![]() | |
לידה |
1 בדצמבר 1960 (בת 64) Koumra, צ'אד ![]() |
---|---|
מדינה |
צ'אד ![]() |
פרסים והוקרה |
פרס זכויות האדם ע"ש רוברט קנדי (2004) ![]() |
![]() ![]() |
דלפין ג'יראיבה (שמה המלא בצרפתית: Delphine Kemneloum Djiraïbé), נולדה ב-1 בדצמבר 1960. היא עורכת דין צ'אדית ואקטיביסטית לזכויות אדם. היא הקימה את "האגודה הצ'אדית לקידום והגנה על זכויות אדם"(אנ') (ATPDH) ואת "מרכז המשפטים לאינטרסים ציבוריים" (PILC). בשנת 2004 הוענק לה פרס RFK(אנ'), ב-2019 פרס זכויות האדם הצרפתי-גרמני וב-2023 פרס מרטין אנלס.[1] ערוץ החדשות BBC כתב עליה כי היא "אחת מעורכי הדין הבולטים ביותר לזכויות אדם בצ'אד".[2]
דלפין קמנלום ג'יראיבה נולדה בעיירה קומרה, בירת מחוז מנדול, צ'אד ב-1 בדצמבר 1960. היו לה תשעה אחים ואחיות. אביה היה חייל ואחד מתלמידיו הטובים ביותר של פרנסואה טומבלבאי, שהפך לנשיאה הראשון של צ'אד מאוחר יותר. ג'יראיבה התחילה את לימודיה היסודיים בבית ספר קתולי בקומרה וכשאביה עבר למונדו, בירת מחוז לוגון בדרום צ'אד היא המשיכה את לימודיה שם. בשנת 1979, כשהייתה בתיכון התחוללה מלחמת אזרחים אך בית ספרה המשיך לפעול והיא עברה את מבחני הבגרות בהצלחה ב-1982. באותה שנה עלה לשלטון היסן הארבה, נשיא צ'אד החמישי. ג'יראיבה ומשפחתה הצליחו לברוח לפני שהשתלט הצבא על מונדו. היא עברה לגור עם קרוב משפחה בברזוויל בירת קונגו, שם החלה ללמוד משפטים באוניברסיטת מריאן נגואבי. ג'יראיבה התקשתה להסתגל לתנאים החדשים והכיתות העמוסות. היא נתקלה בקשיי למידה, למדה את שנת הלימודים הראשונה פעמיים ולכן קיבלה את התואר רק בשנת 1989. בגלל קשיים כלכליים, נאלצה לחזור לבירת צ'אד נג'מנה.[3]
כשג'יראיבה חזרה מקונגו ב-1990, היא ראתה את זוועות הרעב והעוני שהתרחשו בצ'אד לאחר המרד שגרם לנפילתו של הדיקטטור הארבה. האירועים האלה הניעו אותה ואת שותפיה לעסוק באקטיביזם לזכויות אדם "הייתי עדה לתחילת המשבר הפוליטי. זה היה פשוט נורא, אנשים מתו מרעב ולא הייתה להם גישה למים. החלטתי להקים מערכת שתתמוך בזכויות האדם של האזרחים, כדי שדבר כזה לא יקרה שוב" אומרת בראיון לאל ג'זירה בשנת 2010[4] לאחר נפילתו של הארבה ב-1990, ג'יראיבה הקימה את "האגודה הצ'אדית לקידום והגנה על זכויות אדם" (ATPDH). האגודה הפכה לארגון זכויות האדם המוביל בצ'אד ב-20 השנים שלאחר מכן. ג'יראיבה נבחרה לנשיאה של האגודה, שהחלה לפעול רשמית בנובמבר 1991.[3]
עיקר עבודתה של ג'יראיבה התמקדה בפרויקט צינור הנפט צ'אד-קמרון שמומן ונתמך על ידי הבנק העולמי.[5] הייתה לה ביקורת חריפה על הפרויקט בטענה שהכנסותיו לא הגיעו לאזרחי צ'אד אלא לצבא שקנה בעזרתן כלי נשק ואמצעי לחימה, ובכך מנציח את המשבר הכלכלי. בראיון לאל ג'זירה אמרה: "הפרויקט החמיר את המצב, אזרחים נעשו עניים יותר, בתים נלקחו מהם והפיצויים לא מספיקים". היא כינתה את הפרויקט "קללה" והאמינה שהרווחים ממנו היו מרכיב במלחמת האזרחים בצ'אד ב-2005-2010.[6] לאחר מאבק ארוך עם הבנק העולמי, ג'יראיבה הצליחה להבטיח שהאזרחים ירוויחו מהפרויקט ומנעה נזקים סביבתיים בתהליך בניית צינור הנפט. בעקבות מאמציה, הממשלה אימצה ועדה לפיקוח על השימוש ברווחי הפרויקט.[7]
בשנת 2006, בתמיכה של מרכז רוברט פרנסיס קנדי הקימה ג'יראיבה את "מרכז המשפטים לאינטרסים ציבוריים" (PILC). זהו מרכז ראשון מסוגו בצ'אד שמספק לאזרחים שירותי משפטים במחיר זול.[5] מטרתו העיקרית של המרכז היא לטפל בגורמים הבסיסיים להפרות זכויות אדם בצ'אד והעלאת המודעות של אוכלוסיות מסוימות וזכויותיהן.[8] PILC מספק שירות בעיקר לנשים וילדים. נכון לשנת 2023, המרכז נתן הדרכה ללמעלה מ-220 מתנדבים משפטנים.[1]
לעיתים קרובות היא ביקרה את הממשלה (בתקופה של אידריס דבי) והביעה את דעותיה לקהל, מה שגרם למשטרה לעקוב אחר מעשיה. ב-2008 נשלחה שיירה לסייר סביב ה-ATPDH ולא פעם היא סיכנה את חייה.[3] מאוחר יותר באותה השנה, במהלך תקיפה של הנשיא אידריס דבי נגד יריבים פוליטיים, נעשו מאמצים להבטחת מעבר בטוח של ג'יראיבה לפריז. ג'יראיבה גם ידועה על כך שיזמה את העמדתו לדין של הדיקטטור היסן הארבה בפשעי מלחמה ב-2016.[1] היא ממשיכה להילחם על הזכויות של אזרחי צ'אד ופגיעה סביבתית.[5]
ב-16 בנובמבר 2004, הוענק לג'יראיבה פרס RFK לזכויות אדם "על מאמציה הבלתי פוסקים לקדם את זכויות האדם של העם הצ'אדי, תוך סיכון אישי גדול שלה ושל משפחתה"[7]
בשנת 2019 היא קיבלה את פרס זכויות האדם הצרפתי-גרמני. הפרס ניתן לה על מאבק נגד אלימות בנשים, עינויים ומעשים לא הומניים.[9]
ב-2023 ניתן לה פרס מרטין אנלס לזכויות אדם (Martin Ennals Award for human rights) על אקטיביזם בתחום. "היותה חלוצה של התנועה לזכויות אדם, כבוד ושוויון בצ'אד כבר למעלה מ-30 שנה".[1]