הארמייה השביעית הוקמה בשנת 1877 לשירות בערב ובתימן.[1] בשנת 1908 היא כללה את דיוויזיות החי"ר ה-13 וה-14, רגימנט פרשים אחד ורגימנט תותחנים[2] והם היו מעורבים בלחימה באנשי שבטים מורדים בתימן.[3]
בתקופת מלחמת העולם הראשונה פעלה הארמייה על רכס הרי יהודה והרי שומרון בחזית ארץ ישראל כשעד מערכת מגידו (בספטמבר 1918) ישבה מפקדת הארמייה בעיר שכם. בהמשך נסוגה הארמייה צפונה ומזרחה כשרבים מחייליה נכנעו.
בסוף 1917, בפיקודו של פבזי פאשה, נצטוותה הארמייה השביעית להתקדם ברחבי המדבר על מנת להביא ללחץ על צלעו הפנימית של אלנבי בארץ ישראל. בעוד אלנבי תקף את הארמייה השמינית העות'מאנית, דיוויזיית הרוכבים האוסטרלית שלו נשלחה לעכב את התקדמות הארמייה השביעית. הארמייה השביעית אכן הצליחה לאלץ את האוסטרלים לסגת בכמה קילומטרים אך בסופו של דבר האוסטרלים החזיקו את הקו. לאחר הניצחון הבריטי בהקרב על גבעות מע'אר ב-13 בנובמבר (שלא כלל את הארמייה השביעית ישירות), החליט פבזי להסיג את הארמייה השביעית לשמירה על ירושלים.[5]