הבחירות הכלליות בבריטניה 1945
| |||||||||||
| הבחירות הכלליות בבריטניה 1945 | |||||||||||
| 5 ביולי 1945 | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 72.8% ( 1.7%)
| ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| ||||||||||
| מועמד | קלמנט אטלי | וינסטון צ'רצ'יל | |||||||||
| מפלגה | מפלגת הלייבור | המפלגה השמרנית | |||||||||
| מספר הקולות | 11,967,746 | 8,716,211 | |||||||||
| מספר המושבים | 393 | 197 | |||||||||
| שינוי במושבים | 239
|
 189
| |||||||||
| אחוזים | 47.7% | 36.2% | |||||||||
| שינוי באחוזים | 9.7%
|
11.6%
| |||||||||
| הזוכה: קלמנט אטלי | |||||||||||
הבחירות הכלליות בבריטניה ב-1945 נערכו ב-5 ביולי 1945[1], חודשיים לאחר כניעת גרמניה הנאצית, ותוצאותיהן הוכרזו ב-26 ביולי.[2] היו אלו הבחירות הראשונות שנערכו בבריטניה מאז 1935, לאחר דחיית הבחירות עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה. בבחירות אלו נחלה מפלגת הלייבור בהנהגתו של קלמנט אטלי ניצחון סוחף על פני המפלגה השמרנית השלטת, שבראשה עמד ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל. גודל ניצחונו של הלייבור היה לאחת ההפתעות הגדולות בהיסטוריה הפוליטית של בריטניה.
הבחירות, שבהן זכה הלייבור ברוב של חבריו בפרלמנט, סללו את הדרך להקמת ממשלת לייבור בראשות אטלי, הראשונה שנשענה על רוב שכזה, והעניקו לה מנדט לביצוע רפורמות נרחבות.
הדרך לבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-10 במאי 1940 החליף וינסטון צ'רצ'יל את נוויל צ'מברלין כראש הממשלה והקים ממשלת אחדות לאומית. הוא כלל בה שבעה שרים מטעם הלייבור ובראשם קלמנט אטלי. הלייבור נותר חבר בממשלת האחדות עד לניצחון על גרמניה.
לאחר תבוסת גרמניה במאי 1945 עמד צ'רצ'יל תחת לחץ של חברי מפלגתו לקיים בחירות מהירות, על מנת לנצל את האווירה הציבורית החיובית עקב הניצחון במלחמה ואת תדמיתו כמנהיג המלחמה. גם רבים בלייבור חשו שיש לקיים בחירות. צ'רצ'יל ואטלי דווקא רצו לקיים את ממשלת האחדות הלאומית עד להבסת יפן, שהעריכו שתתרחש בתוך 18 חודשים. צ'רצ'יל פנה ישירות אל אטלי ודרש ממנו להסכים להמשך כהונת הממשלה עד לניצחון על יפן, שאם לא כן הוא יפזר את הפרלמנט ויקרא לבחירות בתוך מספר שבועות. אטלי הביא את הצעת צ'רצ'יל אל הוועד הפועל של הלייבור, כשהוא מבקש לקבלה, אך הוועד הפועל דחה את ההצעה ברוב גדול, במחשבה שבבחירות חדשות יוכל הלייבור להגדיל את כוחו בפרלמנט. ב-23 במאי התפטר צ'רצ'יל, ובאותו יום הורה לו המלך ג'ורג' השישי להקים ממשלת מעבר עד לבחירות. אטלי לא הוזמן להיות חלק ממנה.
תוצאות הבחירות גרמו להלם במפלגה השמרנית ובפרט לצ'רצ'יל (שהשתתף בעת פרסום התוצאות בועידת פוטסדאם ונאלץ לפנות את מקומו בה לאטלי), לאור מעמדו הנערץ כמנהיג המלחמה, שרבים סברו כי יביא לו את הניצחון בבחירות.
תוצאות הבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלו היו תוצאות הבחירות לפי קולות וחלוקת 640 מושבי הפרלמנט[3]:
| מפלגה | מושבים | שינוי | קולות |
|---|---|---|---|
| הלייבור | 393 | 239
|
11,967,746 |
| המפלגה השמרנית | 197 | 190
|
8,716,211 |
| המפלגה הליברלית | 12 מושבים | 9
|
2,177,938 קולות |
| מועמדים ממפלגות אחרות ועצמאיים | 38 | 1,550,174 |
עקב שיטת הבחירות הרובנית בבריטניה (בחירה לפי מחוזות בחירה, המנצח ברוב כלשהו על פני יריביו זוכה במושב) התקיים פער ניכר בין מספר הקולות שניתנו למועמדי המפלגות השונות לבין מספר המושבים שבהן זכו. כך, מועמדי הלייבור זכו ב-49.7 אחוזים מהקולות וב-61.4 מהמושבים בפרלמנט, ומועמדי המפלגה הליברלית זכו ב-9 אחוזים מהקולות וב-1.9 אחוזים מהמושבים בפרלמנט. מועמדי המפלגה השמרנית זכו ב-36.2 אחוזים מהקולות וב-30.8 אחוזים מהמושבים.
בין האישים הבולטים שנבחרו לראשונה לפרלמנט בבחירות אלו היו ראשי הממשלה לעתיד הרולד וילסון וג'יימס קלהאן, וכן יו גייטסקל, מייקל פוט וריצ'רד קרוסמן.
גורמים לניצחון הלייבור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבחירות שיקפו את דעת מרבית המצביעים כי הלייבור ייטיב לשקם את המדינה לאחר המלחמה מאשר השמרנים ובמיוחד שינקוט בשינויים כלכליים וחברתיים מקיפים שנתפסו כחיוניים לאחר המלחמה. תעמולת הלייבור מיצבה אותו כמפלגה היכולה להוביל את בריטניה אל הבנייה מחדש שלאחר המלחמה. מצעה כלל את אימוץ מלוא דו"ח בוורידג' מ-1942, שכלל המלצה להקמת מדינת רווחה מקיפה לרבות רפורמה בדיור ובשירותי הבריאות וזכה לפופולריות רבה בציבור. המפלגה הציעה מדיניות רווחה מקיפה ומגובשת ושיקפה בכך את הקונצנזוס בדבר הצורך בה. ללייבור הייתה גם הזדמנות להפגין במהלך המלחמה את יכולת הממשל של אנשיו ששירתו במסגרת ממשלת האחדות שהקים צ'רצ'יל.
בעשורים שלפני המלחמה שלטה בבריטניה המפלגה השמרנית (למעט שתי כהונות קצרות של ממשלות לייבור, ב-1924 וב-1929-1931) ועל כן נתפסו השמרנים על ידי הציבור כאחראים לתחלואי ומשגי התקופה, ובכללם האינפלציה והאבטלה שבעקבות השפל הגדול. בוחרים רבים חשו שהוחמץ השלום שלאחר הניצחון במלחמת העולם הראשונה, והלייבור טען כי יביא את תקופת השלום שלאחר המלחמה העולמית השנייה. אפשר שבשל כך זכה הלייבור לתמיכה רחבה במיוחד בקרב אנשי הכוחות המזוינים הבריטים, שאנשיהם חששו מפני אבטלה ומחסור בדיור שבהם נתקלו החיילים המשוחררים ב-1918.
תעמולת השמרנים התרכזה סביב אישיותו של צ'רצ'יל, אך גם בוחרים שהעריצו את מנהיגותו של צ'רצ'יל בעת המלחמה חשו אי שביעות רצון כלפי הישגי מדיניות הפנים והחוץ של השמרנים בשלהי שנות השלושים (ובכללה מדיניות הפיוס כלפי היטלר שנקט קודמו של צ'רצ'יל, צ'מברלין). התנגדותו של צ'רצ'יל לסוציאליזם הביאה להתבטאויות מצדו כנגד השינויים הכלכליים שנתפסו כנחוצים והכרחיים לבנייתה של בריטניה לאחר המלחמה. השמרנים קיבלו רבים מעקרונות דו"ח בוורידג', אך טענו שיד המדינה לא תהיה משגת ליישם אותם, ובכך פנו נגד דעת הקהל. השמרנים וצ'רצ'יל ניהלו מסע בחירות חלש, שכלל אמירה אומללה מפי צ'רצ'יל כי למימוש תוכניותיה תידרש ממשלת אטלי להפעלת גוף דמוי-גסטפו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בחירות 1945 באתר ה-BBC
- מדוע הפסיד צ'רצ'יל ב-1945 באתר ההיסטוריה של ה-BBC
- בחירות 1945 באתר History Empire
- מצעי המפלגות לקראת הבחירות באתר Politics Resources:
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
 מערכות בחירות בבריטניה
| |
|---|---|
|