לידה |
בין 1220–1235 ורונה, איטליה |
---|---|
פטירה |
1295 פורלי, איטליה |
השקפה דתית | יהדות |
תחומי עניין | רפואה, ספרות חז"ל, תאולוגיה יהודית, פילוסופיה יהודית, דיאלוג בין-דתי |
עיסוק | רב, חוקר תלמוד, רופא, פילוסוף, מתרגם |
הושפע מ | יונה גירונדי, רמב"ם, אבן רושד, תומאס אקווינס |
השפיע על | אברהם אבולעפיה |
רבי הלל בן שמואל מוורונה (באיטלקית: Hillel ben Samuel; נולד בין 1220–1235, נפטר ב-1295 בערך) היה רב מחכמי איטליה בתקופת הראשונים, פילוסוף, רופא והוגה דעות יהודי, תלמידו של רבנו יונה גירונדי. מחבר הספר "תגמולי הנפש". הוא היה נכדו של רבינו אליעזר בן שמואל מוורונה, מבעלי התוספות.
רבי הלל בן שמואל היה ממפיצי תורתו הפילוסופית של הרמב"ם באיטליה. עובדה זו ראויה להדגשה מיוחדת, לאור העובדה שרבו הגדול, רבי יונה גירונדי, היה ממתנגדיו הגדולים של הרמב"ם בתקופת הפולמוס על הפילוסופיה. לדברי רבי הלל, חזר בו רבו ברבות הימים. וכך כותב רבי הלל באגרת:[1]
"ואם תשאל מי יודע שאותם הגזירות היו בעוון שרפת ה'מדע' וה'מורה', אענך הנה האות והמופת שלא הפסיקו מ' יום בין שריפת ספרי רבינו לשרפת ספרי התלמוד, ובאותו מקום עצמו נשרפו כל הספרים והפירושים שנמצאו בפריש, ונתערב אפר ספרי התלמוד באפר ספרי ה'מדע' וה'מורה', כי עדיין היה האפר במקום. וזה דבר אמת וגלוי ומפורסם לכל העמים- יהודים וגוים, ולאלתר ידעו הכל כי דין שמים היה וממרום שלח אש על אשר שלחו יד בספרו הקדוש.
והר' יונה הגדול מברצלונה זצ״ל היה ראש וקצין על כל הרעות הגדולות שנעשו בצרפת, ואז נמס לבבו ולבב כל עוזריו וקבל עליו ללכת ולהשתטח על קבר רבינו במנין עשרה ולבכות על קברו ז' ימים שימחול לו על אשר מעל בספריו, והודה בפיו בפני כל העם ואמר בלשון זה: 'הנני מכה על פני ובוש ומתחרט על אשר פערתי פי נגד רבנו הקדוש הר' משה בן מיימון וספריו, והנני מודה מלב ומנפש ואומר משה ותורתו אמת וכולנו בדאין, ואני מקבל עלי מעכשיו ללכת להשתטח על קברו במניין עשרה וללכת עד קברו ז' ימים ימים ולומר בכל יום: חטאתי לאלהי ישראל ואל רבינו משה אבן מיימון, שדיברתי והעוויתי נגד ספריו', כלשון הזה אמר בבית הכנסת של פריש לפני הקהל הנותרים מן הגזירה. ויצא משם ובא לו למונטפליר עירו ואמר בב"ה של ברצלונא במעמד כל הקהל…ובכל הלכה והלכה היה מזכיר מחיבור רבנו משה ואמר: 'רבינו משה כתב כן בחבורו ונראין לי דבריו' ולא חלק עוד על סברותיו… והוא הצדיק ספר לי מפיו אות באות כאשר כתבתי לעיל בכל אשר עשה וכל אשר קרהו"
ויכוח קשה ניהל גם עם מפיץ תורת הרמב"ם, רבי זרחיה שאלתיאל חן.
כונה בחייו "הלל בן שחר", שפתרונו: הלל בן רבי שמואל חסיד, בהשאלה מישעיהו יד, יב. טעות תיעתוק של שמו, גרמה לביבליוגרפים רבים בעבר לכנות את מחבר ספרו "תגמולי הנפש", בטעות: ”ר' אלאל ב"ר שחר”. בין הטועים ביבליוגרפים גדולים כמו חיים מיכל. מי שפתר את החידה חלקית, היה משה שטיינשניידר, שזיהה את השם המקורי הלל. שנים מאוחר יותר, הציע הרב ראובן מרגליות את השלמת הפתרון[2].
ספרו של רבי הלל בן שמואל זכה לפופולריות רבה כבר בזמנו, וכתבי יד רבים שלו נשתמרו. הודפס לראשונה בידי שלמה זלמן חיים הלברשטאם במסגרת הוצאת הספרים של "חברת מקיצי נרדמים", בליק, בשנת תרל"ד (1874). ומאז זכה לדפוסי צילום רבים. בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20, יצאה לאור מהדורה מדעית של הספר.