האיכר צח הלשון

האיכר צח הלשון (sḫtj nfr mdw)
בכתב חרטומים
sxtt
y		 A1nfrf
r		 mddwA2

האיכר צח הלשון (במצרית עתיקה: Sekhti-nefer-medu)[1] הוא סיפור מצרי קדום שחובר בסביבות 1850 לפני הספירה בתקופת הממלכה התיכונה במצרים. זהו אחד הסיפורים המצריים הארוכים ביותר ששרדו בשלמותם.[2] המעשייה עוסקת באיכר, ח'ון-אנופ (Khun-Anup), שנתקל ברכושו של המושל הגבוה, האציל רנסי בן מרו, המוגן על ידי הוסל הקשוח שלו, נמטינאח'ת (Nemtynakht).[3][4] הוא נכתב בתקופת השושלת התשיעית או העשירית סביב הרקליאופוליס.[5] סיפור זה מתואר כהגות מפורטת על הקשר - או ניתוק - של סדר אתי ודיבור מעודן, כפי שהועברו לכתיבה מעודנת.[6]

תקציר הסיפור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מתחיל בהצגת דמותו של איכר עני, ח'ון-אנופ (Khun-Anup), הנוסע לשוק עם חמוריו העמוסים לעייפה בסחורה להחלפה תמורת אספקה למשפחתו. בזמן שח'ון-אנופ בדרכו, נמטינאח'ת (Nemtynakht), וסל של המושל הגבוה רנסי, מבחין באיכר המתקרב לאדמותיו ורוקם מזימה לגניבת החמורים והאספקה של ח'ון-אנופ. נמטינאח'ת מרמה את האיכר על ידי הנחת בד על השביל הציבורי הצר, שבו צד אחד גובל בנהר וצד שני גובל בשדות הפרטיים של נמטינאח'ת. הנחת הבד על השביל מאלצת לנקוט באחת מ-3 האפשרויות: לרמוס את הבד, להיכנס למים או לקחת את חמוריו דרך שדותיו של נמטינאח'ת כדי להמשיך במסעו. ח'ון-אנופ פונה עם חמוריו לשדות של נמטינאח'ת ואחד מחמוריו של ח'ון-אנופ אוכל מהשעורה ולמעשה נופל בפח שטמן לו הוסל. נמטינאח'ת משתמש באת שאירע כהצדקה לקחת את החמורים והסחורות של ח'ון-אנופ. כאשר ח'ון-אנופ מתלונן על כך שהעונש אינו הוגן, נמטינאח'ת מכה אותו. ח'ון-אנופ זועק לצדק, ונמטינאח'ת מאיים על האיכר במוות אם יעז להתלונן.[7] ח'ון-אנופ אינו מקבל את העוול הזה וממשיך לפנות לנמטינאח'ת במשך עשרה ימים.

משלא קיבל צדק מנמטינאח'ת, מחפש ח'ון-אנופ את המושל הגבוה, האציל רנסי בן מרו, ומציג את טענותיו.[7] רנסי מביא את עניינו של האיכר אל השופטים, אשר פוסלים את התיק כסתם עניין של איכר המסוכסך עם בעל קרקע, אך רנסי אינו מעביר מידע זה לאיכר.[7][8] רנסי מביא את סיפורו של האיכר שנעשה לו עוול בפני פרעה, נבכאורע (שמאמינים כי הוא נבכאורע חֶטי[9][10]), ומספר לו באיזו אלגנטיות מדבר האיכר. מסוקרן מהדיווח של איכר המדבר באלגנטיות כה רבה, מורה פרעה לרנסי לא להיענות להפצרותיו של האיכר, כדי שהאיכר ימשיך לנאום את נאומיו המהודרים ויוכלו להיכתב לפרעה. פרעה מצווה על רנסי להאכיל את האיכר ואת משפחתו בזמן שהאיכר ממשיך לטעון בעניינו, ובנוסף מורה לרנסי לא ליידע את האיכר שהוא מספק את המזון.[7][8]

במשך תשעה ימים החמיא ח'ון-אנופ למושל הגבוה רנסי והתחנן לצדק. לאחר תשעה ימים של נאומים, ח'ון-אנופ איים בהתאבדות.[11] לאחר שחש שמתעלמים ממנו, העליב ח'ון-אנופ את רנסי ונענש במכה. לאחר נאום אחרון, עזב האיכר המיואש, אך רנסי שלח לבקשו והורה לו לחזור. במקום להיענש על חוצפתו, ניתן צדק לאיכר. לאחר שקרא רנסי את נאומו האחרון של ח'ון-אנופ, התרשם וציווה להחזיר את החמורים ואת הסחורה לח'ון-אנופ ולפצותו בכל רכושו של נמטינאח'ת, מה שהפך את נמטינאח'ת לעני כמו ח'ון-אנופ.

דמויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח'ון-אנופ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיכר העני, ח'ון-אנופ, חי עם אשתו, מארי (Marye), וילדיהם בנווה מדבר סביב דלתת הנילוס במצרים.[6][7]

רנסי בן מרו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האציל רנסי בן מרו הוא המושל הגבוה של פרעה נבכאורע.[6] האיכר ח'ון-אנופ פונה לרנסי כאשר אינו זוכה לצדק מנמטינאח'ת.[8]

נמטינאח'ת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וסל תאב בצע למושל הגבוה רנסי, נמטינאח'ת מבחין בחמורים עמוסי האספקה של האיכר ח'ון-אנופ וטומן פח שיספק לו סיבה לקחת את החמורים והסחורות של ח'ון-אנופ.[8]

נבכאורע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא הוד מלכותו של המלך הכפול נבכאורע, הצדק. "הצדק" הוא כינוי סטנדרטי של המנוח. נבכאורע הוא פרעה מהשושלת התשיעית או העשירית של הרקלאופוליס, בערך. 2050 לפני הספירה, בתקופת הביניים הראשונה.[12]

נושא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאעת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאעת הוא החוק המצרי העתיק המבוסס על רעיון ההרמוניה והאיזון ומאפשר להיררכיה החברתית להיות רווחת בחיי היומיום של האזרח. נושא זה נוכח לאורך כל הסיפור, במיוחד בנאומיו של ח'ון-אנופ על משמעות הצדק למצבו.[13]

המאעת מודגם גם בבתי המשפט של הסיפור משום שהצדק וההיררכיה החברתית תלויה לחלוטין בשופט ובאופן שבו הוא מפרש את המאעת ביחס למשפטים.[14]

היסטוריה טקסטואלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנם קיים נרטיב מגובש במקצת לאיכר צח הלשון, אך למיטב הידיעה הנוכחית, נרטיב לכל הסיפור אינו קיים. הסיפור הוא אוסף של ארבעה כתבי יד לא שלמים שיש בהם סתירה מסוימת בקטעים חופפים. נראה ששמות האנשים והמקומות שונים בין ארבעת החלקים השונים. למרות זאת, יש הבנה שכולן גרסאות של אותו סיפור. כמו רוב הסיפורים, משתמע שאנשים שונים סיפרו את הסיפור בדרכים שונות - מה שהוביל למספר אי-התאמות בגרסאות הכתובות.

מחבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המידע הנוגע למחבר (או מחברי) הטקסט הוא זעיר. ההנחה היא שהכותבים היו גברים, אך ייתכן שאפילו מידע זה אינו נכון. הנושאים והנקודות האינטלקטואליות בסיפור מבהירים שהמחבר - אם זה היה אדם אחד - היה חלק מהמעמד המשכיל. הוא או היא היו יודעי קרוא וכתוב מספיק כדי להעלות את הסיפור בהירוגליפים. הסיפור כנראה לא סופר במקור בצורה של שירה, אבל תורגם מאוחר יותר.[15]

תקופת זמן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שסיפורו של האיכר צח הלשון התרחש בתקופת השושלת התשיעית או העשירית, מקובל שהשיר עצמו נכתב במהלך תקופת הממלכה התיכונה, בערך באותה תקופה עם "סיפורו של שאנהת", בתקופתה הקלאסית של מצרים.[15] פרק זמן זה ייצר כמה מיצירות הספרות והאמנות הגדולות ביותר והיה גם אחד הטקסטים הראשונים שהתמקדו בחייהם של אנשים שאינם המלכים או האלים. הסיפור שיקף את האידיאלים של מצרים באותה תקופה בקרב פשוטי העם.[16]

האיכר צח הלשון היה אחד הטקסטים הבודדים שהדגישו כמה מהמושגים של החוק המצרי במהלך שושלות הממלכה התיכונה.[17]

השפעה על האמנות והספרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור "האיכר צח הלשון" מציע לקורא המודרני הצצה כיצד ניתן היה להשיג צדק לפשע בתרבות המצרית העתיקה. למרות שזה טבעי להניח שאשמה עשויה להיקבע על פי ההיררכיה של הזמן, האיכר צח הלשון מראה לנו שאדם יכול לומר את דעתו ולגרום לשינוי פסק הדין שהוטל עליו. נושא הצדק המופיע בצורה כה בולטת ב"איכר צח הלשון" עשוי היה להיות כמבשר לנושאים של צדק ביצירות מאוחרות יותר.

האיכר צח הלשון עובד לסרט קצר עטור פרסים באותו שם, בבימויו של הבמאי המצרי שאדי עבדל סלאם ב-1969.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Huehnergard, John; Pat-El, Na‘ama (June 14, 2018). "The origin of the Semitic relative marker". Bulletin of the School of Oriental and African Studies. 81 (2): 191–204. doi:10.1017/S0041977X18000496. S2CID 171983928 – via Cambridge Core.
  2. ^ Simon, Peter; Goff, Gerra, eds. (2018). The Norton Anthology of World Literature (4 ed.). W. W. Norton & Company. ISBN 978-0-393-60281-4.
  3. ^ Parkinson, Richard (1991). The Tale of the Eloquent Peasant. Griffith Institute. ISBN 978-0900416606.
  4. ^ "The Eloquent Peasant (5)". AEL Email List. Archived from the original on 2008-08-28. Retrieved 2007-12-17.
  5. ^ Parkinson, R B (1999), The Tale of Sinuhe and other ancient Egyptian poems, 1940–1640 BC, New York, ISBN 978-0-19-283966-4, OCLC 317507143
  6. ^ 1 2 3 Simon, Peter; Goff, Gerra, eds. (2018). The Norton Anthology of World Literature (4 ed.). W. W. Norton & Company. p. 1077. ISBN 978-0-393-60281-4.
  7. ^ 1 2 3 4 5 Gardiner, Alan (April 1923). "The Eloquent Peasant". The Journal of Egyptian Archaeology. 9 (1/2): 7. doi:10.2307/3853490. JSTOR 3853490.
  8. ^ 1 2 3 4 Mark, Joshua (6 October 2017). "The Eloquent Peasant & Egyptian Justice". World History Encyclopedia. Archived from the original on 29 October 2018. Retrieved 4 November 2018.
  9. ^ Alan Gardiner, Egypt of the Pharaohs. An introduction, Oxford University Press, 1961, p. 112.
  10. ^ William C. Hayes, in The Cambridge Ancient History, vol 1, part 2, 1971 (2008), Cambridge University Press, ISBN 0-521-077915, p. 465.
  11. ^ Simon, Peter; Goff, Gerra, eds. (2018). The Norton Anthology of World Literature (4 ed.). W. W. Norton & Company. p. 1082. ISBN 978-0-393-60281-4.
  12. ^ Simon, Peter; Goff, Gerra, eds. (2018). The Norton Anthology of World Literature (4 ed.). W. W. Norton & Company. p. 1078. ISBN 978-0-393-60281-4.
  13. ^ "Ma'at". World History Encyclopedia. Archived from the original on 2021-04-14. Retrieved 2018-11-15.
  14. ^ Mark, Joshua (6 October 2017). "The Eloquent Peasant & Egyptian Justice". World History Encyclopedia. Archived from the original on 29 October 2018. Retrieved 4 November 2018.
  15. ^ 1 2 "Anonymous author of The Eloquent Peasant - The Greatest Literature of All Time". www.editoreric.com. Archived from the original on 2018-11-16. Retrieved 2018-11-15.
  16. ^ "The Eloquent Peasant & Egyptian Justice". World History Encyclopedia. Archived from the original on 2018-10-29. Retrieved 2018-11-15.
  17. ^ Shupak, Nili (1992). "A New Source for the Study of the Judiciary and Law of Ancient Egypt: "The Tale of the Eloquent Peasant"". Journal of Near Eastern Studies. 51 (1): 1–18. doi:10.1086/373521. JSTOR 545594. S2CID 56427338.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה נוגע לפריט המוצג במוזיאון הבריטי. הפריט מקוטלג כ-EA 10274.