לידה |
17 באוגוסט 1953 (בן 71) צ'אצ'אק, הרפובליקה הסוציאליסטית של סרביה, יוגוסלביה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
עמדה | קלע | ||||||
גובה | 1.92 מטרים | ||||||
מספר | 5 | ||||||
דראפט | לא נבחר, 1975 | ||||||
קבוצות כשחקן | |||||||
1971–1972 1972–1981 1981–1983 1983–1984 |
בוראץ צ'אצ'אק פרטיזן בלגרד סקאבוליני פזארו ראסינג פריז | ||||||
הישגים כשחקן | |||||||
| |||||||
דראגן קיצ'נוביץ' (בסרבית: Драган Кићановић; נולד ב-17 באוגוסט 1953) הוא כדורסלן עבר, פוליטיקאי ודיפלומט סרבי.
קיצ'נוביץ' שיחק בשנות ה-70 וה-80, ונחשב לאחד השחקנים והסקוררים האירופיים הטובים בכל הזמנים, לאחר שזכה גם בתואר מר אירופה וגם בתואר שחקן השנה באירופה. ב-1981 וב-1982. הוא נבחר לאחד מ-50 הכדורסלנים הגדולים בתולדות פיב"א ב-1991. ב-20 באוגוסט 2010 הפך קיצ'נוביץ' לחבר היכל התהילה של פיב"א, כהוקרה על משחקו בתחרויות בינלאומיות.[1] הוא נבחר לספורטאי הטוב ביותר של יוגוסלביה ב-1982, והוא גם נבחר לשחקן הכדורסל הטוב ביותר של יוגוסלביה במאה ה-20.[2]
מאז ספטמבר 2013, הוא ממלא את תפקיד הקונסול הכללי בקונסוליה הסרבית בטריאסטה, איטליה.[3]
במהלך שנות ה-70, קיצ'נוביץ' שיחק כדורסל במועדונים לצד דראז'ן דליפאגיץ', ויחד הם יצרו צמד מוכשר בפרטיזן בלגרד. בתחרויות בינלאומיות למועדונים, קיצ'נוביץ' זכה בשתי אליפויות רצופות של גביע קוראץ' (הטורניר האירופי ברמה השלישית), עם פרטיזן בלגרד (1977/1978 ו-1978/1979). הוא קלע 33 נקודות בגמר 1978 (רק מאחורי 48 נקודות של דליפאגיץ'), ו-41 נקודות בגמר 1979.
יתרה מזאת, הוא גם זכה בתואר גביע אירופה למחזיקות גביע (שנקרא מאוחר יותר גביע ספורטה) עם סקאבוליני פזארו, בעונת 1982/1983. הוא שוב שלט בגמר התחרות, כשקלע 31 נקודות וחילק שמונה אסיסטים.[4] עם פרטיזן בלגרד, קיצ'נוביץ' זכה גם בשלוש אליפויות ליגת העל היוגוסלבית (1976, 1979 ו-1981), ובתואר הגביע היוגוסלבי ב-1979. הוא היה חבר שלוש פעמים בנבחרת אירופה (1976, 1978 ו-1981).
קיצ'נוביץ' שיחק בנבחרת יוגוסלביה בכדורסל בין השנים 1973 ל-1983, והתחרה בכל התחרויות הבינלאומיות הגדולות של פיב"א: היורובאסקט, אליפות העולם והמשחקים האולימפיים. הוא זכה באליפות אירופה שלוש פעמים (1973, 1975 ו-1977). הוא נבחר פעמיים לחמישיית הטורניר של היורובאסקט (1979 ו-1981).
במשחקים האולימפיים זכה קיצ'נוביץ' במדליית הכסף באולימפיאדת מונטריאול 1976 ובמדליית הזהב במוסקבה 1980.[5] באליפות העולם הוא זכה במדליית הכסף ב-1974, והוא נבחר ל-MVP של הטורניר. הוא גם זכה במדליית הזהב באליפות העולם של 1978, ובמדליית הארד באליפות העולם 1982, בה היה מלך הסלים עם 190 נקודות. הוא גם נבחר לחמישיות הטורנירים של 1978 ו-1982. הוא אחד מהקלעים המובילים בכל הזמנים בתולדות גביע העולם, לאחר שקלע בסך הכל 491 נקודות בטורניר.
זמן קצר לאחר פרישתו מכדורסל, קיצ'נוביץ' מונה לסגן נשיא פרטיזן בלגרד, תחת נשיאות המועדון של טומיסלב ירמיץ'. עם חלוקת העבודה, ירמיץ' היה מעורב בעיקר בצד העסקי, בעוד קיצ'נוביץ' ניהל את הסגל וקיבל החלטות בכל הנושאים המקצועיים, החל מסגל השחקנים ועד להעסקת צוות האימון. עם כניסתו לתפקיד הוא החתים את זוראן סלבניץ', חברו לשעבר לנבחרת יוגוסלביה, כמאמן החדש של המועדון.
לאחר פרישתו שימש כיו"ר הוועד האולימפי של סרביה ומונטנגרו וכשר הספורט והנוער מטעם המפלגה הסוציאליסטית הסרבית.