הטיית רצייה חברתית

הטיית רצייה חברתית מוגדרת במדעי החברה כנטייה של הנבדק לענות באופן התואם, להערכתו, את הנורמות המקובלות בסביבתו החברתית. כלומר, עלולה להימצא הטיה בתשובות הנגרמת מרצון הפרט לקבל אישור חברתי או להימנע מביקורת. לעיתים הדבר נעשה גם ללא מודעות עצמית.^[1] המונח נטבע לראשונה בשנת 1953 על ידי הפסיכולוג אלן אדוארדס.^[2]

ההטייה בולטת במיוחד במחקרים בהם נעשה שימוש בדיווח עצמי של המשתתפים. למשל, דיווחים עצמיים על נושאים כמו יכולות, אישיות, פעילות מינית ושימוש בסמים. כאשר נבדקים נדרשים להתמודד עם השאלה "האם עישנת פעם סמים?", המשיבים עשויים להיות מושפעים מהעובדה שחומרים מבוקרים, לרבות המריחואנה הנפוצה יותר, הם בדרך כלל לא חוקיים. המשיבים עשויים לחוש דחק ולהכחיש כל שימוש בסמים או לנמק את השימוש. למשל, "אני מעשן מריחואנה רק כשאני עם חברים".

ההטיה עשויה לפעול בכיוונים שונים עבור תת-קבוצות שונות: למשל, דיווח על מספר פרטנרים ליחסי מין בעבר. נמצא כי בעוד שגברים נוטים לנפח את המספרים, נשים נוטות להמעיט במספרים.

ראו גם

• האדרה עצמית
• הונאה עצמית
• ניהול הרושם
• ניטור עצמי

הערות שוליים

1. Edwards, A. L. (1957). The social desirability variable in personality assessment and research. Dryden Press.
2. Edwards, A. L. (1953). The relationship between the judged desirability of a trait and the probability that the trait will be endorsed. Journal of Applied Psychology, 37(2), 90–93.

ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.