היפרטרופיה של חדר ימין

היפרטרופיה של חדר ימין
לב תקין לעומת לב הסובל מהיפרטרופיה של חדר ימין
לב תקין לעומת לב הסובל מהיפרטרופיה של חדר ימין
תחום קרדיולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D017380
סיווגים
ICD-10 I51.7 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היפרטרופיה של חדר ימין של הלב (באנגלית: Right ventricular hypertrophy או RVH), היא הגדלה של השריר המקיף את החדר הימני שבלב האדם. חדר ימין הוא אחד מארבעת החללים בלב האדם. הוא ממוקם בחלקו התחתון של הלב והוא מקבל דם מהעלייה הימנית הנמצאת מעליו. תפקידו של חדר ימין הוא לדחוף את הדם לכיוון עורקי הריאה, משם יגיע אל נימי הריאה, שם יתחמצן ויחזור אל עלייה שמאל של הלב כשהוא עשיר בחמצן.

היפרטרופיה של חדר ימין מתרחשת כאשר הלב עובד מול עומסים גבוהים מהרגיל, מה שגורם לשכבת השריר להתעבות באופן פתולוגי. הגורמים העיקריים לעומס מוגבר על חדר ימין הם יתר לחץ דם ריאתי שנגרם במקרים רבים בשל מחלות ריאה, או בעיה במסתמי הלב. התעבות של שריר הלב על חשבון החלל הפנימי של החדר, עשויה לאורך זמן לגרום לאי ספיקה של חדר ימין, זאת בין השאר בשל צמצום בנפח החלל הפנימי שבתוכו נמצא הדם, מה שגורם לצמצום נפח הפעימה של החדר.

היפרטרופיה של חדר ימין עשויה להיות שפירה, כך שלא תגרום כלל לסימפטומים, או תגרום לסימפטומים קלים בלבד, ומנגד יכולה היפרטרופיה לגרום לסימפטומים משמעותיים הכוללים אי ספיקת לב והפרעות בקצב הלב.

גורמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הסיבות הנפוצות ביותר להיפרטרופיה של חדר ימין היא יתר לחץ דם ריאתי[1] . הלחץ הגבוה בעורקי הריאה מייצר תנגודת גבוהה יותר לזרימת הדם מחדר ימין אל העורקים, מה שמאלץ את חדר ימין להתכווץ חזק יותר על מנת לשמור על מפל הלחצים ההכרחי להזרמת דם אל העורקים. כתוצאה מהעומס המוגבר עליו, עובר חדר ימין הגדלה ושינוי של צורתו. שינוי הצורה של תאי לב בודדים, גורם לעיבוי של שכבת השריר כולה[1]. כ-30 אחוזים מהחולים הסובלים מיתר לחץ דם ריאתי יפתחו היפרטרופיה של חדר ימין.

יתר לחץ דם ריאתי מסווג על ידי ארגון הבריאות העולמי לחמש קטגוריות, בהתבסס על הגורם שהוביל להופעתו. שכיחותה של ההיפרטרופיה משתנה בהתאם לסיבה שהובילה ליתר לחץ הדם הריאתי. הסיבות הנפוצות להתפתחות יתר לחץ דם ריאתי שמוביל להיפרטרופיה של חדר ימין כוללות מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD), תסחיף ריאתי ומחלות ריאה רסטרקטיביות. שכיחותה של היפרטרופיה של חדר ימין עומדת על 76 אחוזים בחולים הסובלים מ-COPD ועל 50 אחוזים בחולים עם מחלת ריאה רסטרקטיבית.[1]

היפרטרופיה של חדר ימין מתרחשת גם על רקע של בעיות מבניות בלב. אחד הגורמים הנפוצים הוא אי ספיקה של המסתם התלת-פסיגי. המסתם התלת-פסיגי ממוקם בין העלייה הימנית לחדר ימין ותפקידו הוא למנוע חזרה של דם מהחדר אל העלייה בזמן הסיסטולה (כיווץ הלב). במצב של אי ספיקה של המסתם, כושל המסתם בתפקידו, כך שבזמן הסיסטולה חלק מהדם חוזר מחדר ימין אל העלייה הימנית, מה שמעלה את העומס עמו צריך להתמודד חדר ימין. מצבים נוספים העלולים לגרום להיפרטרופיה הם היצרות המסתם הפולמונרי - מסתם הממוקם בין חדר ימין לעורקי הריאה שתפקידו הוא למנוע חזרה של דם מהעורקים אל חדר ימין בזמן הדיאסטולה (הרפיית הלב), פגם במחיצה הבין חדרית (VSD) ופגם המחיצה הבין פרוזדורית (ASD).[2]

היפרטרופיה של חדר ימין נמצאה גם כמקושרת להשמנת יתר, סוכרת, יתר לחץ דם[3] ועישון[4] (בשל הסיכון הגבוה למחלות ריאה).

סימנים וסימפטומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים רבים לא תגרום היפרטרופיה של שריר הלב לסימפטומים כלל. עם זאת, חולים הסובלים מהיפרטרופיה של חדר ימין עשויים לחוות סימנים וסימפטומים המקושרים עם יתר לחץ דם ריאתי ועם אי ספיקה של חדר ימין הכוללים[5][6]:

אבחנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי הבדיקות העיקריות המשמשות לאבחנה של היפרטרופיה של חדר ימין הן אקוקרדיוגרפיה ואלקטרוקרדיוגרפיה (א.ק.ג.).

אלקטרוקרדיוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בא.ק.ג. על מנת לאבחן הגדלה של חדרי הלב הוא פרקטיקה מקובלת. עם זאת, מכיוון שחדר שמאל הוא החדר הדומיננטי הנצפה באמצעות א.ק.ג., עשויה הבדיקה שלא להיות רגישה להיפרטרופיה ימנית קלה, לעיתים דרושה היפרטרופיה משמעותית על מנת שבדיקת הא.ק.ג. תציג את השינויים הרלוונטיים. מסיבה זו ואחרות ממליץ איגוד הלב האמריקאי שלא להסתמך על בדיקת א.ק.ג. בלבד לצורך איבחון של היפרטרופיה של חדר ימין[7]. עם זאת משמשת בדיקת א.ק.ג. באופן תדיר לצורך איבחון ראשוני והחלטה על ביצוע בדיקות נוספות. מחקרים שבוצעו מצאו כי היפרטרופיה של חדר ימין עשויה להתבטא בא.ק.ג. כאחד או יותר מהשינויים הבאים[8].

  • ציר לב ימני (110 מעלות ומעלה)
  • גל R גבוה ב-V1 (מעל 7 מ"מ)
  • גלי S עמוקים ב-V5 ו-V6 (מעל 7 מ"מ)
  • הגדלה של העלייה הימנית - מתבטא בגל P פולמונלי - מחודד וגבוה, בעיקר בלידים תחתונים (2, 3, ו-AVF)
  • תבנית של "סטריין" - צניחות של מקטע ST או היפוך של גלי T בלידים ימניים קדמיים (V1-V4) ובלידים תחתונים (2, 3, ו-AVF)
  • גלי S עמוקים בלידים 1, 2, ו-3.
  • גלי S עמוקים בלידים הלטרליים (1, AVL, V5, V6)

אקוקרדיוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקוקרדיוגרפיה משמשת לצורך הדמיה ישירה של עובי דופן חדר ימין. לרוב מתבצעת הבדיקה דרך הוושט, כך שהיא מאפשרת הסתכלות על כל ארבעת חללי הלב. העובי הנורמלי של דופן חדר ימין נע בין 2–5 מ"מ, כאשר בעובי של מעל ל-5 מ"מ ניתן לאבחן כי המטופל סובל מהיפרטרופיה של חדר ימין[9].

טיפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הטיפול בהיפרטרופיה של חדר ימין מתמקד במניעה ראשונית שלה וכן במניעת החמרה במטופלים שכבר סובלים ממנה. כיוון שהגורמים העיקריים להיפרטרופיה הם כאמור יתר לחץ דם ריאתי או אי ספיקה של המסתם התלת-פסיגי, מתרכז הטיפול בהקלת העומס על חדר ימין באמצעות הטיפול במצבים אלו.[4][1]

אי ספיקה של המסתם התלת-פסיגי מטופלת לרוב באופן שמרני תוך ניסיון לטפל בגורם לבעיה ומעקב אחר החולה[10]. התערבות כירורגית נשקלת רק במצבים בהם החולה סימפטומטי. אפשרויות הטיפול הכירורגי כוללות תיקון של המסתם או החלפתו במסתם ביולוגי או מלאכותי, כאשר שסתום מלאכותי הוא עמיד יותר לאורך זמן, אך מנגד דורש טיפול קבוע בנוגדי קרישה[1]. הטיפול ביתר לחץ דם ריאתי תלוי בפתולוגיה שגרמה לו.

הסיבוך העיקרי מהיפרטרופיה של חדר ימין הוא אי ספיקה של החדר, כתוצאה מעומס הולך וגובר. המנגנון מאחורי מעבר מהיפרטרופיה של החדר לאי ספיקה שלו אינו מובן דיו[11]. הטיפול מתרכז בצמצום גורמי הסיכון לאי ספיקת לב באמצעות שינוי באורח החיים ובתזונה[2], הכולל הפחתה בצריכת מלח במטרה להפחית את צבירת הנוזלים ובכך את העומס על הלב, הפסקת עישון לצורך מניעה והקלה של מחלות ריאה והימנעות מצריכת אלכוהול.

אם ההיפרטרופיה מתפתחת לאי ספיקת לב היא מטופלת בהתאם לכך תוך שימוש במשתנים, מעכבי ACE, חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין II, דיגוקסין ועוד.

ערך מורחב – טיפול באי ספיקת לב

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היפרטרופיה של חדר ימין בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 Bhattacharya, Priyanka; Sharma, Sandeep (15 בפברואר 2019). "Right Ventricular Hypertrophy". StatPearls. NCBI. נבדק ב-23 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 "Understanding Right Ventricular Hypertrophy". Healthline. 2018-02-09. נבדק ב-23 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Cuspidi, Caesere; Negri, Francesca (באפריל 2009). "Prevalence and clinical correlates of right ventricular hypertrophy in essential hypertension". Journal of Hypertension. 27 (4): 854–860. doi:10.1097/HJH.0b013e328324eda0. PMID 19516183. נבדק ב-23 במרץ 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 Johnson, Jon (16 באוגוסט 2017). "What is right ventricular hypertrophy?". Medical News Today. נבדק ב-23 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Pulmonary Hypertension". nhs.uk. NHS. 14 במרץ 2017. נבדק ב-23 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Ibrahim, Bassem (12 בדצמבר 2016). "Right Ventricular Failure". e-Journal of Cardiology Practice. 14 (32). נבדק ב-23 במרץ 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ^ Hancock, William (2009). "AHA/ACCF/HRS Recommendations for the Standardization and Interpretation of the Electrocardiogram". Journal of the American College of Cardiology. 53 (11): 992–1002. doi:10.1016/j.jacc.2008.12.015. PMID 19281932.
  8. ^ https://litfl.com/right-ventricular-hypertrophy-rvh-ecg-library/
  9. ^ Ho, Siew Yen (2006). "Anatomy, echocardiography, and normal right ventricular dimensions". Heart. 92 (Supp 1): i2–i13. doi:10.1136/hrt.2005.077875. PMC 1860731. PMID 16543598.
  10. ^ "Tricuspid Regurgitation". BMJ Best Practice. BMJ. במרץ 2019. נבדק ב-23 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ van der Bruggen, C (2017). "RV pressure overload: from hypertrophy to failure". Cardiovascular Research. 113 (12): 1423–1432. doi:10.1093/cvr/cvx145. PMID 28957530.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.