הוגו דה לאנטינס

הוגו דה לאנטינס
Hugo de Lantins
לידה 1399?
Roman Catholic Diocese of Liège, בלגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה המאה ה־15 עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הוגו דה לאנטינספלמית: Hugo de Lantins, פעל בשנים 14201430), היה מלחין פרנקו-פלמי בשלהי ימי הביניים ובראשית תקופת הרנסאנס. הוא היה פעיל באיטליה, בייחוד בוונציה, וכתב הן מוזיקת קודש והן מוזיקה חילונית; אפשר שהיה קרוב משפחה של ארנולד דה לאנטינס, עוד מלחין שהיה פעיל באותה תקופה באותה אזור.

לא הרבה ידוע על חייו, פרט שהיה כנראה בוונציה בשנות ה-20' של המאה ה-15, כיוון שכתב מוזיקה טקסית לדוכס פרנצ'סקו פוסקארי והמוזיקה שלו גם הופיעה בכמה קבצים מאותה עיר. מסתבר, שכתב מוזיקה לכלולות קליאופה מלאטסטה ותיאודור פאלאיולוגוס, נסיך ספרטה, בשנת 1421, הואיל ופרטים סביבתיים מדויקים מופיעים בטקסט למוזיקה. כמעט ודאי, שהיה מוכר לדופאי, כיוון ששני המלחינים כתבו מוזיקה בכמה מקרים לאותם אירועים עצמם ודופאי הזכיר אותו בטקסט לאחת היצירות שחיבר במהלך שהייתו ברימיני עם משפחת מלאטסטה (1420-1424).

המוזיקה של הוגו מתקדמת מזו של ארנולד ועושה שימוש באימיטאציה, שתהיה לתחבולה המוזיקלית השכיחה למשך מאה השנים הבאות ומעלה; לאמיתו של דבר, אימיטאציה שכיחה במוזיקה של הוגו דה לאנטינס יותר מבזו של כל מלחין אחר מראשית המאה ה-15. רוב יצירותיו כתובות לשלושה קולות, אם כי מדי פעם הוסיף קול רביעי.

כמה חלקי מיסות שרדו, אבל אף לא מיסה אחת שלמה; כמו כן שרדו חמישה מוטטים, אחד מהם איזריתמי. במחלקת המוזיקה החילונית כתב הרבה רונדו, כולם בצרפתית, כמו גם אי-אילו באלאטה באיטלקית (ככל הנראה לכלולות המלכותיות של משפחת מלאטסטה).

מראי מקום וקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ____ and J. Michael Allsen. "Lantins, de: (5) Hugo de Lantins", Grove Dictionary of Music and Musicians|Grove Music Online, ed. L. Macy (accessed January 6 2005), grovemusic.com (subscription access).
  • Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. ISBN 0-393-09530-4
  • --- ו-ג'. מייקל אולסן. "הוגו דה לאנטינס", "מילון גרוב המקוון למוזיקה ולמוזיקאים", עורך ל. מייסי.
  • גוסטב ריז, "מוזיקה ברנסאנס", ניו יורק, נורטון ושות', 1954.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]