הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1800
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1800 | |||||||||||
| 31 באוקטובר – 3 בדצמבר 1800 | |||||||||||
|
,_2nd_president_of_the_United_States,_by_Asher_B._Durand_(1767-1845)-crop.jpg)
| ||||||||||
| מועמד | תומאס ג'פרסון | ג'ון אדמס | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה |  המפלגה הדמוקרטית
רפובליקנית (סגן נשיא לפני הבחירות)
|
 המפלגה הפדרליסטית (נשיא לפני הבחירות)
| |||||||||
| מדינת מוצא | וירג'יניה | מסצ'וסטס | |||||||||
| סגן | ארון בר | צ'ארלס קוטוורת' פינקני | |||||||||
| אלקטורים | 73 | 65 | |||||||||
| מספר הקולות | 41,330 | 25,952 | |||||||||
| אחוזים | 61.4% | 38.6% | |||||||||
 חלוקת האלקטורים לפי מדינה | |||||||||||
| הזוכה: תומאס ג'פרסון | |||||||||||
הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1800 היו הבחירות הרביעיות בארצות הברית. הן נערכו מיום שישי, 31 באוקטובר, עד ליום רביעי, 3 בדצמבר 1800. במה שנקרא לעיתים גם "מהפכת 1800", סגן נשיא ארצות הברית תומאס ג'פרסון ניצח את הנשיא היוצא ג'ון אדמס. הבחירות גרמו למהפך שביסס את שלטון המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית והוביל לקריסתה של המפלגה הפדרליסטית. הבחירות היו שחזור של הבחירות הקודמות, עם מאבק בין הדמוקרטים-רפובליקנים, שהונהגו בידי ג'פרסון וארון בר ודגלו בתמיכה בצרפת ובהתנגדות לממשל פדרלי חזק, ובין הפדרליסטים, שהונהגו בידי אדמס וצ'ארלס קוטוורת' פינקני ותמכו בבריטים ובשלטון פדרלי חזק. הסוגיות המרכזיות היו ההשלכות של המהפכה הצרפתית, והתנגדות למיסוי שהקונגרס הטיל על הציבור כדי לממן את הצבא ואת הצי במהלך המלחמה הבלתי רשמית בין ארצות הברית לצרפת ב-1798. חוקי הזרים וההסתה, שהפדרליסטים ניסו להשתמש בו כדי לפגוע בעיתונאים תומכי הדמוקרטים-רפובליקנים, גם היה שנוי במחלוקת.
הדמוקרטים-רפובליקנים היו מאורגנים, ואילו הפדרליסטים היו מפוזרים וסבלו מפילוג בין הנשיא אדמס לאלכסנדר המילטון. המאבק על האלקטורים, החלוקה האזורית והתעמולה הבוטה הפכו את הבחירות לבולטות במיוחד. בחירות אלה חשפו אחד מהפגמים בחוקה האמריקנית המקורית. חבר האלקטורים היה יכול להצביע רק לנשיא; לאלקטור ישנה זכות להצביע לשני אנשים, וסגן הנשיא היה האדם שקיבל את מספר הקולות השני בגודלו (כלומר מי שהפסיד בבחירות). עד אותה שנה הבחירות היו אישיות ולא מפלגתיות ולראיה בקדנציה הקודמת ג'פרסון היה סגנו של אדמס למרות שלא היו באותה מפלגה. בבחירות אלו לראשונה היה תאום מפלגתי לגבי אופן ההצבעה. הדמוקרטים-רפובליקנים תכננו שאחד מהאלקטורים לא יתן את הצבעתו השנייה לארון בר, דבר שהיה מוביל לכך שג'פרסון יקבל קול אחד יותר מבר ויזכה בבחירות כנשיא, ולסגן נשיא יתמנה בר ולא אדמס מהמפלגה היריבה. אך עקב חוסר תאום לא היה אלקטור שלא נתן את קולו לבר, ונוצר שוויון בין ג'פרסון, מועמד הדמוקרטים-רפובליקנים לנשיאות, לבין מועמד הדמוקרטים-רפובליקנים לסגנות, ארון בר.
בר לא הסיר את מועמדותו לטובת חבר מפלגתו ג'פרסון והבחירות הגיעו להכרעת בית הנבחרים היוצא, שנשלט על ידי המפלגה הפדרליסטית. פדרליסטים רבים הצביעו לבר, והתוצאה הייתה שבוע של קיפאון. הפדרליסט אלכסנדר המילטון, שלא חיבב את שני המועמדים אך העדיף את ג'פרסון על פני בר, היה אחד מאלה שהתנגדו נמרצות לבר. בר נשאר בניו יורק במהלך ההצבעה בשל חתונת בתו, ולא עשה דבר כדי להטות את ההצבעה לצידו. פעולותיו של המילטון היו חוליה במערכת היחסים העכורה שלו עם בר, שהסתיימה בדו-קרב של שניהם ב-1804. בגלל היעדר המאמץ מצד בר, ופעולה נמרצת מצד תומכי ג'פרסון והמילטון, ג'פרסון ניצח בסיבוב ה-36 ומונה לנשיאות.
הבחירות של שנת 1800 חשפו בעיה חוקתית חמורה, שתוקנה עם אישור התיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית בשנת 1804, אשר קבע כי על האלקטורים להבחין בין בחירתם לנשיא ולסגן הנשיא, והסדר זה נשמר עד זמן זה. תוצאות הבחירות הושפעו בידי סעיף בחוקת ארצות הברית: עבדים נחשבו כ"שלוש-חמישיות" מבן אדם לבן כחלק מאוכלוסיית המדינה, במסגרת פשרה שהושגה בין הצפון לדרום (אנ'), מה שנתן למדינות הדרום כשליש קולות יותר בקונגרס וכשליש קולות אלקטורליים יותר ממצב בו העבדים לא היו זוכים לחשיבות כלל. לולא קולותיהם היה אדמס מנצח בקול האלקטורלי, אם כי עם פחות מצביעים בקול הפופולרי מג'פרסון. ג'פרסון זכה לביקורת על כך שזכה ב"מקדש החירות על כתפי העבדות".
הבחירות הכלליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המועמדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ון אדמס ממסצ'וסטס, נשיא ארצות הברית.
- ארון בר מניו יורק, סנאטור לשעבר.
- תומאס ג'פרסון מווירג'יניה, סגן נשיא ארצות הברית.
- צ'ארלס קוטוורת' פינקני מדרום קרוליינה, שגריר ארצות הברית בצרפת לשעבר.
מסע בחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבחירות היו קרב חוזר מהבחירות ב-1796. הקמפיין היה מריר ואופיין על ידי התקפות מלוכלכות ואישיות על שני הצדדים. הפדרליסטים הפיצו תעמולת בחירות שהדמוקרטים-רפובליקנים הם מהפכנים שירצחו את יריביהם, ישרפו כנסיות וישמידו את המדינה (בהתבסס על ההעדפה של הדמוקרטים-רפובליקנים את צרפת המהפכנית על פני בריטניה). ב-1798, ג'ורג' וושינגטון טען שהדמוקרטים-רפובליקנים עלולים להרוס את המדינה. מנגד, הדמוקרטים-רפובליקנים האשימו את הפדרליסטים בהשמדה של ערכים רפובליקנים, וגינו את חוקי הזר וההסתה, שבוטלו על ידי בית המשפט העליון. הם גם האשימו את הפדרליסטים באהדה לבריטניה כדי לקדם משטר אריסטוקרטי בארצות הברית.
אדמס הותקף על ידי הדמוקרטים-רפובליקנים וגם על ידי אנשים ממפלגתו שלו שתמכו בהמילטון. הדמוקרטים-רפובליקנים הרגישו שמדיניות החוץ של אדמס הייתה יותר מדי אוהדת כלפי בריטניה, חששו שהצבא ידכא את העם, התנגדו למיסים החדשים של אדמס ואמרו שחוקי הזר וההסתה הם פגיעה בחוקה ובזכויות המדינות בארצות הברית. הפדרליסטים, לעומת זאת, הרגישו שאדמס מתון מדי, והעדיפו את המילטון. מכתב בן 54 עמודים בו המילטון מעביר ביקורת על אדמס הגיע לידיים של דמוקרטי-רפובליקני, פורסם וגרם למבוכה רבה למפלגה הפדרליסטית.
המילטון איבד את סבלנותו בנוגע לאדמס ורצה נשיא חדש שיתמוך בו. הוא הצליח להשפיע בתקופת וושינגטון בנוגע לעמדת הממשל כלפי מרד הוויסקי. כשוושינגטון הכריז שלא ירוץ לתקופת כהונה שלישית, אדמס נחשב כנשיא הבא בתור. המילטון קיווה שהשפעתו תמשיך להיות גדולה, אולם אדמס היה עצמאי מדי לטעמו. לכן המילטון הוביל מהלך להעמדתו של צ'ארלס קוטוורת' פינקני לנשיאות, בהסתמך על כך שחוסר הניסיון שלו יגרום לו להיות מושפע מהמילטון.
שינוי שיטת הבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברי המפלגות רצו לנצל כל יתרון שימצאו, כולל שינוי שיטת הבחירה במדינתם כדי להבטיח את התוצאה הרצויה. בג'ורג'יה, הדמוקרטים-רפובליקנים החליפו את הבחירות הכלליות בבחירה על ידי בית הנבחרים של המדינה. הפדרליסטים עשו אותו הדבר במסצ'וסטס ובניו המפשייר (אך הזעם בקרב אנשי מסצ'וסטס גרם לירידה בפופולריות של הפדרליסטים שם). פנסילבניה החליטה שבחירת האלקטורים תהיה על ידי הרשות המחוקקת, אך החלטה זו גרמה לפיצול כמעט שווה בקולות. וירג'יניה שינתה את השיטה מחלוקה על פי מחוזות לבחירות כלליות, מה שעזר לדמוקרטים-רפובליקנים.
בכל מדינה נהגו שיטות שונות למינוי האלקטורים:
| אופן בחירת האלקטורים | המדינות שבהן התקיים |
|---|---|
| כל מדינה מחולקת למחוזות, ונבחר אלקטור אחד לכל מחוז על ידי בוחרי המחוז | קנטקי, מרילנד, צפון קרוליינה |
| כל אלקטור נבחר בבחירות כלליות במדינה | רוד איילנד, וירג'יניה |
| כל מדינה מחולקת למחוזות, ונבחר אלקטור אחד למחוז;
כל נפה (county) שולחת נציג אלקטורלי בהתאם להצבעת רוב בוחרי הנפה; |
טנסי |
| האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה | מסצ'וסטס, ניו המפשייר, ורמונט, קונטיקט, ניו יורק, פנסילבניה, ניו ג'רזי, דלאוור, דרום קרוליינה, ג'ורג'יה |
מספר האלקטורים מכל מדינה היה כדלקמן:
| מדינה | מספר האלקטורים | מפלגה |
|---|---|---|
| מסצ'וסטס | 16 | פדרליסטית |
| ניו המפשייר | 6 | פדרליסטית |
| ורמונט | 4 | פדרליסטית |
| רוד איילנד | 4 | פדרליסטית |
| קונטיקט | 9 | פדרליסטית |
| ניו יורק | 12 | רפובליקנית-דמוקרטית |
| ניו ג'רזי | 7 | פדרליסטית |
| פנסילבניה | 15 | 7 - לפדרליסטית, 8 - לרפובליקנית-דמוקרטית |
| דלאוור | 3 | פדרליסטית |
| מרילנד | 10 | 5 - לפדרליסטית, 5 - לרפובליקנית-דמוקרטית |
| וירג'יניה | 21 | רפובליקנית-דמוקרטית |
| קנטקי | 4 | רפובליקנית-דמוקרטית |
| צפון קרוליינה | 12 | 4 - לפדרליסטים, 8 - לרפובליקנית-דמוקרטית |
| טנסי | 3 | רפובליקנית-דמוקרטית |
| דרום קרוליינה | 8 | רפובליקנית-דמוקרטית |
| ג'ורג'יה | 4 | רפובליקנית-דמוקרטית |
| סך הכול | 138 | 65 לפדרליסטים, 73 - לרפובליקנית-דמוקרטית |
הצבעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגלל שכל מדינה בחרה ביום הבחירות שלה, ההצבעה נמשכה מאפריל עד אוקטובר. באפריל, בר הצליח להפוך את הרוב הפדרליסטי ולקבל תמיכה דמוקרטית-רפובליקנית ברשות המחוקקת של ניו יורק. הפדרליסטים והדמוקרטים-רפובליקנים היו בתיקו של 65-65 בבית הנבחרים, והמדינה האחרונה שבחרה, דרום קרוליינה, בחרה בשמונה דמוקרטים-רפובליקנים, וכך נתנה את הבחירות לג'פרסון ולבר.
לפי הניסוח המקורי של חוקת ארצות הברית, כל אלקטור הצביע פעמיים, והמועמד עם רוב הקולות יבחר לנשיא, והמועמד השני יהיה סגנו. לכן הפדרליסטים ארגנו שאחד מנציגיהם יצביע לג'ון ג'יי ולא לפינקני. הדמוקרטים-רפובליקנים רצו שאחד מהאלקטורים שלהם יתמוך במועמד שאינו בר, אבל לא הצליחו, ולכן כל האלקטורים שלהם הצביעו לג'פרסון ולבר, וגרמו לתיקו של 73 קולות לשניהם. אלקטור אחד מניו יורק הצביע פעמיים לבר, ודבר זה היה הופך אותו לנשיא. אולם האלקטורים לא יכלו להצביע לשני מועמדים ממדינתם, וכיוון שגם בר היה מניו יורק, הקול השני הלך לג'פרסון. לפי החוקה, ההכרעה עברה לבית הנבחרים, כשכל מדינה תצביע פעם אחת. למרות שלדמוקרטים-רפובליקנים היו 68 נציגים לעומת 38 לפדרליסטים, הבחירות נאלצו להיות מוכרעות בידי הבית היוצא, שנבחר ב-1798 (באותו הזמן, כהונות הנשיא והנבחרים התחילו ב-4 במרץ לאחר הבחירות), ושם לפדרליסטים היה רוב של 60 נציגים לעומת 46.
הצבעת האלקטורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האלקטורים הצביעו כמפורט להלן בטבלה:
| המועמד | מדינה | מפלגה | מספר קולות האלקטורים שקיבל |
|---|---|---|---|
| תומאס ג'פרסון | וירג'יניה | רפובליקנית-דמוקרטית | 73 |
| ארון בר | ניו יורק | רפובליקנית-דמוקרטית | 73 |
| ג'ון אדמס | מסצ'וסטס | פדרליסטית | 65 |
| צ'ארלס קוטוורת' פינקני | דרום קרוליינה | פדרליסטית | 64 |
| ג'ון ג'יי | ניו יורק | פדרליסטית | 1 |
כל אחד מהמתמודדים היה צריך 70 קולות על-מנת לנצח בבחירות; ג'פרסון ובר עברו שניהם את המינימום הזה, אך הם קיבלו מספר זהה של קולות, ולכן ההכרעה עברה לבית הנבחרים.
ההכרעה בבית הנבחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לכל מדינה בבית הנבחרים היה קול אחד בנוגע לבחירת הנשיא, והצבעתה של כל מדינה נקבעה לפי הצבעת רוב נציגיה. היו שש-עשרה מדינות, ולכן כל מועמד היה צריך תשעה קולות כדי להיבחר. הפדרליסטים, ששלטו בבית הנבחרים, נאלצו לבחור בנשיא החדש.
למרות שידעו כי ג'פרסון היה המועמד לנשיאות ובר היה סגנו, פדרליסטים רבים סירבו לתמוך בג'פרסון. הם ניצלו את ההזדמנות, ורובם תמכו בבר, כך שבר קיבל שש מדינות מתוך שמונה שהפדרליסטים שלטו בהם. שבע מדינות דמוקרטיות-רפובליקניות תמכו בג'פרסון, והנציג הפדרליסטי מג'ורג'יה תמך בו גם, כך שהוא זכה לשמונה מדינות. ורמונט הייתה מפולגת בין הפדרליסטים לדמוקרטים-רפובליקנים ונמנעה. למרילנד היו חמישה נציגים פדרליסטיים ושלושה דמוקרטים-רפובליקנים, ואחד מהפדרליסטים תמך בג'פרסון, כך שגם מרילנד נאלצה להימנע.
מ-11 בפברואר עד 17 בפברואר, עקב תככי הפדרליסטים, חזר מצב זה על עצמו במהלך 34 הסיבובים הבאים. באותו זמן התושבים של כמה מהמדינות תומכות ג'פרסון התחילו לאיים בפרישה מהברית אם הפדרליסטים ימשיכו למנוע מג'פרסון את התפקיד המגיע לו (שכן היה זה סוד גלוי שג'פרסון הוא-הוא המועמד לנשיאות). בנוסף לכך, אלכסנדר המילטון, אויבו של ג'פרסון ואחד ממנהיגי הפדרליסטים החשובים, שוחח עם כמה מנציגי הפדרליסטים בניסיון לשכנעם לתמוך בג'פרסון השנוא עליהם, משום שג'פרסון לדעתו היה "מסוכן הרבה פחות" מבר. משתי הסיבות הללו, מספר מדינות שינו את הצבעתן, ובסיבוב הבחירות ה-36, ב-17 בפברואר 1801 תומאס ג'פרסון ניצח בהצבעה בבית הנבחרים, כשורמונט ומרילנד תמכו בו, וכך הוא זכה בעשר מדינות ובניצחון. נציג דלאוור נמנע במקום לתמוך בבר, וארבעת הנציגים הפדרליסטים מקרולינה הדרומית עברו מתמיכה בבר להימנעות.
| המדינה | הצבעתה בסיבובים 1–35 | הצבעתה בסיבוב ה-36 |
|---|---|---|
| מסצ'וסטס | בר | בר |
| ניו המפשייר | בר | בר |
| ורמונט | נמנעים | ג'פרסון |
| רוד איילנד | בר | בר |
| קונטיקט | בר | בר |
| ניו יורק | ג'פרסון | ג'פרסון |
| ניו ג'רזי | ג'פרסון | ג'פרסון |
| פנסילבניה | ג'פרסון | ג'פרסון |
| דלאוור | בר | נמנעים |
| מרילנד | נמנעים | ג'פרסון |
| וירג'יניה | ג'פרסון | ג'פרסון |
| קנטקי | ג'פרסון | ג'פרסון |
| צפון קרוליינה | ג'פרסון | ג'פרסון |
| טנסי | ג'פרסון | ג'פרסון |
| דרום קרוליינה | בר | נמנעים |
| ג'ורג'יה | ג'פרסון | ג'פרסון |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1800, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
