דרגות הצטיינות בלטינית הם מונחים בשפה הלטינית הבאים לציין מידה של הצטיינות בהשלמת הדרישות לתואר אקדמי. שימוש בדרגות הצטיינות בלטינית נהוג במערכות האקדמיות בארצות הברית, במדינות רבות באירופה ובחלק ממדינות אסיה. קיימות מדינות בהן תורגמו דרגות ההצטיינות מהשפה הלטינית לשפת המקום. מונחים אלה אינם באים לציין תואר כבוד, אשר אין בצידו חובות לימודים.
בדרך כלל קובע מוסד אקדמי תנאים ברורים בהם צריך סטודנט לעמוד כדי שיצוין באחת מדרגות ההצטיינות: השגת ממוצע ציונים גבוה, הגשת עבודת תזה הזוכה להערכה גבוהה או השתתפות בתוכנית למצטיינים. כל אוניברסיטה עצמאית לקבוע אמות מידה משלה לקבלת דרגת הצטיינות ומכיוון שאמות מידה אלה עשויות להיות שונות במידה משמעותית בין מוסד לימוד אחד לאחר, לא ניתן להשוות בין מקבלי דרגות הצטיינות ממוסדות שונים, או להסיק מן הדרגה את מאפייני ההצטיינות. דרגות הצטיינות בלטינית מוענקות בדרך כלל רק לתלמידי תואר ראשון ולעיתים נדירות לתלמידי תארים מתקדמים. בדרך כלל נכתבת דרגת ההצטיינות על תעודת התואר שאותה מקבל הבוגר.
קיימת דרגת הצטיינות רביעית, egregia cum laude, "בכבוד יוצא דופן". השימוש בדרגת הצטיינות זו אינו שכיח ובא לציין בדרך כלל תלמידים שעמדו בדרישת קבלת תואר summa cum laude, אולם עשו זאת במסגרת תוכנית לימודים תובענית יותר.
דרגת הצטיינות נוספת אך פחות נפוצה היא maxima cum laude, שהיא דרגת ביניים בין magna ו-summa.