ההיסטוריה של פיצה החלה בעת העתיקה, במהלכה במגוון תרבויות החלו להכין לחם שטוח (Flatbread (אנ')) עם תוספות שונות בחלק העליון של המאפה. הפיצה המודרנית שאנו מכירים היום היא התפתחות של המנות האלו, שהתרחש בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 בנאפולי, איטליה.
בנאפולי של המאה ה-16, גאלט כונתה פיצה (זוהי מעין עוגה בצקית, שטוחה ועגולה). המנה זוהתה עם בני המעמד הנמוך.[8] השינוי בשימוש במילה "פיצה" קרה כשהספרדים הביאו לאירופה עגבניות מאמריקה, ופיתחו את הקונספט המודרני של פיצה.[9]
איור משנת 1858 של pizzaiolo (אדם שמכין פיצות במקצועו)
החידוש שהוביל לפיצה המודרנית היה שימוש בעגבניות. במשך זמן מה אחרי הגעת עגבניות לאירופה מאמריקה במאה ה-16, אירופאים רבים חשבו שהירק רעיל, כמו צמחים אחרים ממשפחת הסולניים. אך עם הזמן המצב השתנה. בסוף המאה ה-18 היה נוהג נפוץ בקרב עניי נאפולי להוסיף עגבניות ללחם שטוח מבצק שמרים. ניתן להחשיב זאת בתור הולדת הפיצה המודרנית.[10] לפי מסמכים היסטוריים, ב-1807 בארכיון נאפולי תועדו 54 פיצריות,[11] ועד אמצע המאה ה-19 מספרם זינק ל-120.[12]
עניי העיר נאפולי אוכלים בעיקר שני סוגי מאכלים: פיצה וקוקומרו. (...) הפיצה היא עגולה בצורתה, ומכינים אותה מאותו הבצק כמו לחם. (...)
במבט ראשון, הפיצה נראית כמו מנה פשוטה; אך כשבוחנים זאת, מגלים מנה מורכבת. הפיצה היא עם שמן, עם בייקון, עם שומן, עם גבינה, עם עגבניות, עם דגים קטנים; זהו התרמומטר הגסטרונומי של השוק: מחיר הפיצה עולה או יורד בהתאם למחירי המרכיבים הללו.
ישנו סיפור ידוע על המצאת הפיצה מרגריטה: ב-11 ביוני 1889, שף הפיצות רפאלה אספוזיטו הכין פיצה לכבוד מרגריטה, נסיכת סבויה, וקרא לפיצה על שמה. על הפיצה היו עגבניות, גבינת מוצרלה ובזיליקום, בהתאמה לצבעי דגל איטליה.[14][15][16] עם זאת, הועלו ספקות לגבי אמינות הסיפור הזה, שתיעודיו המוקדמים ביותר נכתבו ב-1930-1940.[17][18]
עד לסוף המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20, פיצות היו מתוקות.[19] ספר הבישול הקלאסי של פלגרינו ארטוסי (אנ') מתחילת המאה ה-20 נתן 3 מתכונים לפיצה, וכולם היו מתוקים.[20] לאחר משוב של קוראים מסוימים, ארטוסי הוסיף לחלק מהמהדורות מתכון נוסף לפיצה שאינה מתוקה.[21]
הפיצריה הראשונה בישראל נפתחה ב-1957 בדיזנגוף 89, תל אביב-יפו. הפיצריה נקראה "פיצה".[28] בשנות השמונים קמו מגוון פיצריות מקומיות בארץ[28].[29] לקראת סוף שנות השמונים, הגיעו לארץ גם רשתות הפיצה הבין לאומיות: דומינוס ב-1989,[30]פיצה האט ב-1990[31] וסבארו ב-1995.[32]
בסקר שערך ynet ב-2002, נמצא ש-65% מהישראלים "אוכלים פיצה באופן קבוע", ו-82% מבני ה-18-24.[33] לפי הערה של פאפא ג'ונס פיצה, ב-2021 ישראלים הזמינו כ-69 מיליון מגשי פיצה.[34]
מדינות שיש בהן סניף של פיצה האט (מתוקף לספטמבר 2018)
בימינו פועלות רשתות פיצה בין-לאומיות. למשל, לדומינו'ס פיצה יש כ-20,000 סניפים ביותר מ-90 מדינות שונות[35]; לפיצה האט יש כ-16,000 סניפים[36] בכ-100 מדינות.[37]
Barrett, Liz (2014). Pizza: A Slice of American History. Minneapolis: Voyageur Press online.
Dickie, John (2010). Delizia: The Epic History of the Italians and Their Food. New York: Free Press.
Gentilcore, David (2010). Pomodoro!: A History of the Tomato in Italy. Columbia University Press. ISBN978-02-31152-06-8.
Helstosky, Carol (2008). Pizza: A Global History (London: Berg) online.
Marino, Michael P., and Margaret S. Crocco. "Pizza: Teaching US History through food and place". The Social Studies 106.4 (2015): 149–158. doi.org/10.1080/00377996.2015.1020354.
Mattozzi, Antonio (2015). Inventing the Pizzeria: A History of Pizza Making in Naples. London: Bloomsbury Academic excerpt.
Nowak, Zachary, and Antonio Mattozzi. "Interview with Antonio Mattozzi, Author of Inventing The Pizzeria: A History of Pizza Making in Naples". Gastronomica 15#4 (2015), pp. 1–5. online.
Nowak, Zachary. "Folklore, fakelore, history: Invented tradition and the origins of the pizza margherita". Food, Culture & Society 17.1 (2014): 103–124. online.
Ovadia, David. "A history of pizza". Bubbles in Food (AACC International Press, 2008). 411–423. online.
^Alexandra Grigorieva, "Naming Authenticity and Regional Italian Cuisine," in Richard Hosking, ed., Authenticity in the Kitchen: Proceedings of the Oxford Symposium on Food and Cookery 2005 (Prospect Books, 2006): 211–216.
^Pellegrino Artusi, La scienza in cucina e l'Arte di mangiar bene (1911; rpr. Torino: Einaudi, 2001)
^Mattozzi, Antonio e Donatella (2016) "Pizze, pizzerie e pizzaiuoli a Napoli tra Sette e Ottocento" p. 35, in Pizza. Una grande tradizione italiana. Bra: Slow Food Publisher
^Rhodes, Donna G.; Adler, Meghan E.; Clemens, John C.; LaComb, Randy P.; Moshfegh, Alanna J. (February 2014). Consumption of Pizza (PDF). Dietary Data Brief (Report). Vol. 11. Food Surveys Research Group, USDA. Retrieved September 25, 2014.