ההתפטרות הגדולה היא מגמה כלכלית מתמשכת כיום ובה עובדים מתפטרים בהמוניהם ממקומות העבודה שלהם. המגמה החלה ב-2021 והיא בולטת בעיקר בארצות הברית. הסיבות האפשריות להתפטרות ההמונית כוללות קיפאון בשכר על אף העלייה ביוקר המחיה, חופש כלכלי שהתאפשר דרך התמריצים ששולמו במהלך מגפת הקורונה, חוסר שביעות רצון מתמשך מהעבודה ודאגות בריאותיות בשל המגפה. מספר כלכלנים רואים את המגמה הזו כשביתה כללית[1][2].
המושג נטבע על ידי אנתוני קלוץ, פרופסור למנהל באוניברסיטת טקסס A&M, אשר חזה התפטרות המונית במאי 2021[3][4][5].
בשני העשורים שקדמו לפברואר 2021, כשנה אחרי תחילת השפעת מגפת הקורונה ברחבי העולם, שיעור ההתפטרות החודשי בארצות הברית לא עלה על 2.4% מכוח העבודה הכולל[6]. שיעור גבוה של התפטרות מצביע על אמון העובדים ביכולתם למצוא משרות מתגמלות יותר בקלות. שיעור זה עולה בדרך כלל עם יציבות כלכלית גבוהה, כמות גדולה של עובדים ושיעורי אבטלה נמוכים[7]. לדוגמה, במהלך השפל הגדול, ירד שיעור המתפטרים מ-2% ל-1.3%, ושיעור ההעסקה של עובדים ירד מ-3.7% ל-2.8%.
בתחילת מגפת הקורונה, שיעורי ההתפטרות בארצות הברית עקבו אחר דפוס זה. במרץ ובאפריל 2020 נשבר שיא הפיטורים עם 13 ו-9.3 מיליון עובדים שפוטרו בכל חודש בהתאמה (8.6% ו-7.2% מכוח העבודה), ושיעור ההתפטרות ירד ל-1.6%, שפל של שבע שנים. חלק ניכר מההתפטרות ומהפיטורים כלל נשים, בשל העובדה שענפים כמו החינוך, הטיפול בילדים והשירותים אשר בהם שיעור גבוה של נשים נפגעו מהמגפה[8][9].
עם זאת, ככל שהמגפה נמשכה, החלו אחוזי ההתפטרות לעלות. זאת על אף מחסור מתמשך בכוח אדם ואבטלה גבוהה[10][11].
מגפת הקורונה אפשרה לעובדים לחשוב מחדש על הקריירה, תנאי העבודה והיעדים ארוכי הטווח שלהם[12]. שעה שמקומות העבודה ניסו להחזיר את עובדיהם למשרדים, העובדים החלו לדרוש את החופש של עבודה מרחוק וכן גמישות בלוח הזמנים, דבר שהיה הסיבה העיקרית לחיפוש אחרי עבודה חדשה באוגוסט 2021[13]. בנוסף, עובדים רבים, בדגש על צעירים, מנסים ליצור איזון טוב יותר בין העבודה לחיים האישיים[14]. מיליוני אנשים גם מושפעים מהמגבלות הממושכות בשל הקורונה, ויכולתם או רצונם לעבוד משתנה[15].
מסעדות ובתי מלון, ענפים הדורשים אינטראקציות פנים-אל-פנים, נפגעו בצורה הקשה ביותר מגלי ההתפטרות[16]. תשלומי התמריצים כחלק מההתמודדות עם הקורונה והעלאת דמי האבטלה אפשרו לאלה המשתכרים שכר נמוך להישאר בבית, אם כי מקומות בהם הורדו דמי האבטלה לא ראו חזרה משמעותית לעבודה[16][17]. מנגד, עובדים רבים שאינם מרוצים מעבודתם מדווחים כי אינם יכולים להתפטר מעבודתם בשל חסמים כלכליים, רבים מהם שחורים[18].
לפי מחקר שערכה חברת אדובי, את העזיבה מובילים עובדים מדור ה-Y ומדור ה-Z. יותר ממחצית מהעובדים בני דור ה-Z דיווחו כי הם מתכננים לחפש עבודה חדשה במהלך 2021 ו-2022[19]. לפי ממצא אחד, בין הגילאים 30–45 הייתה העלייה הגדולה ביותר בהתפטרות[20].
מסמך של קרן המטבע הבינלאומית התמקד בסיבות לעזיבת מקום העבודה בארצות הברית ובבריטניה בהשוואה לרמות שלפני המגפה[21]. במסמך נמצא שאין מתאם בין התחומים בהם הכי הרבה אנשים מחפשים עבודה לעומת התחומים בהם קיימת הדרישה הכי גדולה לעובדים. השפעת המגפה על נשים מהווה כ-16% מסך המחסור בעבודה בארצות הברית, אך זניח בבריטניה. בנוסף, המחברים של המסמך מצאו כי 35% מהמחסור בעובדים בבריטניה ובארצות הברית משויך לעובדים מבוגרים (55–74) אשר יוצאים משוק העבודה[21]. מן הצד השני, דווח כי שיעורי ההתפטרות ירדו בגילאי 60–70 לעומת 2020[20].
באפריל 2021, בזמן שאחוזי ההתחסנות בארצות הברית עלו, החלו להצטבר עדויות לעזיבה המונית של מקומות העבודה. באותו חודש נרשם שיא של 4 מיליון אמריקאים שעזבו את עבודתם[22]. ביוני אותה שנה כ-3.9 מיליון עזבו את עבודתם[23]. מבחינה גאוגרפית, האזור בו שיעור העזיבה הוא הגבוה ביותר הוא הדרום (2.9%) ואחריו המערב התיכון (2.8%) והמערב (2.6%). לעומתם, צפון-מזרח ארצות הברית הוא האזור היציב ביותר, בו התפטרו בחודש יוני 2% מהעובדים.
באוקטובר 2021 דיווחה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ארצות הברית כי שיעורי העזיבה בענף שירותי המזון עלו ל-6.8%, מעל הממוצע של 4.1% ב-20 השנים האחרונות וגבוה מהשיאים של 2006 ו-2019, אז נרשמו 5%[24]. תעשיית הקמעונאות הייתה השנייה באחוזי העוזבים, עם 4.7%[25]. בנוסף, מתחילת המגפה עד נובמבר 2021 התפטרו חמישית מעובדי הבריאות[26].
לפי מיקרוסופט, למעלה מ-41% מכוח העבודה הגלובלי שקל לעזוב את עבודתו במהלך 2021[27]. מחקר של חברת דלויט שפורסם במגזין פורצ'ן, מצא שמבין חברות פורצ'ן 1000 73% מהמנכ"לים ציפו שהמחסור בעובדים ישבש את התנהלותם ב-12 החודשים הקרובים, 57% האמינו שמשיכת כישרונות היא מהאתגרים הגדולים ביותר של החברה שלהם ו-35% כבר הרחיבו את ההטבות שהם מעניקים כדי לשמר את העובדים הקיימים[28].
הגידול בשכר זינק; בדצמבר 2021 הגיעה הצמיחה בשכר ל-4.5%, הגבוהה מאז יוני 2001[29][30]. המגזר הציבורי בארצות הברית ספג עזיבה נמוכה יותר לעומת המגזר הפרטי, בעיקר בשל הטבות גדולות יותר וחופשת לידה בתשלום[31].
בתוך גל ההתפטרות, החל גל שביתה המכונה "Striketober", כשלמעלה מ-100 אלף עובדים התכוננו או השתתפו בשביתה[32].
סקר שנערך בקרב 5,000 אנשים בבלגיה, צרפת, בריטניה, גרמניה והולנד על ידי חברת משאבי האנוש SD Worx הראה כי העובדים בגרמניה היו אלה שעזבו הכי הרבה את מקום העבודה שלהם בעקבות הקורונה, עם 6% התפטרות. אחריהם הגיעה בריטניה עם 4.7%, בהולנד 2.9%, בצרפת 2.3% ובלגיה עם 1.9% התפטרות בלבד[33].
בסין התעוררה תנועת מחאה חברתית המכונה טאנג פינג, אשר התחילה בסמוך להתפטרות הגדולה באפריל 2021[34]. יש במחאה זו דחייה של הלחצים החברתיים לעבודת יתר שבאה לידי ביטוי לדוגמה בלוח משמרות 996. אלה הבוחרים לקחת חלק במחאה מעדיפים "לנוח ולתת למכות לעבור" באמצעות גישה אדישה יותר לחיים.
הודו חוותה עזיבה נרחבת של עובדים את מקומות העבודה שלהם במגזרים רבים[35]. ענף ה-IT חווה עזיבה מאסיבית של עובדים, כשלמעלה ממיליון התפטרו ב-2021[36].
גם באוסטרליה התרחשה התפטרות גדולה של עובדים המחפשים עבודות בעלות שכר גבוה יותר ותנאים משופרים[37]. ב-IT השכר זינק ב-10% למשרות רבות.
בישראל נצפתה עלייה מ-109 אלף מתפטרים באפריל 2021 ל-142 אלף בספטמבר אותה שנה, שיא במהלך המגפה. כך למשל הייתה עלייה של פי שניים במספר המתפטרים במשטרה, ותופעה זו מתרחשת בכל הענפים. לפי ההערכות, בשנת 2021 עמד שיעור המתפטרים מכלל דורשי העבודה על 22.6%, בהשוואה ל-16.1% ב-2019.
סקר שערכה בישראל חברת דלויט מצא ש-86% מהמשתתפים, רובם בני 31–50 ציינו כי הקורונה הייתה רכיב משמעותי ביותר בחייהם. 76% מהנשאלים ענו שבמהלך השנה האחרונה יחסם לקריירה השתנה, 74% אמרו ששקלו להחליף עבודה, ו-57% ענו כי הם שוקלים להחליף את תחום העיסוק לחלוטין.