תאריך יצירה | 741? |
---|---|
שפות | לטינית |
החוק הבווארי (בלטינית: Lex Baiuvariorum) היה קובץ של חוקים גרמאניים (אנ') שבטיים של הבווארים (אנ') במאות ה-6 עד ה-8, שנכתבו בלטינית. הקובץ הראשון נערך על ידי אברסווינד (Eberswind), אב המנזר הראשון של מנזר נידראלטייך (אנ'), בשנת 741 או 743. אודילו, דוכס בוואריה, השלים את החוק בסביבות 748. זהו אחד הגופים המתועדים ביותר של החוק השבטי הגרמאני.
חלקים מהחוק הבווארי זהים לחוק של אווריך (אנ'), החוק הוויזיגותי של אווריך (אנ'), ולקוחים מהחוק האלמאני (אנ'). החוק הבווארי, לפיכך, מאוחר יותר מזה של האלמאנים. החוק הבווארי נכתב בהשפעתו הישירה של החוק הסאלי.[1] הוא מתוארך ללא עוררין לתקופה שבה השלטון הפרנקי היה חזק מאוד בבוואריה, כשהדוכסים היו וסאלים של המלכים הפרנקים. מיד לאחר מרד בוואריה בשנת 743, נאלץ הדוכס הבווארי אודילו להיכנע לפפין הגוץ ולקרלומן, בניו של קרל מרטל, ולהכיר בשלטון הפרנקי. עוד באותה תקופה בערך, אורגנה כנסיית בוואריה על ידי בוניפציוס, והארץ חולקה לכמה בישופויות; ומצויות התייחסויות תכופות לבישופים אלו (בלשון רבים) בחוק הבווארי. מצד שני, ידוע שהחוק קדם לתקופת שלטונו של הדוכס טסילו השלישי (749–788). תאריך הקיבוץ חייב, לפיכך, להיות בין 743 ל-749.
וילהלם שטירמר (Wilhelm Störmer) טוען שלמרות שהחוק הבווארי משתמש בכמה כותרות זהות כמו טקסטים ויזיגותיים ואלמאניים, טקסטים סינודיים ו"ספר המסורת של פרייזינג" מצביעים על כך שזה לא יכול להיות פשוט עותק. ק. ריינדלס (K. Reindels) טוען שאפשר שהחוק פותח בשלבים, החל מתקופת שלטונו של המלך הפרנקי תיאודברט הראשון (539–548) עד הגרסה שידוע היום שנוצרה בתקופת שלטונו של אודילו. מה שוודאי הוא שהחוק הבווארי נוצר בהוראת האדונים הפרנקים.
החוק הבווארי כולל בעיקר חוקים נפרדים ואת העונש הכספי שיש לשלם לקורבן או למשפחתו, כמו גם לאוצר הציבורי. רבים מכתבי היד הקיימים הם בפורמט קטן, אינדיקציה ברורה לכך שספר החוקים היה בהישג יד כאשר האדון עמד בראש בית המשפט. החוקים נשארו בתוקף עד שנת 1180.
כתב היד העתיק ביותר מתוארך לסביבות שנת 800 והוא נמצא ברשות הספרייה של אוניברסיטת מינכן.
מחבר המבוא לחוק הבווארי ציטט קטע מחיבורו של איזידורוס מסביליה, "האטימולוגיות" (המאה ה-7), שבו הציב בראש המחוקקים הגדולים בהיסטוריה, את "משה, בן העם העברי, שהיה הראשון להסביר את חוקי האל בשפת הקודש" (האטימולוגיות, 5, 1).[2] הפתיחה לחוק הבווארי מספרת על יוזמתו של המלך הפרנקי בנושא החקיקה: "תיאודריך מלך הפרנקים, בשעה ששהה בשלון, בחר אנשים חכמים מבני ממלכתו אשר היו בקיאים בחוקים העתיקים... הוא ציווה לכתוב את החוק של הפרנקים, של האלמנים, של הבוורים ושל כל עם שהיה בשלטונו, כל אחד מהם על פי מנהגיו. הוא הוסיף את הדרוש ומחק את הלא ברור ואת המנוגד".[3]
החוק הבווארי מחולק ל-23 כותרות. כותרות 1–6 מסדירות את דיני הדרגות החברתיות השונות. כותרות 7–23 מציעות פסיקות משפטיות בנושאי משפט פלילי ופרטי.
הכותרות השונות סודרו באופן הבא: