הטיית השליליות (באנגלית: Negativity Bias) היא הטיה קוגניטיבית המתייחסת להשפעה הרבה יותר של מידע שלילי, בהשוואה למידע חיובי הזהה בחשיבותו או במשקלו, על התפיסה האנושית, על יצירת רשמים, על הקשב, הזיכרון, על השיפוט ועל תהליכי קבלת החלטות.[1]
בדרך כלל אירועים שליליים, למשל הפסד כספי, כישלון או נטישה של חבר, נוטים לתפוס מקום דומיננטי יותר בתודעה ובזיכרון מאשר אירועים חיוביים דומים ושווים בעוצמתם, למשל הצלחה, או רכישת חבר חדש. מחקרים מלמדים כי אירועים שליליים מעוררים פעילות פיזיולוגית, רגשית, קוגניטיבית והתנהגותית רבה יותר בהשוואה לאירועים חיוביים או נייטרליים.[1][2][3][4]
הטיית השליליות מוסברת לעיתים בכך שמידע שלילי נחשב אינפורמטיבי יותר, משום שהוא חורג מחוויות אנושיות יומיומיות, שלרוב נוטות להיות נייטרליות או חיוביות. חווית החיים האנושית נוטה יותר לטוב מאשר לרע,[5] ולכן החוויות השליליות מנוגדות יותר לציפיות ומושכות יותר את תשומת הלב.[4][6]
- ^ 1 2 Roy F. Baumeister, Ellen Bratslavsky, Catrin Finkenauer, Kathleen D. Vohs, Bad is Stronger than Good, Review of General Psychology 5, 2001-12, עמ' 323–370 doi: 10.1037/1089-2680.5.4.323
- ^ Shelley E. Taylor, Asymmetrical effects of positive and negative events: The mobilization-minimization hypothesis., Psychological Bulletin 110, 1991, עמ' 67–85 doi: 10.1037/0033-2909.110.1.67
- ^ Daniel Kahneman, Amos Tversky, Choices, values, and frames., American Psychologist 39, 1984-04, עמ' 341–350 doi: 10.1037/0003-066X.39.4.341
- ^ 1 2 Tiffany A. Ito, Jeff T. Larsen, N. Kyle Smith, John T. Cacioppo, Negative information weighs more heavily on the brain: The negativity bias in evaluative categorizations., Journal of Personality and Social Psychology 75, 1998, עמ' 887–900 doi: 10.1037//0022-3514.75.4.887
- ^ Christian Unkelbach, Klaus Fiedler, Myriam Bayer, Martin Stegmüller, Daniel Danner, Why positive information is processed faster: The density hypothesis., Journal of Personality and Social Psychology 95, 2008-07, עמ' 36–49 doi: 10.1037/0022-3514.95.1.36
- ^ Felicia Pratto, Oliver P. John, Automatic vigilance: The attention-grabbing power of negative social information., Journal of Personality and Social Psychology 61, 1991, עמ' 380–391 doi: 10.1037//0022-3514.61.3.380