הדיוויזיה ה-30 (ארצות הברית)
 | |
| תג הכתף של הדיוויזיה | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| שיוך |
 צבא ארצות הברית |
| סוג | דיוויזיה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
1917 1926 1947 – 1919 1945 1974 (כשנתיים) |
| מלחמות |
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה |
הדיוויזיה ה-30 (באנגלית: 30th Infantry Division) היא דיוויזיה של צבא ארצות הברית שלחמה במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדיוויזיה הוקמה במקור כדיוויזיה ה-9 (וגייסה יחידות מצפון קרוליינה, דרום קרוליינה, וירג'יניה וטנסי) במסגרת תוכנית כוח משנת 1917, אך שינתה את שמה לדיוויזיה ה-30 לאחר הכניסה האמריקנית למלחמת העולם הראשונה באפריל 1917. היא הופעלה רשמית תחת השם החדש שלה באוקטובר 1917, כדיוויזיית המשמר הלאומי של הצבא מצפון קרוליינה, דרום קרוליינה, ג'ורג'יה וטנסי.
במאי 1918 נשלחה הדיוויזיה לאירופה והגיעה לאנגליה, משם יצאה לחזית המערבית זמן קצר לאחר מכן. הדיוויזיה, יחד עם הדיוויזיה ה-27, שובצה לקורפוס האמריקאי ה-2 אך לא שירתה בחיל המשלוח האמריקני הראשי (AEF) ובמקום זאת צורפה לארמייה השנייה של חיל המשלוח הבריטי (BEF).
המבצעים העיקריים בהם השתתפה הדיוויזיה ה-30 היו מתקפת איפר-ליס ומתקפת סום, שבה הייתה אחת משתי הדיוויזיות האמריקאיות שסייעו לקורפוס האוסטרלי לפרוץ את קו הינדנבורג בקרב על תעלת סן קנטן. בסך הכל נפלו במהלך המלחמה 1,237 חיילי הדיוויזיה, בעוד 7,178 נפצעו או נעדרו. הדיוויזיה הורכבה מהבריגדה ה-59 שהורכבה מהרגימנטים ה-117 וה-118, ומהבריגדה ה-60 שהורכבה מהרגימנטים ה-119 וה-120.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1926 הוגדרה הדיוויזיה מחדש כדיוויזיה של המשמר הלאומי ממדינות ג'ורג'יה, צפון קרוליינה, דרום קרוליינה וטנסי. ב-16 בספטמבר 1940 הופעלה הדיוויזיה מחדש, והועמדה תחת פיקודו של ויליאם סימפסון. הדיוויזיה הורכבה מהרגימנטים ה-117, ה-119 וה-120. בפברואר 1944 הגיעה הדיוויזיה לאנגליה, ולאחר אימונים נוספים הגיעה לצרפת דרך חוף אומהה ב-11 ביוני. הדיוויזיה בפיקודו של לילנד הובס אבטחה את תעלת Vire-et-Taute, וחצתה את נהר Vire ב-7 ביולי. החל מ-25 ביולי, עמדה הדיוויזיה ה-30 בראש פריצת סן-לו של מבצע קוברה, שנועד לפרוץ מראש החוף בנורמנדי, ובכך לסיים את הקיפאון שהתרחש. במהלך המבצע ספגה הדיוויזיה אבדות מאש ידידותית של המפציצים האמריקנים שנועדו לפגוע בכוחות הגרמנים לקראת המבצע. לאחר מכן השתתפה הדיוויזיה בקרב על מורטן, ולאחר שחרור פריז השתתפה בשחרור בלגיה ואזור מאסטריכט בהולנד. באוקטובר 1944 לחמה הדיוויזיה בקרב על אאכן, ולאחר תקופת מנוחה השתתפה בדצמבר בקרב על הבליטה, ובכלל זה בקרב סן וית. בפברואר 1945 לחמה הדיוויזיה במתקפת הריינלנד, וב-24 במרץ השתתפה במבצע ביזה לחציית הריין. לאחר מכן הדיוויזיה רדפה אחרי האויב ברחבי גרמניה, שטפה את כיסי ההתנגדות של האויב, כבשה את המלין ב-7 באפריל, את בראונשווייג ב-12 באפריל, ועזרה בכיבוש מגדבורג ב-17 באפריל, ובסוף החודש יצרה קשר עם הרוסים בגרונוולד שעל נהר האלבה. ב-19 באוגוסט 1945 הועברה הדיוויזיה חזרה לארצות הברית, וב-25 בנובמבר פורקה הדיוויזיה. במהלך הלחימה איבדה הדיוויזיה 3,003 הרוגים ו-13,376 פצועים.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המלחמה, הדיוויזיה ה-30 הופעלה שוב כיחידה של המשמר הלאומי ב-1947, מחולקת בין שלוש מדינות. היא כללה את רגימנטים הרגלים ה-119, ה-120 וה-121. בשנת 1954, הדיוויזיה הפכה למערך מאויש לחלוטין של המשמר הלאומי של צבא צפון קרוליינה, כאשר החלק של טנסי הפך לדיוויזיית השריון ה-30, שנשמרה עם המשמר הלאומי של צבא אלבמה. בשנת 1968 הוגדרה הדיוויזיה כדיוויזיית הרגלים ה-30 (ממוכנת). ב-4 בינואר 1974 שוב הושבתה הדיוויזיה, והבריגדה בצפון קרוליינה הפכה לחטיבת הרגלים ה-30 (ממוכנת). חטיבה 2, דיוויזיית חי"ר 30, הפכה לחטיבת חי"ר 218 (ממוכנת).
