היחסים הצבאיים בין ארצות הברית לישראל

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
עריכה
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
גנרלים ישראלים בראשות הרמטכ"ל אביב כוכבי (משמאל) ואמריקנים בראשות יושב ראש המטות המשולבים מארק מילי (מימין) במפגש בתל אביב, 2019
מערכת הטילים האנטי בליסטית חץ שפותחה בישראל בשיתוף פעולה עם ארצות הברית
מטוסי F-35 ישראליים (מאחור) ואמריקאים (מלפנים) בתרגיל המשותף "ברק מתמיד 3", אוקטובר 2020
לוחם מיחידה מובחרת בצה"ל ולוחם מיחידת הסיור של חיל הנחתים האמריקני משתלשלים ממסוק בואינג ורטול CH-46 אביר הים במהלך אימון משותף, 2005
חיילים ישראלים ואמריקאים בטקס משותף בסיום התרגיל המשותף ג'וניפר קוברה להגנה מפני טילים ב-2016
מפקד פיקוד אירופה של ארצות הברית הגנרל טוד וולטרס (במרכז) ביחד עם מפקד חיל האוויר הישראלי אלוף עמיקם נורקין (משמאל) בטקס חשיפה של אנדרטה של פרויקט חץ הדורות המנציחה את מבצע ניקל גראס בנתב"ג, 2019

היחסים הצבאיים בין ארצות הברית לישראל היו קרובים באופן עקבי לכל אורך שנות קיומה של מדינת ישראל,[1] והם משקפים את האינטרסים הביטחוניים המשותפים של שתי המדינות במזרח התיכון הבלתי יציב[2][3] וכמו גם את השפעת הלובי הפרו-ישראלי החזק בארצות הברית. משנת 1976 ואילך ישראל היא המדינה שמקבלת מארצות הברית את הסיוע הכלכלי והצבאי הגדול ביותר מדי שנה. ישראל, אשר רוכשת ומשתמשת כיום בעיקר בציוד צבאי אמריקני, מעורבת גם בפיתוח של טכנולוגיה צבאית בשיתוף עם ארצות הברית, וכמו כן לוקחת חלק באופן תדיר בתרגילים צבאיים בשיתוף עם ארצות הברית, וכמו גם בעלות ברית אחרות.[2][3] היחסים הצבאיים בין ארצות הברית לישראל העמיקו בהדרגה עם הזמן, אם כי, כפי שהגדיר זאת ההיסטוריון אלן דאוטי, זה היה "לא תהליך ליניארי פשוט של שיתוף פעולה הולך וגדל, אלא סדרה של מצבי מיקוח מגמתיים עם מרכיבים אסטרטגיים ופוליטיים שונים בכל אחד מהם."[4]

מזכיר ההגנה לשעבר של ממשל אובמה, רוברט גייטס, סיווג את היחסים הצבאיים בין ארצות הברית לישראל באופן הבא: "אני לא זוכר תקופה במהלך חיי הציבוריים בה היו בין שתי המדינות יחסי הדוקים יותר בתחום הביטחון. ארצות הברית וישראל משתפות פעולה מקרוב. בתחומים כמו טכנולוגיית הגנה מפני טילים, תוכנית Joint Strike Fighter, ובתרגילי אימון כמו Juniper Stallion... היחסים הדו-צדדיים שלנו והדיאלוג הזה הם כה קריטיים מכיוון שישראל חיה במוקד של כמה מהאתגרים הביטחוניים הגדולים ביותר העומדים בפני העולם החופשי - הקצנה אלימה, התפשטות הטכנולוגיות הגרעינית, והדילמות שמציבות מדינות יריבות כושלות. ואני חושב שחשוב, במיוחד בתקופה של שינוי כה דרמטי באזור, להדגיש שוב את מחויבותה הבלתי מעורערת של אמריקה לביטחון ישראל."[5][6]

פעילות צבאית משותפת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הצבת כוחות אמריקאיים בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלחמת המפרץ הציבה ארצות הברית בישראל סוללות פטריוט, שהיא מערכת טילי קרקע-אוויר שתוכננה נגד מטוסים והוסבה ליירוט טילים. סוללות אלו לא הצליחו למנוע פגיעת טילי סקאד עיראקיים בישראל, בין היתר עקב התפרקות חלק ניכר מהטילים (שהורכבו בעיראק מחלקי טילים אחרים) במהלך מעופם. במקרים רבים, הפטריוט פגע בסקאד, אך לא הצליח לפוצץ אותו. בנוסף לכך, כישלון הירוט בעזרת טילי הפטריוט התבטא בחלק מהמקרים גם בנפילתם באזורים עירוניים, ולנזק נוסף.

מתקן המכ"ם בדימונה הוא מכ"ם מסוג AN/TPY-2 המהווה חלק ממיזם צבאי אמריקאי לגילוי ויירוט כלי טיס וטילים בליסטיים בטווח של 2,000 ק"מ. המתקן ממוקם על שני מגדלים נפרדים בגובה 400 מטרים (1,300 רגל) כל אחד בסמוך לדימונה. המתקן נמצא בבעלות אמריקאית ומופעל על ידי הכוחות המזוינים של ארצות הברית. ישראל רשאית על פי ההסכם לקבל חלק מהמודיעין המשני שמופק ממנו.

רכישות צבאיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציוד צבאי אמריקאי בשימוש ישראלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות ה-60 החלה ארצות הברית למכור נשק לישראל, תחילה נשק הגנתי (כמו טילי הוק שנקנו בשנת 1962) ולאחר מכן גם נשק התקפי (טנקי פטון שנקנו בשנת 1965). האמברגו הצרפתי על מכירת נשק בישראל בשנת 1967 הביא את ארצות הברית למכירת מטוסי F-4 פנטום לישראל בשנת 1968, והמשלוח הראשון שלהם הגיע לישראל בספטמבר 1969.

במלחמת יום הכיפורים הפעילה ארצות הברית רכבת אווירית (מבצע ניקל גראס) ורכבת ימית למשלוח אמצעי לחימה לישראל. אמצעי לחימה אלה שימשו את צה"ל כבר במלחמה עצמה (למשל רקטות "לאו") ובשיקומו לאחריה.

משנת 1985 נהנית ישראל מסיוע כספי אמריקאי לרכש צבאי, בסכום של 3 מיליארד דולר לשנה ואף יותר. בנוסף מימנה ארצות הברית פיתוח אמצעי לחימה בישראל, ובהם פרויקט הלביא, הטיל "חץ" ומערכת "כיפת ברזל".

הרשימה שלהלן איננה רשימה מקיפה של כל הציוד הצבאי האמריקני שנרכש על ידי ישראל. בנוסף לציוד הצבאי שפותח במקור בישראל לשימוש של כוחות צה"ל, ישראל לאורך השנים ישראל ביצעה מספר רכישות בולטות של ציוד צבאי מארצות הברית, כולל מערכות שנרכשו ישירות מיצרנים אמריקניים וכמו גם ציוד שהיה בעבר בשימוש כוחות צבא אמריקנים. צה"ל עושה גם שימוש במערכות צבאיות אמריקאיות שלא בהכרח נרכשו ישירות מארצות הברית. הרשימה שלהלן כוללת מערכות נשק מתוצרת ארצות הברית שנרכשו מארצות הברית או שנוצרו על בסיס שילוב של מקורות מימון מישראל ומארצות הברית. המקור של כל הנתונים המוצגים להלן הוא מ-"Jane's Sentinel Eastern Mediterranean 2007"[3] אלא אם כן צוין אחרת.

הפריט כמות שנת
רכישה
מטוסי קרב
F-15 איגל 25 1993
F-16C/D פייטינג פלקון 60 בין השנים 1991 עד 1993
F-16A/B פייטינג פלקון 50 בין השנים 1991 עד 1993
F15I Eagle 25 החל משנת 1997
F-16I פייטינג פלקון 102 החל משנת 2003
F-35 לייטנינג II 5 החל משנת 2016
מטוסי תעבורה
לוקהיד C-130 הרקולס E/H 39 החל משנת 1974
בואינג KC-707 ?? 1973
Gulfstream G550 5 החל משנת 2003
מטוסי שירות
Cessna 206 ?? ??
מטוסי אימון
Northrop Grumman TA-4 ?? ??
מסוקי קרב
AH-1E קוברה 14 1996
בואינג AH-64 אפאצ'י 36 1990–91
בואינג AH-64D אפאצ'י 9 החל משנת 2004
מסוקי שירות, מטען וסיוע
סיקורסקי S-65/CH-53E סי סטליון 10 1990–91
סיקורסקי S-65/CH-53D סי סטליון 2 1994
בל 206 ?? ??
בל 212 ?? ??
סיקורסקי S-70A-50 (אנ') 15 בשנים 03–2002
סיקורסקי S-70/UH-60A בלקהוק 10 1994
רכבי הגנה קרקעיים
נגמ"ש M-113 6,000 ??
טנק M48 פטון 1,000 בשנים 1956 עד 1971
טנק M60 פטון 1,500 בשנים 1965 עד 1979
ארטילריה
תותח מתנייע M-109 ?? ??
משגר רקטות M-270 MLRS 42 החל משנת 1995
תחמושת
JDAM 6,700[7] 1999–2004
פצצת MK-84 ?? ??
טילים
FIM-92A סטינגר 200 בשנים 1993 עד 1994
MIM-104 פטריוט 32 1991
MIM-72 צ'פרל 500 ??
M48A3 צ'פרלס 36 ??
AGM-114 הלפייר II ?? במהלך אמצע שנות ה-90
AGM-62 Walleye (אנ') ?? ??
AGM-65 מאבריק ?? ??
AGM-78 סטנדרד ארם ?? ??
AGM-142D 41 ??
AIM-120 אמראם 64 ??
AIM-7 ספארו ?? ??
AIM-9 סיידוויינדר 200 בשנים 1993 עד 1994
הרפון AGM-84 ?? ??
BGM-71 טאו-2A/B ?? במהלך אמצע שנות ה-90

ציוד צבאי ישראלי בשימוש אמריקני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מעט נתונים סטטיסטיים זמינים אודות מכירות נשק ישראליות לארצות הברית. כלי הנשק הבאים, אשר פותחו בישראל, משמשים כיום את הצבא האמריקני:

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היחסים הצבאיים בין ארצות הברית לישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Gregory S. Mahler, Israel After Begin, p. 45. SUNY Press, 1990. ISBN 0-7914-0367-X
  2. ^ 1 2 United States: External Affairs", in Jane's Sentinel: North America 2007. Jane's Information Group, 2007.
  3. ^ 1 2 3 "Israel: External Affairs", in Jane's Sentinel: Eastern Mediterranean 2007. Jane's Information Group, 2007.
  4. ^ Prof. Alan Dowty, foreword in Abraham Ben-Zvi, Lyndon B. Johnson and the Politics of Arms Sales to Israel: in the shadow of the hawk, p. vii. Routledge, 2004. ISBN 0-7146-5580-5
  5. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2013-04-14. נבדק ב-2013-05-09. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Kampeas, Ron. "Dennis Ross on U.S.-Israel—was he referring to ‘wartime joint task force’?" (אורכב 08.04.2011 בארכיון Wayback Machine) JTA, 4 April 2011.
  7. ^ "Israeli Air Force", globalsecurity.org. Retrieved 2007-05-13.
  8. ^ ניר דבורי, ‏הישג למערכת הביטחון הישראלית: מהיום - מערכת כיפת ברזל גם בצבא ארצות הברית, באתר ‏מאקו‏, 30 בספטמבר 2020