החרצופים נחשבת לתוכנית סאטירה חריפה והיא כיוונה את חיציה אל פוליטיקאים מכל גוני הקשת הפוליטית. התוכנית כללה מערכונים עם הבובות וכוכבי אורח ופרודיות סאטיריות-פוליטיות על שירים מוכרים. ב-2000, עם סיום כהונתו של עזר ויצמן כנשיא המדינה, הסתיימה גם התוכנית. ב-5 בפברואר2001, יום לפני הבחירות הישירות לראשות הממשלה, שודר פרק מיוחד.
בשנים 2002–2003 החרצופים הופיעו כפינה קבועה בתוכנית "לילה גוב", ששודרה גם היא בטלעד.
בסוף שנת 2005 לפני סיומה של טלעד בערוץ 2, הופיעו החרצופים במערכונים קצרים מיוחדים לכבוד הסיום.
דוד לוי – שר החוץ. בכיין, טיפש ומתפטר סדרתי. נוטה להשתמש במילה "קוגניטיבי" בהקשרים שגויים.
רפאל איתן – אדם לוחמני ורפה שכל. מרבה לכחכח בגרון.
דן מרידור – פוליטיקאי הססן ופחדן, בעל חתולה בשם "מיצי", נוטה להיעלם בזמן שקורא לחתולה. קיימת סברה שדמות "החרצוף הנעלם" והצגתו של מרידור כשקוף וחסר חוט-שדרה סייעה בחיסול הקריירה הפוליטית של מרידור[4].
יעקב נאמן – מוצג כמי שמנהל מדיניות קפיטליסטית תקיפה ועושק את העניים, אוהב לקרוא לאנשים "פצצות". זוכה לזלזול מצד נתניהו.
אריה דרעי – פושע, גנב, קורא לכולם "רפי" (כמו מדבר למראיין רפי רשף). לאחר היכנסו לכלא, בכל פעם שאמר "זכאי" התחילו צעקות של "הוא זכאי!" ולפני זה כאשר היה שומע את המילה משפט היה הופך לסנילי. בנוסף הוצג דרעי גם כבעל קשר עמוק לרב עובדיה ובפעם אחת גם כשולט בו באלימות.
אהוד ברק – ראש האופוזיציה. מנסה להתרומם בסקרים ככל יכולתו ותואר כאדם לא החלטי, המבקש לרצות את התקשורת ובעיקר את דן שילון. לאחר שנבחר לראשות הממשלה הוצג כראש ממשלה כושל ומאכזב המתגאה ומתהדר באומץ לב. נוהג לסיים שיחות עם אנשים בהצדעה ואמירת "הללויה".
חיים רמון ("חיימון") – בהתחלה יריב של אהוד ברק, אך בהמשך חבר שלו שמסכים לכל מה שהוא אומר. מנסה לעזור לו להתרומם בסקרים. בתקופת ברק כראש ממשלה, הופך ל"פרס ציידים" שתלוי מעל ראשו של ברק ומסכים איתו בעל כורחו.
שמעון פרס – בזמן העונה הראשונה של התוכנית היה פרס ראש הממשלה והוצג כראש ממשלה מנותק המתעלם מגל פיגועי הטרור של אותה תקופה. לאחר הפסדו בבחירות הוצג כזקן המציק לאהוד ברק ומנסה לדרוש השפעה. בנוסף הרבה להתלונן ולבקש ספירה חוזרת בקלפיות אקראיות מבחירות 1996, גם זמן רב לאחר הבחירות.
יצחק רבין – אף על פי שנרצח לפני תקופת התוכנית (הבובה הוכנה בתקופה בה עוד היה ראש הממשלה), הופיע פעם אחת בתור מלאך בגן עדן. מדבר בקול עמוק, עם הפסקה בין מילה למילה. נוטה לזייף כששר את שיר לשלום. הופיע גם בשיר "אל תהפכוני קדוש" (למנגינת "פחות אבל כואב") שמבקר את הפולחן שיצרו סביב דמותו לאחר הרצח. את הדמות דיבב רונן כהן מכיוון שטוביה צפיר סירב לעשות זאת.
שולמית אלוני – צעקנית על כל דבר, אם כי בעלת כוונות טובות.
יוסי ביילין- חנון, עוזר לשמעון פרס. מוצג כמקבילו השמאלני של דן מרידור, ולעיתים מקלקל לחבריו למפלגת העבודה כשהוא חושף את העמדות השמאלניות שהם מנסים לעמעם.
עזר ויצמן (נשיא המדינה באותה תקופה) – אדם עממי שנוטה לדבר על עברו כטייס, ללעוג לאנשים, להעיר הערות שובניסטיות, לספר בדיחות ולתת צ'פחות לאנשים. החיקוי עורר כעס בסביבת ויצמן, שסבר שבתור נשיא מדינה אין ללעוג לו.
יעקב אילון ("יעקב מלון") - מוצג כאיש תקשורת צהוב ורודף סנסציות, ובנוסף מוצג כמוטה לטובת השמאל ולרעת נתניהו. הבובה ייצגה את התקשורת ככלל ולא רק את אילון עצמו. בפרקים הראשונים הוא דובב בידי אברי גלעד. עם הזמן הוא עבר להיות מדובב על ידי תומר שרון, אשר הפך למזוהה יותר עם הדמות.
שרה נתניהו - מוצגת כדמות קרטון בלבד, בדרך כלל צועקת על ביבי וזורקת נעליים.
יאיר נתניהו - הופיע במערכון על עוזרת הבית ההולנדית ששכרה משפחת נתניהו. ההחלטה להכין חרצוף לילד קטן עוררה ביקורת ציבורית רבה, גם מצד בנימין ושרה נתניהו עצמם. עם זאת, לאחר שנתניהו לקח את ילדיו לביקור בארצות הברית והצטלם איתם באופן מתוקשר, התעלמה התוכנית מהביקורת.
שלמה שרף ("שלמה פרש") - הוצג כמאמן כושל וכאיש גס רוח. שלמה שרף האמיתי התארח במערכון אחד, לאחר ניצחונה של נבחרת ישראל בהדרכתו 5-0 על אוסטריה, במערכון בו בובות הפוליטיקאים מבקשות להצטרף לסגל הנבחרת.
מודי בר-און ("קיפודי") - קריין ספורט המוצג כאדם קליל מחד וענייני מאידך. מודי בר-און האמיתי התארח במערכון אחד, שלעג ליוזמה לאירוח האולימפיאדה ב-2012 בתל אביב.
משפחת החרג'וקים (מקקים) הגרה מתחת לכיור במטבח של שרה נתניהו (שבהמשך עוברת למטבח עצמו): אבא חנן, אמא לבנה, הבן נבו והבת ג'יפה. חנן גם מנחה תוכנית בשם "חלש על חכמים" בה הוא מראיין את אחד החרצופים עם דמות עיתונאית אמיתית.
נשר - מדובב על ידי תומר שרון ומוצג כסדיסט. נוהג לשיר שירים של אריק איינשטיין (לדוגמה: "רוח סתיו", "שיר של אחרי מלחמה", "עוף גוזל") אגב שינוי המילים למחאה בהפוך על הפוך נגד המצב הביטחוני.