החי בהודו

פילים הודים בשמורה הודית.

נקבה טיגריס בנגלי בשמורת קנה בהודו. הטיגריס הוא טורף-העל של המדינה.

הפאונה הטבעית של הודו היא בעלת מגוון מינים רב ביותר והיא מגיעה למקום ה-8 בעולם מבחינת מגוון ביולוגי. היא מכילה מעל 102,718 מינים של בעלי חיים, אשר 23.39% מהם מצויים תחת יערות וכיסויי עצים, נכון לשנת 2020. קרוב ל-5% משטח הודו שייך לאזורים מוגנים כמו פארקים לאומיים.

הודו מדינה בעלת גיוון גדול מאוד ואחת מ-17 המדינות המגדיברסית (אנ'). היא ביתם של 410 מיני יונקים לרבות המספר הגבוה ביותר של חתוליים למדינה (8.86%), מעל 1,361 מיני עופות (12.6%), מעל 408 מיני זוחלים (6.2%), 197 מיני דו-חיים (4.4%) המפגינים את מספר המינים האנדמיים הגבוה ביותר בעולם, 2,546 מיני דגים (11.7%) ומעל 15,000 מיני צמחים בעלי הפרחים (6%).

בעבר, בעיקר במשך הקרטיקון הודו הייתה אי באוקיינוס ההודי שהייתה קשורה לסרי לנקה, איי סיישל ומדגסקר, עד שהופרדה והתנגשה באסיה, מה שהרים את רכס ההימלאיה. משום כך מספר מינים בעלי דמיון למינים ממדגסקר או אפריקה, כשהנציגה העיקרית לטיעון זה היא צפרדע סגולה שקרוביה חיים באיי סיישל. גם מספר מאובני דינוזאורים הוכיחו קירבה זו.

הודו כוללת 4 אזורי נקודות חמות ביולוגיות: אזור ההימלאיה שבצפון (בגובה של מעל 2,000 עד 2,500 מטר), רכס הרי גהט המערביים במערב, האזור האינדו-בורמי (אנ') שבמזרח וחבל סונדאלנד לרבות איי ניקובר בדרום. בחלוקה ביוגאוגרפית. למעט ההימלאיה שהיא חלק מהאזור הפלארקטי, שאר הודו שייכת לאזור האינדומלאי. האקלים לאורך הודו הוא טרופי וחם וכן לח וגשום עקב רוחות המונסון הנפצות. הדבר מסייע ליצירת יערות עבותים ולשגשוג מינים רבים.

הודו כוללת גם מיני מגה-פאונה רבים ומגוונים ונראים בה בין השאר הגדולות שבחיות אסיה: פיל אסייתי (מתת-המין ההודי), קרנף הודי, גאור, תאו מים הודי, דוב שחור אסייתי, דוב חום ההימלאיה, דוב שפתני והרבה חתולים גדולים: טיגריס בנגלי, אריה הודי, נמר הודי, נמר השלג והנמר הערפילי. נראים בה גם מינים רבים של אייליים, יעלים ואנטילופות כמו הנילגאי, חזיריים שונים כלביים גדולים כמו הזאב והדהול וגם צבוע מפוספס. גם זוחלים ענקיים נראים בהודו ביניהם גדול הזוחלים: תנין ים, תנין הביצות, גוויאל הודי - המין האחרון במשפחה נדירה המתבססת על דגים, פיתון הודי, פיתון מרושת, רב-פתן מלכותי וכוח המים הגדול.

השפעת האדם על המדינה הובילה מצד אחד לקרבה של מספר חיות לאזורים עירוניים, שם הם חיים לצד האדם ומצד שני לפגיעה במינים טבעיים מתחרות עם האדם. כיום כ-2.9% מהחי - יותר מ-39 מיני יונקים, 72 מיני עופות, 17 מיני זוחלים, שלושה מיני דו-חיים, שני מיני דגים ומספר רב של פרפרים, עש וחיפושיות נמצאים בסכנת הכחדה בהודו וישנם גם מספר חיות שנעלמו ממנה כליל. בשל כך הוקמו פארקים לאומיים רבים במדינה.

הפאונה

הרי גהט המערביים

אנטילופות נילגאי רועות בערבות.

נמר שלג המותאם לחיים על ההימלאים הגבוהים.

קוברה הודית מהזוחלים האייקונים ביותר והמסוכנים ביותר בהודו.

לאורך מערב המדינה בקרבת חופיה עם האוקיינוס ההודי עוברים הרי הגהט, אשר מקבלים מהאוקיינוס זרם לח מונסוני בנוסף על אקלימם הטרופי הנוח, מה שגורם לשגשוג ההרים ביערות נשירים לחים עד ליערות גשם, בהם מינים מגוונים מאוד. האזור מאופיין גם באנדמיות גבוהה מאחר ש-77% מהדו-חיים ו-62% ממיני הזוחלים אנדמיים לאזור זה.

ההימלאיה המזרחית

אזור ההימלאיה המזרחי כולל את האזורים של צפון-מזרח הודו ואת גבולותיה עם בהוטן ועם נפאל. באזור זה אקלים קר יותר מחמת הגובה של ההימלאיה וצמחייה הנפוצה באזורים ממוזגים, אף שבמורדות עדיין האקלים טרופי. המגוון נמוך יותר מאשר בהרי הגהט והג'ונגלים של המזרח ועדיין ישנם בעלי חיים רבים, בעיקר בשמורות הגדולות.

האזור האינדו-בורמי

לאורך הקרבה למזרח ישנם אזורי דלתות נהרות גדולים ובהם הבראהמאפוטרה והגנגס העצומים וכן מישור הביצות העצום סונדרבאנס. הפאונה של אזורים אלה מגוונת ודומה לאלה של דרום-מזרח אסיה והיא כוללת אזורים לחים, יערות טרופיים וערבות לחות.

חבל סונדאלנד

לאורך חופי דרום הודו של מפרץ בנגל וים אנדמן ובהם מספר איים כמו איי אנדמן וניקובר, המעוטרים ביערות לחים ונשירים, ביערות גשם וביערות מנגרובים והחיים בהם דומים לאלה של מספר איים באינדונזיה ואיי דרום-מזרח אסיה עם מספר חיות אנדמיות כמו יונת ניקובר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא החי בהודו בוויקישיתוף