לידה |
24 במרץ 1938 העיר החופשית דנציג (היום גדנסק, פולין) |
---|---|
פטירה |
5 בספטמבר 2017 (בגיל 79) ווילרסוויסט, גרמניה |
שם לידה | הולגר שירינג (Holger Schüring) |
שם במה | Holger Czukay |
מקום קבורה | בית הקברות מלאטן |
מוקד פעילות | העיר החופשית דנציג, גרמניה המערבית, גרמניה הנאצית, גרמניה |
תקופת הפעילות | 1968–2017 (כ־49 שנים) |
מקום לימודים | בית הספר הגבוה למוזיקה וריקוד בקלן |
סוגה | קראוטרוק, רוק ניסיוני, אנרכו-פאנק, אמביינט, מוזיקה אלקטרונית |
שפה מועדפת | גרמנית |
כלי נגינה | גיטרה, גיטרה בס, קלידים, כלי הקשה, תופים, קול, קרן צרפתית. |
חברת תקליטים | תקליטי מיוט (Mute Records) |
www.czukay.de | |
פרופיל ב-IMDb | |
הולגר צ'וקאי (גרמנית: Holger Czukay), נולד הולגר שירינג[1] (24 במרץ 1938 – 5 בספטמבר 2017) היה מוזיקאי גרמני, ידוע ביותר כשותף-מייסד של להקת הקראוטרוק קאן (Can). המבקר ג'ייסון אנקני (Jason Ankeny) תיאר אותו כ"שילוב מוצלח בין פופ לבין אוונגרד", שיצר דוגמאות חשובות מוקדמות יחסית של מוזיקת אמביינט, חקר "מוזיקת עולם" עוד לפני שהמונח נטבע, וכיוון שהיה חלוץ בתחום דגימות קול מוזיקליות.
צ'וקאי נולד בעיר החופשית דנציג (מאז 1945 גדנסק, פולין), שמשפחתו גורשה ממנה לאחר מלחמת העולם השנייה. בשל המלחמה, חינוכו הבסיסי היה מוגבל. אחת החוויות המוקדמות אשר השפיעו עליו משמעותית בהיותו נער מתבגר הייתה עבודה בחנות תיקוני רדיו, שם החל להעריך את איכות הקול של שידורי הרדיו (אשר בהמשך ישמשו אותו כאלמנטים מוזיקליים) ולמד להכיר את היסודות לתיקון מוצרי חשמל והנדסה.[2]
צ'וקאי למד מוזיקה אצל קרלהיינץ שטוקהאוזן בין שנת 1963 לשנת 1966[3] ולאחר מכן עבד במשך זמן מה גם כמורה למוזיקה. בתחילת הדרך לא התעניין במוזיקת רוק, אך הדבר השתנה כאשר תלמיד שלו השמיע לו את השיר "I Am the Walrus״ של הביטלס, סינגל רוק פסיכדלי עם מבנה מוזיקלי יוצא דופן הכולל הבזקי רעש רדיו משנת 1967.[4] השיר הזה פתח אותו למוזיקת רוק ניסיונית של מוזיקאים כגון פרנק זאפה וההרכב ולווט אנדרגראונד.
צ'וקאי ייסד את ההרכב Can בשנת 1968. הוא ניגן גיטרה בס, וביצע את רוב ההקלטות וטכנאות הסאונד עבור ההרכב. רוסקו ג'י, לשעבר בסיסט הלהקה הבריטית טראפיק, הצטרף ללהקה בשנת 1977, כשצ'וקאי מטפל רק בהקלטות ואפקטים קוליים באלבום Saw Delight. זה היה ה-LP האחרון שלו עם ההרכב לפני שעזב לקריירת סולו.
לאחר עזיבתו את ההרכב Can, צ'וקאי הקליט מספר אלבומים. אחד מסימני ההיכר שלו היה שימוש בצלילי רדיו עם גלים קצרים, וכן חלוצית בתחום דגימות קול,[5] אשר באותם ימים כללו חיתוך והדבקה מחדש של סרטים מגנטיים. הוא היה מקליט צלילים שונים וכן קטעים של גלי רדיו קצרים ומשלב אותם בתוך היצירות שלו. בנוסף, היה משתמש בגלי רדיו קצרים ככלי מוזיקלי אינטראקטיבי בהופעות חיות, (כמו באלבום השישי שלו משנת 1991, Radio Wave Surfer), שיטה שאותה הוא כינה "ציור רדיו". כפי שהוא הצהיר בראיון בשנת 2003, "אם אתה רוצה לעשות משהו חדש, אתה לא צריך לחשוב רחוק מדי מעבר לרעיון אחד מסוים".[6]
צ'וקאי שיתף פעולה עם מספר לא מבוטל של מוזיקאים. בין עבודותיו החשובות, יצר סדרת אלבומים עם המוזיקאים הבריטיים הצעירים דייוויד סילביאן (David Sylvian) וג'ה וובל (Jah Wobble), אשר חלקו את העניין שלו בשילוב מוזיקת פופ עם הקלטות ניסיוניות וטכניקות דגימת קול. שיתופי פעולה נוספים כללו הרכבים ומוזיקאים כגון בריאן אינו, יורית'מיקס, U.N.K.L.E והרכב הגל החדש הגרמני (אנ')"טריו".
בשנת 2009, לאחר תקופה בעייתית עם חברת התקליטים שהוציאה מחדש את אלבומיו בהדרגתיות על גבי תקליטורים, צ'וקאי החל שיתוף פעולה חדש עם הלייבל קלרמונט 56,[7] והוציא לאור מיקסים של שירים מאלבומים מוקדמים יותר וכן כמה הקלטות חדשות על ויניל בלבד. המהלך הזה שינה את תוכניותיו להוצאה מחודשת של כלל הרפרטואר שלו, וכך אלבומיו המקוריים Der Osten ist Rot (משנת 1984), Rome Remains Rome (משנת 1987) והאלבום Moving Pictures (משנת 1993) לא יצאו מחדש (במקרה של האלבום האחרון, בין היתר כיוון שקלטות המאסטר המקוריות ניזוקו מעבר לתיקון).[8] במקום זאת, רוב הרצועות באלבומים שלו מיוצרות ומאורגנות מחדש במהדורות ויניל מוגבלות.
צ'וקאי הגיע לביקור בישראל ב-30 באוקטובר 2003. במסגרתו הופיע באותו היום בתל אביב במועדון הבארבי, למחרת התארח בחנות האוזן השלישית בתל אביב לחתימה על דיסקים ותקליטים, וב-1 בנובמבר הופיע בתיאטרון החאן בירושלים.[9]
צ'וקאי נמצא מת בדירתו ב-5 בספטמבר 2017. סיבת המוות טרם נודעה.[10]
{{cite web}}
: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link)
{{cite news}}
: (עזרה)