היכל העם

המודל של היכל העם.

היכל העם (Volkshalle), המכונה גם האולם הגדול או היכל התהילה, היה תכנון של מבנה ענק בגודלו עם כיפה, מבנה מונומנטלי שתוכנן על ידי אדולף היטלר ביחד עם האדריכל שלו, אלברט שפר, עבור פרויקט גרמאניה בברלין. הפרויקט מעולם לא התממש.

מקור השם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש המילה Volk מגרמנית, הוא "עם" או "אומה". המפלגה הנאצית ראתה חשיבות במילה זו. המונח פולקיזם יכול להיות מתורגם לעברית כ"התנועה הפופוליסטית" (העם), אך מרמז גם על הנימה הגזענית המזוהה עם הנאציזם. לפני מלחמת העולם הראשונה, השתמשו ב"פולקיזם" חשיבתי כגישה לפיתוח מדעי הרוח והאומנויות. לאחר המלחמה עיקר הרעיון היה פירוק האליטיזם ואיחוד אנשים במחלקות מעמדיות כדי להשיג מטרה לאומית. עם עליית היטלר לשלטון, קושר הפולקיזם עם "הגזע הארי" או ה"תאוריה הנורדית", כך שמי שאינו חלק מהעם בצורה "שורשית גזעית טהורה" הוא "מלכלך" את המולדת, שהיא אדמת גרמניה.

היטלר והפנתאון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
את הכיפה הגדולה של היכל העם ניתן לראות בחלק העליון של המודל לתוכניתו של היטלר עבור ברלין. לשם השוואה, את שער ברנדנבורג ניתן למקם בצד ימין של הרחוב בקדמת היכל העם.

בדיוק כמו הבית של אוגוסטוס (קיסר רומא) על גבעת הפאלאטיום אשר היה מחובר למקדש של אפולו, כך גם היטלר תכנן לחבר את ארמונו על ידי אכסדרה מקושתת ל"אולם העם", אשר מילא את כל הצד הצפוני של הרחבה. הבניין העצום הזה, על פי אלברט שפר[1] תוכנן בהשראת אדריאנוס אשר בנה את הפנתאון, והיטלר ביקר בו באופן פרטי ב-7 במאי 1938. אבל נראה שהערצתו של היטלר את הפנתאון קדם את הביקור- ישנם רישומים ראשונים של אולם העם כבר מ-1925[2]. הרמן גיזלר (Hermann Giesler) תיעד שיחה שהייתה לו עם היטלר בחורף 40–1939, כאשר היטלר נזכר "ברושם הרומי" (Römische Impressionen) של הפנתאון:

מרגע שחוויתי את הבניין הזה - לא תיאור, תמונה או תצלום עשו עם זה צדק - התעניינתי בהיסטוריה שלו ... [...] במשך זמן קצר עמדתי בחלל הזה (רוטונדה) - איזה הוד! התבוננתי באוקולוס הפתוח הגדול וראיתי את היקום וחשתי מה נתן למרחב הזה את השם פנתאון - אלוהים והעולם הם אחד.

— Giesler, Hermann (1977). Ein anderer Hitler: Bericht seines Architekten: Erlebnisse, Gespräche, Reflexionen (2nd ed.). Leoni am Starnberger See: Druffel. ISBN 3-8061-0820-X. Page,30.

התרשמותו של היטלר מהפנתאון הרומי התחדשה כאשר ב-24 ביוני 1940 הוא ערך סיור בבניינים נבחרים בפריז, עם האדריכלים הגרמניים אלברט שפר, הרמן גיזלר וארנו ברקר. הסיור כלל את הפנתאון של פריז, אשר נראה כי אכזב את היטלר. אכזבתו נרשמה על ידי גיזלר[2] וברקר[3].

הסקיצה של אולם העם, ניתנה על ידי היטלר לשפר והייתה במראה מסורתי של גמלון פורטיקו הנתמך על ידי עשרה עמודים, גוש ביניים מלבני רדוד ומאחוריו המבנה הראשי המכוסה כיפה[4]. גיזלר מציין כי הפורטיקו של המקדש אשר בסקיצה של היטלר, מזכיר את פנתאון של אדריאנוס ואת הסגנון של פרידריך גילי או קארל פרידריך שינקל[2]. עם זאת, שפר לא שיכלל את הסקיצה הרבה, למעט אולי את הטריגליף באנטבלטורה[5], אשר נתמכים על ידי עמודי גרניט אדומים מוזהבים, עם כותרות מצריות של עלי דקל. שפר כבר עשה שימוש בעבר בעיצוב שכזה, באכסדרה מחוץ לחדר העבודה של היטלר, בצד הגן של הלשכה שלו (Reich Chancellery).

הבניין המפלצתי של שפר (גרמנית: Monsterbau) היה אמור להיות, הבניין החשוב והמרשים ביותר של הבירה מבחינת גודלו וסמליותו. מבחינה ויזואלית זה היה אמור להיות המרכז האדריכלי של ברלין כבירת העולם (גרמאניה). ממדיו היו כה גדולים, עד שהיה מגמד כל מבנה אחר בברלין, כולל אלה שבציר הצפוני-דרומי של המתחם גרמאניה עצמו. האוקולוס של מבנה הכיפה, אשר תוכנן בקוטר של 46 מטר, היה מכיל בתוכו את כל הרוטונדה של הפנתאון של אדריאנוס ואת כיפת בזיליקת פטרוס הקדוש. כיפתו של אולם העם הייתה אמורה לעלות מפודיום גרניט מסיבי בגודל של 315 על 315 מטר וגובה של 74 מטר, ולצמוח לגובה כולל של 290 מטר. קוטר הכיפה תוכנן להיות כ-250 מטר, גודל חריג במיוחד, אשר הטריד את שפר, מכיוון שקוטר הכיפה של תחנת הרכבת החדשה שגיזלר תכנן בקצה המזרחי של מינכן, היה אמור להיות ב-15 מטר גדול יותר מקוטר הכיפה של שפר באולם העם[2].

הדמיון בין אולם העם לפנתאון בולט הרבה יותר כאשר משווים את החזיתות. הנישה הגדולה (50 מטר גובהה ורוחבה 28 מטר) בקצה הצפוני של אולם העם הייתה אמורה להיות מצופה בפסיפס מוזהב עם עיט בגובה של 24 מטרים, שמתחתיו נמצא דוכן הנאומים של היטלר. משם היה אמור לנאום מול 180 אלף מאזינים, חלקם עומדים ברחבה המרכזית, ואחרים היושבים בשלושה יציעים של מושבי קונצרטים שמסביבם מאה עמודי שיש בגובה של 24 מטרים, אשר עולים מעלה ופוגשים את בסיס התקרה המלא בתאים מרובעים וקורות פלדה, עם ציפוי נחושת[1].

שלוש שורות מושבים קונצנטריות, מקיפות רחבה עגולה בקוטר 140 מטר, בשונה מן הפנתאון, אך מקומות הישיבה דומים לאולם הקונגרסים בנירנברג שלודוויג רולף תכנן, אשר עוצב על פי הקולוסיאום[4]. לעומת זאת תכונות אחרות של פנים אולם העם, אכן בבירור מיוחסות לפנתאון של אדריאנוס: התאים המרובעים (coffered) בכיפה, אזור העמודים הרציף, מלבד נישת הענק בצד הצפוני. האזור השני בפנתאון, המורכב מחלונות עיוורים עם פילסטרים, מיוצג בבניין של שפר על ידי האזור העליון מעל העמודים, אשר מלווה במלבנים שקועים ורדודים. הכיפה העצומה מונחת על אזור זה. העיצוב והגודל הקיצוני של העיטור החיצוני של אולם העם, הוא יוצא דופן וחריג ולא נראו עיטורים דומים באולמות אחרים, שתוכננו על ידי הנאצים בערים אחרות בגרמניה[4].

בניין עם כיפה כגון אולם העם, הוא בעל דימוי של מקדש, כפי שצוין על ידי שפר, שהניח כי הבניין נועד במיוחד עבור הפולחן הציבורי של היטלר, יורשיו והרייך הגרמני. כלומר, זה היה אמור להיות סוג של מקדש ארמון מהסוג שאוגוסטוס בנה על גבעת הפאלאטיום, שם היה ביתו הצנוע קשור למקדש אפולו[4].

השאיפות של היטלר כדי להגיע להגמוניה ברחבי אירופה והקמתו של הסדר החדש, כבר ניכר מתכונות אדריכליות ודקורטיביות, אך בלשכתו החדשה מתבטאים בצורה ברורה ביותר. סמלים חיצוניים מעידים כי האולם בעל הכיפה היה אמור להיות המקום בו היטלר מופיע בפני קהל כשליט העולם. בחלק העליון של הכיפה מואר עיט האבירים הגרמנים האוחז את הגלובוס. סמליות זו הייתה ידועה באיקונוגרפיה הרומית האימפריאליסטית. למשל, פסל קלאודיוס האוחז בכדור ועיט בידו הימנית. הכיפה העצומה, שעליה נשען העיט, מייצגת כמו בפנתאון של אדריאנוס, את רוחב השמים על האימפריה הגרמנית. הגלובוס המואר על הכיפה הודגש על ידי שני פסלים מונומנטליים של ברקר, כל אחד בגובה של 15 מטר, אשר באגפים של חזיתו הצפוני של הבניין. בקצה המערבי פסל של אטלס התומך בשמיים, בקצה המזרחי טרה תומכת בארץ. שניהם דמויות מיתולוגיות אשר נבחרו על ידי היטלר עצמו[1]. גיזלר אמר כי שפר טעה בכך שייצג את אולם העם כסמל של שליטה בעולם (Weltherrschaft). שפר בראיון שלו בפלייבוי אמר:

היטלר האמין כי במאות שנים שיעברו, אולם האסיפה הענקי שלו ירכוש משמעות קדושה גדולה ויהפוך למקדש מקודש וחשוב לנאציונל-סוציאליזם (נאציזאם) כמו פטרוס הקדוש ברומא על הקתוליות הרומית. פולחן זה היה בבסיס התוכנית כולה.

אף על פי כן, ציין גיזלר כי היטלר מעולם לא הכין תוכניות לשליטה עולמית, וכי ההצעה של שפר היא שטויות.

מדע בדיוני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בז'אנר המדע בדיוני מספר יוצרים השתמשו בתוכניות המבנה והתייחסו אליו כאילו הוא קיים.

ברומן של רוברט האריס מ-1992, "ארץ אבות", אשר מתרחש בהיסטוריה חלופית שבה ניצחה גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה ובה נבנה אולם העם, כמה מהסצנות של הספר מתקיימות סביב המבנה. האריס השתמש בזהירות בתוכניות של שפר, כשהבניין מתואר בגובה של 300 מטר. כפי שמתואר בספר, לבניין היה "מזג אוויר" משלו, עם נשימה וזיעה של 150,000 נוכחים שהשתרעו בכיפה הגבוהה, אך במקום לתהות על טעות זו, התעמולה הנאצית תתפאר בה.

אולם העם הופיע ברומן היסטוריה חלופית נוסף - "הנוכחות של אויבי שלי" (Presence of Mine Enemies) של הארי טרטלדוב (Harry Turtledove). הרומן מתאר טקס אשכבה ממלכתי של קורט ולדהיים באולם העם.

הדימוי של אולם העם מופיע במשחק הווידאו Wolfenstein: The New Order. בשנות ה-60 החלופיות שמתוארות במשחק (כמו ב"ארץ אבות"), ניצחה גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה.

בסדרת הטלוויזיה "האיש במצודה הרמה" שמתאר היסטוריה אלטרנטיבית ועולם בו האימפריה היפנית וגרמניה הנאצית ניצחו את בעלות הברית, נעשה שימוש בטכנולוגית CGI (תמונה שנוצרה על ידי מחשב) כדי לתאר את אולם העם בברלין[6]. סצנות מרובות בעונה השנייה מתרחשות בחלקים שונים של אולם העם. שלא כמו רוב התיאורים האחרים של אולם העם, נראה בסדרה כי באולם שוכן המשרד של הפיהרר.

קריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Breker, Arno (1970). Patis, Hitler et moi. Paris: Presses de la Cité.
  • Giesler, Hermann (1977). Ein anderer Hitler: Bericht seines Architekten: Erlebnisse, Gespräche, Reflexionen (2nd ed.). Leoni am Starnberger See: Druffel. ISBN 3-8061-0820-X.
  • Larsson, Lars Olof (1998). Albert Speer: Plan de Berlin, 1937-1943. [S.I.]: Aam. ISBN 2-87143-034-9.
  • O'Donnell, James (1978). The Bunker. New York: Da Capo Press. ISBN 0-306-80958-3.
  • Scobie, Alexander (1990). Hitler's State Architecture: The Impact of Classical Antiquity. University Park: Pennsylvania State University Press. ISBN 0-271-00691-9.
  • Speer, Albert (1996). Erinnerungen. Frankfurt am Main: Ullstein. ISBN 3-550-07616-9.
  • Speer, Albert (1970). Inside The Third Reich. New York: Macmillan. ISBN 0-380-00071-7.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היכל העם בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 Speer, Albert, 1905-1981., Erinnerungen, Frankfurt/M.: Ullstein, [1993]
  2. ^ 1 2 3 4 Giesler, Hermann, 1898-1987., Ein anderer Hitler : Bericht seines Architekten : Erlebnisse, Gespräche, Reflexionen, 2. Aufl, Leoni am Starnberger See: Druffel, 1977
  3. ^ Breker Arno, Paris, hitler et moi., Presses de la Cité, 1970
  4. ^ 1 2 3 4 Scobie, Alexander., Hitler's state architecture : the impact of classical antiquity, University Park, [Pa.]: Published for College Art Association by the Pennsylvania State University Press, 1990
  5. ^ Larsson, Lars Olof, 1938- ..., Albert Speer : le plan de Berlin : 1937-1943, Bruxelles: Archives d'architecture moderne, 1983
  6. ^ Virtue, Graeme (2015-11-20). "The Man In The High Castle: Philip K Dick's chilling counterfactual fantasy comes to TV". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2018-01-04.