"הבהלה האדומה הראשונה" (באנגלית: First Red Scare) הוא כינוי לתסיסה אזרחית אלימה, שהתרחשה בארצות הברית בין השנים 1918–1920 וגררה עמה חשש מקריסת ארצות הברית למהפכה קומוניסטית או אנרכיסטית. הבהלה האדומה החלה עקב תסיסה אזרחית, עליית הלאומנות האמריקאית ומהפכת אוקטובר ברוסיה, שהעלתה לשלטון את הבולשביקים באחרונה. הבהלה סומנה תחילה בשביתות ממושכות של פועלים כמו גם שוטרים, הובילה עם הזמן לפרעות אלימות וללינצ'ים שהתבססו על שנאה גזעית ולבסוף גם לסדרת רציחות ומאסרים המוניים של פעילים סוציאליסטים ברחבי ארצות הברית. חוסר הפעילות של ממשל וודרו וילסון במהלך הבהלה האדומה היה גורם מרכזי בניצחון המפלגה הרפובליקנית תחת וורן הרדינג במהלך הבחירות לנשיאות בשנת 1920.
במהלך הבהלה האדומה ארגונים אנרכיסטים ביצעו סדרה ארוכה של פיגועי טרור, וחלה עלייה בהשפעתו של הקו קלוקס קלאן. במהלך המשבר, התובע הכללי של ארצות הברית, אלכסנדר מיטשל פאלמר, הנהיג מדיניות חירום לאומית נגד ארגונים פוליטיים רדיקליים שכללה חקר בלתי-חוקי של פרטים אישיים אחר אזרחים אמריקאים, מעצרים המוניים ועוד. מהגרים בעיקר מדרום אירופה הואשמו בהפצת האידאולוגיות הרדיקליות ומדיניות הממשל האמריקאית נטתה לאחר הבהלה נגד הגירה, בעיקר מאירופה, לארצות הברית. כאמור, הבהלה האדומה התרחשה במקביל לתסיסה חברתית ממושכת ובמהלכה הועברו בממשל התיקון ה-18 והתיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית. החשש מפני התנועות הרדיקליות שומש כדי להצדיק את ההדחקה של חופש הביטוי.
לאחר הבהלה האדומה, ארגוני פועלים כגון מפלגת הלייבור האמריקאית דוכאו והוטלו תחת פיקוח ממושך מצד הממשל. האירועים גררו את הקמתו של ארגון ה-FBI אשר הוקם בשנת 1921 תחת מנהלו של ג'ון אדגר הובר, שהיה מאוכפי החוק המרכזיים במהלך הבהלה האדומה. בשנת 1919 נרצחו מעל 150 אזרחים בפיגועי טרור שבוצעו בידי אנרכיסטים. לאורך הבהלה נעצרו מעל 3,000 פעילים פוליטיים מתוכם 500 מן המורשעים גורשו מארצות הברית. בין המורשעים היו מנהיגים של ארגונים רדיקליים ובהם לואיג'י גָלֶאַני, יוג'ין דבס, ג'ון ריד ועוד. אירועי הבהלה האדומה עוררו מצב של חשש אזרחי ממושך בארצות הברית מפני ארגוני שמאל קיצוניים, אנרכיסטים, סוציאליסטים וקומוניסטים למיניהם, אשר חוזק עם הזמן והגיע לשיאו במהלך המלחמה הקרה.