאנה. בשנת 1955 הוביל את קבוצת הכדורסל של "תיכון תאודור רוזוולט" עד משחק גמר אליפות התיכונים של אינדיאנה, שבו הפסידה הקבוצה ל"תיכון קריספוס אטקס" שאותה הוביל אוסקר רוברטסון.[2] בין השנים 1955–1959 למד באוניברסיטת המדינה של טנסי, וזכה עם קבוצת הכדורסל שלה ב-3 אליפויות "ליגת המכללות הקטנות" (NAIA) בעונות 1957–1959. ב-4 עונותיו בקבוצה קלע 23.4 נקודות בממוצע למשחק, ועזב אותה כקלע המוביל בתולדותיה עם 3,009 נקודות בסך הכול.[3]
קריירת משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדראפט ה-NBA 1959 נלקח בארנט בבחירה הרביעית, על ידי סירקיוז נשיונלס.[4] בשתי עונותיו בסירקיוז קלע 15.0 נקודות בממוצע למשחק, והעפיל עם קבוצתו לשלב הפלייאוף. בעונת 1961/1962 עבר לקבוצת קליבלנד פייפרס מ"ליגת הכדורסל האמריקאית" (ABL), וזכה עמה באליפות הליגה.
לקראת עונת 1962/1963 חזר ל-NBA, כאשר חתם על חוזה בלוס אנג'לס לייקרס. בסיום אותה עונה הפסיד עם הלייקרס בגמר ה-NBA מול בוסטון סלטיקס (2–4), כמו גם בעונת 1964/1965 (1–4). ב-3 עונותיו בקבוצה קלע 16.8 נקודות למשחק.
באוקטובר 1965 הועבר בארנט בטרייד לניו יורק ניקס, בתמורה לבוב בוזר, ונשאר בקבוצה במשך 9 עונות עד פרישתו בשנת 1974. בעונת 1965/1966 קלע שיא קריירה של 23.1 נקודות בממוצע למשחק, ובעונת 1967/1968 השתתף בפעם היחידה בקריירה במשחק האולסטאר.
בעונת 1969/1970 סייע לניו יורק לזכות באליפות ה-NBA הראשונה בתולדותיה, כשהשלים חמישייה פותחת חזקה לצד חברי היכל התהילה לעתיד וולט פרייזר, ביל בראדלי, דייב דבושר וויליס ריד. לאורך אותו הפלייאוף היה בארנט הקלע השני בקבוצתו, עם ממוצע של 16.9 נקודות למשחק, ובסדרת הגמר מול הלייקרס אף שדרג את תפוקתו ל-18.6 נקודות למשחק. בעונת 1972/1973 היה שותף לזכייתה השנייה של הקבוצה באליפות ה-NBA, אך הפעם כשחקן ספסל שולי יחסית. באוקטובר 1973, לאחר 5 משחקים בעונת 1973/1974, נחתך מסגל הקבוצה ופרש ממשחק, בגיל 37. בעת פרישתו ניצב במקום ה-17 ברשימת הקלעים המובילים בתולדות ה-NBA, עם 15,358 נקודות.[5]
לאחר קריירת המשחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פרישתו ממשחק שימש במשך 3 עונות כעוזר מאמן בניקס, תחת רד הולצמן. לאחר מכן עבר לימודי דוקטורט בהוראה, והיה מרצה לניהול ספורט באוניברסיטת סנט ג'ון בניו יורק.[6]
במרץ 1990 הופרשה גופייתו עם המספר "12" על ידי הניקס.[7] באפריל 2007 הוצג בהיכל התהילה של כדורסל המכללות, יחד עם מאמנו בקבוצת האוניברסיטה ג'ון מקלנדון.[6]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Basketball-Reference
- פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סטטיסטיקות הקריירה של בארנט ב-NBA, באתר basketball-reference.com
- ^ ביוגרפיה, באתר הרשמי של בארנט
- ^ טנסי סטייט מפרישה את גופייתו של בארנט, באתר הקבוצה, 14 בפברואר 2005
- ^ רשימת הנבחרים בדראפט 1959, באתר basketball-reference.com
- ^ הקלעים המובילים בתולדות ה-NBA, נכון ל-1974, באתר basketball-reference.com
- ^ 1 2 דיק בארנט, באתר היכל התהילה של כדורסל המכללות
- ^ מספרי גופיות שהופרשו על ידי הניקס, באתר הרשמי, 6 באוגוסט 2014