דלדול אגו (באנגלית: ego depletion) היא תאוריה בפסיכולוגיה חברתית שמתייחסת לשליטה עצמית ומבוססת על הרעיון שלשליטה עצמית או לכוח רצון יש משאבים מנטליים מוגבלים שיכולים להיגמר, וכשהם נמוכים השליטה העצמית נפגמת[1]. שליטה עצמית משחקת תפקיד חשוב בתפקוד היום יומי ברמה אינדיבידואלית וחברתית. לכן, דלדול אגו הוא נושא קריטי במחקר היות שמדובר במכניזם שתורם משמעותית להבנה של תהליכים של שליטה עצמית. ישנם מחקרים שתומכים בדלדול האגו כתאוריה, אך גם כאלה הסותרים אותה ואף מטילים ספק בגודל ובקיום של אפקט דלדול האגו. אין הסכמה האם האפקט קיים או לא[2].
הפסיכולוג החברתי רוי באומייסטר(אנ') ושותפיו הציעו מודל שמתאר שליטה עצמית כשריר, שיכול להתחזק ולהתעייף. השימוש ב"שריר" יכול להפחית הכוח של השליטה העצמית במטלות נוספות[3]. ב-1996, נמצאו עדויות ראשונות שנמצאו במצבים שונים של דלדול אגו. הם הראו שאנשים שמנסים להימנע מאכילת שוקולד, התמידו פחות בניסיונם לפתור משימת פאזל מתסכלת. החוקרים ייחסו את התופעה לדלדול אגו שנבע מהימנעות אכילת שוקולד. בנוסף הדגימו שכשאנשים מתנדבים לנאום מול קהל על אמונות שהם לא מאמינים בהן פחות יתמידו במטלה של פזל קשה – מצב של דלדול אגו[1]. האפקט של דלדול אגו פחות חזק במקרים בהם לא נתנו אפשרות בחירה לאנשים (לבחור או להורות על נושא הנאום אותו הם צריכים לבצע). לכן האקט של בחירה או התנהגות שלא תואמת את דעות האדם (בדומה לדיסוננס קוגניטיבי) מדלל את אותה בריכת משאבים מוגבלת. ניסויים אלו מדגימים את האפקט של דלדול אגו במצבים שונים, וניסויים אלו מדגישים כי תופעת דלדול האגו אינה מוגבלת לתוכן ספציפי. במחקרים אלו באומייסטר ושותפיו מספקים עדויות מחקריות לדלדול אגו והתחילו את המחקרים בנושא.
הגוף משתמש בגלוקוז כמקור אנרגיה לשליטה עצמית, גלוקוז הוא סוכר שנמצא בכל מיני סוגי אוכל כדלק הכרחי לגוף ולמוח. מספר מחקרים מצאו קשר בין דלדול השליטה העצמית להפחתה ברמת הסוכר בדם, מה שמצביע על כך שהביצועים בשליטה עצמית יכולים להשתפר או להתחדש על ידי צריכת גלוקוז (צריכה של מתוקים)[4]. עם זאת, חלק מהממצאים של המחקרים מוטלים בספק[5]. בכמה מחקרים עדכניים נמצא שאפשר להפוך אפקטים של דלדול משאבים על ידי טעימה של משקאות מתוקים[6]. חוקרים הציעו כי יש לטעם הסוכר (לא סוכר מלאכותי) אפקט פסיכו-פיזיולוגי. כמו כן רוב המחקרים על דלדול אגו התבססו על סטודנטים באוניברסיטאות, כלומר, קשה להכליל את הממצאים על שאר האוכלוסייה. אין מידע על השפעת הגיל על דלדול אגו ויכול להיות שאנשים צעירים יותר רגישים להשפעות הדלדול. נמצא כי אצל אנשים לאחר גיל 40 אין השפעה של דלדול אגו לאחר מטלה שנועדה לדלל משאבים[7].
נרמז כי דלדול אגו קיים במצבים של אשמה והתנהגות פרו חברתית (פעולה התנדבותית שמטרתה להועיל לאחר). תחושת האשמה הכרחית לסיוע באינטראקציות חברתיות[8]. חוויית האשמה תלויה ביכולת של היחיד לשקף ולהרהר בפעולות והתנהגויות שביצע בעבר, כמו כן אשמה מובילה להתנהגות פרו חברתית. נמצא כי דלדול אגו פוגע ביכולת להרהר בפעולות והתנהגויות העבר ולכן מקשה על חוויית אשמה[9]. לכן, דלדול אגו מפחית עשיית מעשים טובים הנגרמים מתחושת האשמה.
מחקרים מצאו כי תפיסת העייפות של היחיד משפיעה על ביצועיו במטלות של ויסות עצמי, ללא קשר למצבם הפיזי האמיתי, אפקט זה נקרא אפקט עייפות משלה (illusory fatigue)[10]. האפקט נחווה רק במטלות של דלדול אגו ומטלות ביקורת שמראות את הרמות האמתיות של דלדול אגו. כאשר המשתתפים מאמינים שרמת העייפות שלהם נמוכה ממצבם האמיתי (עייפים פחות ממה שהם חושבים) הביצועים שלהם במטלה קשה היו טובים יותר. ממצאים אלו מצביעים על כך שתפיסה מוגברת של עייפות יכונה לפגוע בביצועים שדורשים יכולת ויסות עצמי, ללא קשר לרמת העייפות שלהם.
נמצא כי לדלדול אגו בעיקר פוגע בוויסות העצמי של האדם. פגיעה זו, מתווכות על ידי מוטיבציות חיצוניות ואמונות חיצוניות על חוסר המגבלות של כוח הרצון. נמצא כי כשהזכירו לאנשים כסף הם ביצעו את מטלת השליטה העצמית בצורה טובה יותר[11]. במחקר אחר נמצא כי האמונה בחוסר מגבלות כוח הרצון עזרה להפחית את דלדול האגו לזמן קצר[12].
דלדול אגו מאוד רלוונטי לאלו שנמצאים בדיאטות, אנשים אלו משתמשים בצורה תמידית במשאבי שליטה העצמית שלהם כאשר הם בוחרים מאכלים. אנשים בדיאטה כרונית כל הזמן צריכים לעמוד בפני פיתויים ולהגביל את כמות האוכל שהם אוכלים. במחקר נמצא כי היכולת של אנשים לעמוד בפני פיתוי של חטיפים נפגעת כאשר הם צריכים לווסת את כמות שהם אוכלים, בייחוד במצב של דלדול אגו[13].
נמצא כי הנחישות הנפשית של ספורטאים תחרותיים יכולה להיפגע לאחר ביצוע מטלה קוגניטיבית קשה, מה שמצביע על האפקט הפוגע שיכול להשפיע גם על ביצועים של מטלות פיזיות[14].
בעולם הצרכנות אנשים מתמודדים עם קבלת החלטות ובחירות שדורשות מהם להשתמש במאגרי אנרגיה יקרים כדי לבצע רכישה נכונה כשהם מתמודדים עם פיתויים או קניה אימפולסיבית ולא הכרחית. צרכנים מתמודדים עם מגוון רחב של אפשרויות וכדי לבצע את הבחירה הטובה ביותר הם צריכים להשוות כל מיני אספקטים שונים של המוצר כדי לבצע את בחירתם. המורכבות של תהליך בחירת הצרכנים יכול ליצור דלדול אגו וזה יכול להשפיע על קבלת החלטות שצרכן עושה, לרוב במצב של דלדול אגו הצרכן יעשה יותר בחירות אימפולסיביות[15]. מגוון המחירים ואיכות המוצרים בשוק, יכול לגרום לצרכן להרגיש המום, מה שגורם לדלדול אגו[16]. בנוסף פרסומות שאומרות לצרכנים שהם צריכים לקנות את המוצר גורמות לעייפות מנטלית ותסכול שמוביל לקניית המוצר[17]. עייפות ותסכול יכולים גם לנבוע מעסקאות עם דרישות ספציפיות על הדרכים שבהן יש לרכוש את המוצר, בנוסף לבחירת האופציה הזולה ביותר לקניית המוצר. כל אלו גורמים לאנשים לקנות מוצרים זולים במחירים גבוהים[14]. אנשים בעלי שליטה עצמית נמוכה יותר רגישים למוצרי סטטוס גבוה (רולקס, מרסדס, לקוסט, לואי ויטון), צרכנים אלו הם לרוב, יהיו בעלי מוטיבציה לשלם יותר על המוצר, מה שגורם לתחושת העצמה ושליטה והם ירגישו שהם התגברו על מצב דלדול האגו[18]. פרטים שעברו דלדול קוגניטיבי נמצאו כנוטים, בממוצע, להעדפת הווה על פני עתיד, דהיינו, יעדיפו צריכה על פני חיסכון[19]
נמצא כי אפשר לבלום את ההשפעות הפוגעות של דלדול אגו על ידי מצב רוח חיובי. מצב רוח חיובי מאפשר לאנשים להחלים מהר יותר מדלדול אגו ומשפר את היכולת שלהם בוויסות עצמי. לא נמצא קשר בין דלדול אגו לשינויים במצב הרוח, לכן מצב רוח חיובי הוא רק דרך בה אפשר לנטרל את השפעות דלדול האגו[20].
על אף מחקרים רבים שמספקים תמיכה לאפקט דלדול האגו, אין דרך למדוד את האפקט בצורה ישירה, ורוב המחקרים בודקים כמה זמן אנשים יתמידו במטלה שנייה אחרי מטלת שליטה עצמית שנועדה לדלל את משאבי היחיד[1]. חוסר היכולת למדוד את האפקט בצורה ישרה פוגע ביכולת שלנו להסיק על קיומו. בעיה נוספת היא שדלדול אגו מושפע מכמה מצבים מנטליים של היחידים שעליהם מבצעים את הניסוי[1]. בעיה אחרת באפקט דלדול האגו היא בעיית שחזור המחקר. ב-2016 חוקרים ניסוי לשחזר את ממצאי הניסוי של באומייסטר ללא הצלחה[21]. במטא אנליזה שנעשתה נמצא כי גודל האפקט של דלדול אגו קטן ולא מובהק[2].