הידרדניטיס סופורטיבה, (ידועה גם כמחלת ולפאו, וכמחלת ורנויל, בלועזית: Hidradenitis suppurativa,HS, ידועה גם בשם acne inversa) היא מחלת עור כרונית שמאופיינית על ידי נגעים דלקתיים חמורים וכואבים שפוגעת בצורה קשה מאוד באיכות החיים של המטופל.[1][2] הנגעים נוטים להתפרץ ולשחרר נוזל או מוגלה.[2] האזורים הנפוצים ביותר הם בתי השחי, מתחת לחזה, ובמפשעות.[3] גם לאחר הריפוי של הנגעים נותרת צלקת.[3] המחלה עלולה לגרום לדיכאון ומהווה מקור לתסכול רב אצל הלוקים בה הן מבחינה חברתית והן מבחינה תעסוקתית ולעיתים קרובות יש לה השפעה הרסנית על חייהם.[2]
אין תרופה ידועה למחלה.[4] חיתוך הפצעים כדי לאפשר להם להתנקז אינו מביא לתועלת משמעותית.[1] הטיפול באנטיביוטיקה הוא נפוץ.[4] תרופות נוגדות מערכת החיסון כגון הומירה ורמיקייד עשויות לעזור.[1] גם טיפול לייזר יכול לעזור או ניתוח להסרת העור הנגוע.[1] לעיתים רחוקות, נגע עור עלול להתפתח לסרטן העור.[2]
נגעים מתרחשים בכל חלקי הגוף עם זקיקי השיער, אם כי אזורים כגון המפשעה, החזה, בית השחי ואזור הפריאנל מעורבים יותר.
הסיבה המדויקת למחלה אינה ברורה, אבל מדובר בשילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים[2][5]. כשליש מהאנשים עם המחלה לוקים בה עקב השפעה גנטית.
נמצא כי שליש מהלוקים במחלה הם חולים במקביל במחלת מעי דלקתית, מחלת קרוהן.[2]
גורמי סיכון אחרים כוללים השמנת יתר ועישון.[2] המחלה אינה מדבקת, אינה קשורה להיגיינה או לשימוש בדיאודורנט.[2][4] המנגנון הבסיסי הוא חוסר תפקוד של בלוטות הזיעה אפוקרינית או זקיקי השיער.[3][2] האבחון של המחלה מבוסס על התסמינים, ואין בדיקה ספציפית עבורה.[1]
הועלו מספר תיאוריות בנוגע לגורמים להופעת המחלה, והן מצויות עדיין במחלוקות בין החוקרים[6]:
לאבחון מוקדם יש חשיבות במניעת נזק מתמשך לרקמות. עם זאת, ישנו עיכוב רב בגילוי ואבחון המחלה, בדרך כלל בין 7-12 שנים כשהמטופל נודד בין רופאי עור, פלסטיקאים ואף גינקולוגים שאינם מאבחנים נכונה את התסמינים. מדובר בפרק זמן ארוך לאבחון מחלת עור.
מערכת הדירוג של הארלי הייתה הראשונה שעסקה במחלות עור, והיא בשימוש עד היום במחלות כמו HS, אקנה ופסוריאזיס. לפי שיטת הארלי, החולים מחולקים לשלוש קבוצות עיקריות:
שלב I: היווצרות מורסות בודדות או מרובות ללא צלקות או תעלות.
שלב II: מורסות חוזרות ונשנות, נגעים בודדים או מרובים מופרדים, עם היווצרות תעלות (מצב של דלקת תכופה שמגבילה את התנועה עשויה לדרוש טיפול כירורגי פשוט של ניקוז המוגלות).
שלב III: מעורבות מפושטת או רחבה על פני מספר אזורים בגוף עם תעלות ומורסות המחוברות זו לזו (לעיתים מתפתחות צלקות, או פיסטולות תת עוריות). תפקודם של חולים במצב זה עשוי להיפגע משמעותית.
אנטיביוטיקה: תרופות פומיות משמשות נגד הדלקת, ולא מטפלות בזיהום עצמו. טיפול נפוץ ויעיל הוא השילוב בין קלינדמיצין וריפמפיצין למשך מספר חודשים. אנטיביוטיקה נוספת שנמצאת בשימוש היא טטרציקלין ומינוציקלין[11]. קלינדמיצין הוכחה כיעילה במחקר כפול סמיות[12].
זריקות קורטיקוסטרואידים: עשויות להיות שימושיות במחלות עם נגעים מקומיים.
ההערכה היא כי המחלה משפיעה על בין 1% ל-4% מהאוכלוסייה.[1] נשים חולות פי שלושה מגברים.[1] התפרצות המחלה מתרחשת בדרך כלל בבגרות הצעירה.[1] היא תוארה לראשונה בין השנים 1833 ו-1839 על ידי אלפרד ולפאו.[3][22]
^König A, Lehmann C, Rompel R, Happle R (1999). "Cigarette smoking as a triggering factor of hidradenitis suppurativa". Dermatology. 198 (3): 261–4. doi:10.1159/000018126. PMID10393449. S2CID25343489.
^Gupta AK, Knowles SR, Gupta MA, Jaunkalns R, Shear NH (בפברואר 1995). "Lithium therapy associated with hidradenitis suppurativa: case report and a review of the dermatologic side effects of lithium". Journal of the American Academy of Dermatology. 32 (2 Pt 2): 382–6. doi:10.1016/0190-9622(95)90410-7. PMID7829746. {{cite journal}}: (עזרה)
^Scheinfeld N (באפריל 2013). "Hidradenitis suppurativa: A practical review of possible medical treatments based on over 350 hidradenitis patients". Dermatology Online Journal. 19 (4): 1. doi:10.5070/D35VW402NF. PMID24021361. {{cite journal}}: (עזרה)
^Nikolakis, Georgios; Kyrgidis, Athanassios; Zouboulis, Christos C. (2019). "Is There a Role for Antiandrogen Therapy for Hidradenitis Suppurativa? A Systematic Review of Published Data". American Journal of Clinical Dermatology. 20 (4): 503–513. doi:10.1007/s40257-019-00442-w. ISSN1175-0561. PMID31073704. S2CID149443722.
^Goldburg, Samantha R.; Strober, Bruce E.; Payette, Michael J. (2019). "Part 2. Current and emerging treatments for hidradenitis suppurativa". Journal of the American Academy of Dermatology. 82 (5): 1061–1082. doi:10.1016/j.jaad.2019.08.089. ISSN0190-9622. PMID31604100. S2CID204331143.