הלגיון האחד-עשר קלאודיה (בלטינית: Legio undecima Claudia) היה לגיון רומאי שהוקם על ידי יוליוס קיסר בזמן מלחמת גאליה בשנת 58 לפנה"ס. הלגיון הוצב בפרובינקיית מואסיה עילית עד המאה ה-5 לספירה. סמל הלגיון היה שור. הלגיון השתתף בדיכוי מרד בר כוכבא ובמצור על ביתר.
כתובת לטינית שנמצאה ליד המעיין בביתר מזכירה את הלגיון החמישי מקדוניקה והלגיון האחד-עשר קלאודיה. מאחר ששני הלגיונות האלה היו מוצבים בדאקיה זמן קצר לפני מרד בר כוכבא, בתקופת שלטונו של טראיאנוס, נראה כי גדודים משני לגיונות אלה הובאו לעזרה בדיכוי המרד והוצבו כחיל משמר בביתר, לאחר כיבושה.[1]
מיכאל אבי-יונה פרסם מצבת קבורה שנמצאה בבית שאן, של פובליוס אליוס קאפיטו (Publius Aelius Capito), חייל בלגיון האחד-עשר קלאודיה, שמת בגיל 35 לאחר שירות צבאי בן עשר שנים.[2] לטענת גדליהו אלון, מת החייל בעקבות מרד בר כוכבא.[3]