ההבחנה אנליטי-סינתטי
ההבחנה אנליטי-סינתטי (באנגלית: Analytic–synthetic distinction), נקראת גם "הדיכוטומיה האנליטית-סינתטית", היא הבחנה סמנטית הנמצאת בשימוש בעיקר בפילוסופיה. הבחנה זו מבדילה בין שני סוגים של טענות: טענות אנליטיות (מנתחות) וטענות סינתטיות (מרכיבות).
טענה אנליטית היא טענה הנכונה מכוח משמעותה, בעוד שטענה סינתטית נכונה מכוח יחסיה עם העולם[1]. עם זאת, פילוסופים שונים השתמשו בהגדרות אלו בדרכים שונות, ויותר מכך, ישנם פילוסופים המפקפקים בעצם הרלוונטיות של הבחנה זו.
עמנואל קאנט
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכלה מושגית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפילוסוף עמנואל קאנט משתמש במונחים "אנליטי" ו"סינתטי" כדי להבחין בין שני סוגים של טענות. קאנט מציג את ההבחנה בהקדמה לספרו ביקורת התבונה הטהורה. שם, הוא מתמקד במשפטי חיוב בעלי מבנה פשוט של נושא ונשוא, ומגדיר "טענה אנליטית" ו"טענה סינתטית" באופן הבא:
טענה אנליטית היא טענה בה הנשוא מוסר על הנושא דבר הכלול בו מעצם הגדרתו, כלומר מסביר אותו.
לדוגמה – "כל הרווקים אינם נשואים", "לכל המשולשים שלוש צלעות". קאנט עצמו נותן את הדוגמה הבאה: "כל הגופים מתפשטים" (כלומר, תופסים מקום בחלל).
בכל אחד ממשפטי חיוב אלו, הנשוא אינו מוסיף מידע חדש לגבי הנושא אלא מנתח אותו, מציין תכונה המשויכת לו בהגדרה. עצם ההגדרה "רווק" מכילה את התכונה "לא נשוי", עצם ההגדרה "משולש" מכילה את התכונה "בעל שלוש צלעות".
טענה סינתטית היא טענה בה הנשוא מוסר על הנושא דבר שאינו כלול בו מעצם הגדרתו, כלומר מרחיב עליו.
לדוגמה – "כל הרווקים בודדים", "כל חיה בעלת לב היא גם בעלת כליות". קאנט נותן את הדוגמה "כל הגופים כבדים".
במשפטים הללו, הנשוא מוסיף דבר שאינו כלול בנושא מעצם הגדרתו. המושג "רווק" אינו אומר בהכרח "בודד", "בודד" אינו חלק מההגדרה של המושג. הדבר נכון גם לגבי המשפט "כל חיה בעלת לב היא גם בעלת כליות". גם אם כל חיה בעלת לב היא גם בעלת כליות, הימצאותן של כליות אינה כלולה בהגדרה "חיה בעלת לב".
ההבחנה אפריורי ואפוסטריורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהקדמה לספרו ביקורת התבונה הטהורה מעמיד קאנט את ההבחנה אנליטי-סינתטי אל מול ההבחנה אפריורי ואפוסטריורי. הוא מגדיר את התנאים הבאים:
טענה אפריורית היא טענה שהצדקתה אינה נסמכת על החושים. החושים יכולים לאשר אותה, אך היא אינה מבוססת עליהם. לדוגמה –
"12 = 5 + 7"
הצדקתן של טענות אלו אינה כרוכה בהתנסות. אין צורך בחוויה כדי לקבוע את נכונותן. הניסיון דרוש כדי להבין את עצם הקונספט של רווק, או של המספר "7" וכו', אך ההבחנה אינה מתייחסת להבנת המושגים עצמם אלא לאופן הצדקת הטענה. מבחינה זו ברגע שהמושגים הובנו, הניסיון אינו נחוץ עוד.
טענה אפוסטריורית היא טענה שהצדקתה נסמכת על החושים. החושים מאשרים אותה והיא מבוססת על נתוניהם. לדוגמה –
"כל הרווקים אינם מאושרים"
"יש שולחנות"
הצדקתן של שתי הטענות תלויה בניסיון ונסמכת על החושים.
כשמצרפים את ההבחנה סינתטי/אנליטי יחד עם ההבחנה אפריורי/אפוסטריורי מקבלים ארבעה סוגי משפטים:
1. אנליטי אפריורי
2. סינתטי אפריורי
3. אנליטי אפוסטריורי
4. סינתטי אפוסטריורי.
קאנט מסמן את הסוג השלישי כסתירה עצמית חמורה, ולפיכך מוציא אותו מהדיון. שלושת סוגי המשפטים האחרים מהווים רכיבים במסגרת האפיסטימולוגית שהוא מתווה, ושלושתם יחדיו מכסים את כל המשפטים האפשריים.
היתכנות המטאפיזיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שפסל את אפשרות קיומן של טענות אנליטיות אפוסטריוריות, והסביר כיצד אנו יכולים להשיג ידיעה של טענות אנליטיות אפריוריות, קאנט מסביר גם כיצד אנו יכולים להשיג ידיעה של טענות סינתטיות אפוסטריוריות. השאלה היחידה שנותרת אפוא פתוחה היא כיצד אפשרית ידיעה של טענות סינתטיות אפריוריות. עבור קאנט מדובר בשאלה קריטית, שכן לטענתו כל הידע המטאפיזי הוא ידע מסוג זה. אם אין ביכולתנו לקבוע אילו טענות סינתטיות אפריוריות הן אמת, אזי המטאפיזיקה פסולה כדיסציפלינה. חלק נכבד מספרו, ביקורת התבונה הטהורה, מוקדש לבחינת סוגיה זו: האם וכיצד ידיעה של טענות סינתטיות אפריוריות היא אפשרית.
פוזיטיביזם לוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפוזיטיביסטים הלוגיים מסכימים עם קאנט בקביעתו כי יש לנו ידע אודות אמיתות מתמטיות וכי המשפטים המתמטיים הם אפריוריים. עם זאת, הם לא מאמינים שיש צורך כלשהו במטאפיזיקה כדי להסביר את הידע הזה. הפוזיטיביזם הלוגי יטען כי הבנתנו את המשפט "כל הרווקים אינם נשואים" והבנתנו את המשפטים המתמטיים מתאפשרות הודות לעיקרון אחד: מוסכמות השפה. מתוך מבנה השפה, נגזרים כל סוגי הידע האנושיים.
רודולף קרנפ מתייחס לנושא באוטוביוגרפיה שלו[2][3]:
"האמפריציזם תמיד טען כי כל הידע מבוסס על הניסיון, ובכלל זה גם המתמטיקה. אולם, אנו מצדדים בעמדה הרציונליסטית, שדוחה את הרעיון לפיו המשפט 2+2=4 מוסק מהניסיון, מתוך התבוננות בעובדות, שכן הנחה כזו תוביל אל התוצאה הלא מקובלת לפיה משפטי האריתמתיקה אולי יוכחו יום אחד כלא הגיוניים, לאורו של ניסיון חדש. הפתרון אותו אנו מציעים, בהתבסס על עבודתו של ויטגנשטיין, גורס כי התזה האמפירציסטית שימושית רק לגבי אמיתות עובדתיות. אמיתות המתמטיקה והלוגיקה לעומת זאת, אינן צריכות להיות מאומתות בתצפית, כיוון שאינן מעידות על דבר ששייך לעולם העובדתי והן יכולות לסבול כל קומבינציה של עובדות"
— Rudolf Carnap, Autobiography: §10: Semantics, p. 64
מושגי הפוזיטיביזם הלוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפוזיטיביסטים הלוגיים ירשו מקאנט את ההבחנה בין אנליטי לסינתטי, אולם הציעו המשגה מעודכנת למונחים אלו לאור תפיסת העולם החדשה שהציעו.
הם סיפקו הגדרות רבות ושונות לטענה אנליטית, וביניהן:
- טענה שאמיתותה תלויה אך ורק במשמעות המושגים שלה.
- טענה שהיא נכונה (או שקרית) מכוח הגדרה.
- טענה שאמיתותה (או שקריותה) נובעת ממוסכמות השפה בלבד.
(הפוזיטיביסטים הלוגיים אומנם האמינו שהטענות היחידות שהן אמיתיות בהכרח הן טענות אנליטיות, אבל הם לא ניסחו את הדברים בצורה כזו. הם לא הגדירו טענה אנליטית כ"טענה אמיתית בהכרח" או כ"טענה אמיתית בכל עולם אפשרי").
לאחר מכן, הם הגדירו טענה סינתטית על דרך השלילה, כך:
- טענה סינתטית היא כל טענה שאינה אנליטית.
הגדרות אלו חלות על כל סוגי המשפטים, ולא רק על משפטים בעלי מבנה פשוט של נושא ונשוא. עם זאת, ההבחנה של הפוזיטיביסטים הלוגיים שונה משל קאנט. אם תחת הגדרותיו של קאנט היה המשפט "12 = 5 + 7" סינתטי, הרי תחת הגדרותיהם של הפוזיטיביסטים הלוגיים הוא אנליטי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Baehr, Jason S. (18 באוקטובר 2006). J. Fieser; B. Dowden (eds.). "A Priori and A Posteriori". The Internet Encyclopedia of Philosophy.
{{cite web}}: (עזרה) - Boghossian, Paul. (1996). "Analyticity Reconsidered". Nous, Vol. 30, No. 3, pp. 360–391. <(הקישור אינו פעיל, 24.3.2022)http://www.nyu.edu/gsas/dept/philo/faculty/boghossian/papers/AnalyticityReconsidered.html>.
- Cory Juhl; Eric Loomis (2009). Analyticity. Routledge. ISBN 0415773334.
- Kant, Immanuel. (1781/1998). The Critique of Pure Reason. Trans. by P. Guyer and A.W. Wood, Cambridge University Press .
- Rey, Georges. (2003). "The Analytic/Synthetic Distinction". The Stanford Encyclopedia of Philosophy, Edward Zalta (ed.). <http://plato.stanford.edu/entries/analytic-synthetic>
- Soames, Scott (2009). "Chapter 14: Ontology, Analyticity and Meaning: The Quine-Carnap Dispute". In David John Chalmers; David Manley; Ryan Wasserman (eds.). Metametaphysics: New Essays on the Foundations of Ontology (PDF). Oxford University Press. ISBN 0199546045.(הקישור אינו פעיל)
- Frank X Ryan (2004). "Analytic: Analytic/Synthetic". In John Lachs; Robert B. Talisse (eds.). American Philosophy: An Encyclopedia. Psychology Press. pp. 36–39. ISBN 020349279X.
- Quine, W. V. (1951). "Two Dogmas of Empiricism". Philosophical Review, Vol.60, No.1, pp. 20–43. Reprinted in From a Logical Point of View (Cambridge, MA: Harvard University Press, 1953). <http://www.ditext.com/quine/quine.html>.
- (הקישור אינו פעיל, 24.3.2022)Robert Hanna (2012). "The return of the analytic-synthetic distinction" (PDF). Paradigmi.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ההבחנה אנליטי-סינתטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Analytic–synthetic distinction at PhilPapers
- Analytic–synthetic distinction at the Indiana Philosophy Ontology Project
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Rey, Georges. "The Analytic/Synthetic Distinction". The Stanford Encyclopedia of Philosophy (Winter 2010 Edition). Retrieved February 12, 2012.
- ^ Carnap, R. (1999). "Autobiography". In Paul Arthur Schlipp. The Philosophy of Rudolf Carnap. Open Court Publishing Company. p. 64. ISBN 0812691539.
- ^ Michael Friedman (1997). "Carnap and Wittgenstein's Tractatus". In William W. Tait; Leonard Linsky. Early Analytic Philosophy: Frege, Russell, Wittgenstein. Open Court Publishing. p. 29. ISBN 0812693442.
