הלנה היפה
 | |
| יארמילה נובוטנה והנס מוסר בתור הלנה ומנלאוס בהפקתו של מקס ריינהרדט בברלין משנת 1931 | |
| מלחין | ז'אק אופנבך |
|---|---|
| ליברטיסט | לודוביק הלוי, אנרי מייאק |
| מבוסס על |
מלחמת טרויה  |
| סוגה | אופרטה |
| מספר מערכות | 3 |
| זמן התרחשות העלילה | לפני מלחמת טרויה |
| שפה | גרמנית |
| שנה | 1864 |
| מקום התרחשות העלילה | יוון, טרויה |
  | |
הלנה היפה (בצרפתית: La belle Hélène) היא אופרה בופה בשלוש מערכות, עם מוזיקה מאת ז'אק אופנבך ומילים מאת אנרי מייאק (אנ') ולודוביק הלוי. היצירה היא פרודיה על סיפור בריחתה של הלנה מטרויה עם פאריס, אירוע שהוביל את מלחמת טרויה. הבכורה של האופרה התקיימה ב-Théâtre des Variétés (אנ') בפריז, ב-17 בדצמבר 1864. ההפקה זכתה להצלחה רבה, ולאחר מכן הועלתה על הבמה בשלוש יבשות. האופרטה הלנה היפה המשיכה להתחדש לאורך המאה ה-20 ונשארה יצירה רפרטוארית גם במאה ה-21.
רקע והופעה ראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד 1864, נודע אופנבך כמוביל בז'אנר האופרטה בצרפת. לאחר הצלחות מוקדמות עם יצירות קצרות ומוזיקליות פשוטות - החל ב-1858 להעלות אופרות באורך מלא עם צוות שחקנים ומקהלה גדולים יותר. הראשון שבהם שהופק, Orphée aux enfers (אורפאוס בשאול), זכה לשמצה וגם להצלחה קופתית בזכות הסאטירה הנועזת שלו על המיתולוגיה היוונית, המסורת המוזיקלית הצרפתית והקיסרות השנייה.[1] במהלך שש השנים שלאחר מכן ניסה המלחין, בדרך כלל לשווא, לחקות את ההצלחה הזו.[2] ב-1864 חזר למיתולוגיה הקלאסית. שותפו התכוף, לודוביק הלוי, כתב לברית לאופרה שתיקרא לכידת טרויה (La prize de Troie). אופנבך הציע שיתוף פעולה עם Hector Crémieux, שותף-לברית של Orphée, אך הלוי העדיף שותף חדש, אנרי מייאק, שכתב חלק ניכר מהעלילה, שאליו הוסיף הלוי פרטים הומוריסטיים ודיאלוג קומי.[3] [4] הצנזור הרשמי חתך כמה מדבריהם בגלל חוסר כבוד לכנסייה ולמדינה, אך בסופו של דבר אושר הטקסט לפרסום.[5]
דמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| דמות | קול |
|---|---|
| אגממנון, מלך המלכים | בריטון |
| מנלס, מלך ספרטה | טנור |
| פאריס, בנו של המלך פריאם מטרויה | טֶנוֹר |
| קלחס, הכהן הגדול של יופיטר | בס |
| אקילה, מלך פיוטיוס | טֶנוֹר |
| אורסטה, בנו של אגממנון | סופרן או טנור |
| אייאקס הראשון, מלך סלמיס | טֶנוֹר |
| אייאקס השנייה, מלך הלוקריאנים | בָּרִיטוֹן |
| פילוקום, המלווה של קלחס | מדבר |
| Euthyclès, נפח | מדבר |
| הלנה, מלכת ספרטה | מצו סופרן |
| פרטניס, קורטיזנית | סוֹפּרָנוֹ |
| לונה, קורטיזנית | מצו סופרן |
| באחיס, המלווה של הלנה | סוֹפּרָנוֹ |
| גברות ואדונים, נסיכים, שומרים, אנשים, עבדים, משרתיה של הלנה, אבלי אדוניס | |
תקציר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מקום: ספרטה וחופי הים
- זמן: לפני מלחמת טרויה.
מערכה 1
[עריכת קוד מקור | עריכה]פריס, בנו של פריאמוס, מגיע עם שליחות מהאלה ונוס לכהן הגדול קלחס, מצווה עליו לרכוש עבור פריז את אהבתה של הלנה, שהובטחה לו על ידי ונוס כשהעניק לה את פרס היופי בהעדפה ליונו ומינרווה.
פאריס מגיע, מחופש לרועה, וזוכה בשלושה פרסים ב"תחרות שנינות" (משחקי מילים מטופשים להחריד) עם מלכי יוון בניהולו של אגממנון, ואז הוא חושף את זהותו. הלנה, שניסתה להתיישב לאחר הרפתקת נעוריה ומודעת לסיפור הרקע של פאריס, מחליטה שהגורל חתם את שלה. הנסיך הטרויאני מוכתר כמנצח על ידי הלנה, לגועל נפשם של אכילס הרע ושני האייאקסים המטומטמים. פאריס מוזמן למשתה על ידי בעלה של הלנה מנלאוס, מלך ספרטה. פאריס שיחד את קלחס כדי "לנבא" שמנלאוס חייב להמשיך מיד לכרתים, שהוא מסכים לה בעל כורחו תחת לחץ כללי.
מערכה 2
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזמן שמלכי יוון חוגגים בארמונו של מנלאוס בהיעדרו, וקלחס נתפס מרמה במשחק לוח, פאריס מגיעה להלנה בלילה. אחרי שהיא מביטה בניסיון הפשוט הראשון שלו לפתות אותה, הוא חוזר כשהיא נרדמה. הלן התפללה לכמה חלומות מרגיעים ונראה שהיא מאמינה שזהו אחד החלומות, ולכן לא מתנגדת לו זמן רב. מנלאוס חוזר במפתיע ומוצא את השניים זה בזרועותיו של זה. הלן, שקוראת "la fatalité, la fatalité", אומרת לו שהכל באשמתו: בעל טוב יודע מתי לבוא ומתי להתרחק. כאשר כל המלכים מצטרפים למקום, נוזפים בפאריס ואומרים לו לחזור למקום ממנו הגיע, פאריס עוזב, נשבע לחזור ולסיים את העבודה.
מערכה 3
[עריכת קוד מקור | עריכה]המלכים ופמלייתם עברו לנאופליה לעונת הקיץ, והלנה זועפת ומוחה על חפותה. ונוס נקמה על היחס שהוענק לבן חסותה פאריס בכך שהפכה את כל האוכלוסייה למסוחררת ומאוהבת, עד ייאוש המלכים. הכומר הגדול של ונוס מגיע על סירה, ומסביר שעליו לקחת את הלנה לסיתרה, שם היא אמורה להקריב 100 בעלי חיים על עבירותיה. מנלאוס מתחנן בפניה ללכת עם הכומר, אך היא מסרבת בתחילה, ואמרה שזה הוא, ולא היא, שפגע באלילה. עם זאת, כשהיא מבינה שהכומר הוא פאריס בתחפושת, היא יוצאת לדרך והם מפליגים משם יחד.
להיטים מוזיקליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכה 1
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Introduction and chorus
- "Amours divins" – "Divine loves" – Chorus and Helen
- Chœur et Oreste "C'est Parthoénis et Léoena" – "It's Parthoenis and Leoena" – Chorus and Orestes
- Air de Pâris "Au mont Ida" – Air: "Mount Ida" – Paris
- Marche des Rois de la Grèce – March of the Kings of Greece
- Chœur "Gloire au berger victorieux"; "Gloire! gloire! gloire au berger" – "Glory to the victorious shepherd"; "Glory! glory! glory to the shepherd " – Chorus and Helen
מערכה 2
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Entr'acte
- Chœur "O Reine, en ce jour" – "O Queen, on this day" – Chorus
- Invocation à Vénus (Invocation to Venus) – "Dis-moi Vénus"– Helen
- Marche de l'oie – The march of the Goose
- Scène du jeu – Scene of the game of "Goose"
- Chœur en coulisses "En couronnes tressons les roses" – "In wreaths braid roses" – Offstage chorus
- Duo Hélène-Pâris "Oui c'est un rêve" – "Yes it's a dream" – Helen and Paris
- "Un mari sage" (Hélène), valse et final: " A moi! Rois de la Grèce, à moi! " – "A wise husband"; waltz and finale: "To me! Kings of Greece, to me!" – Helen; Menelaus
מערכה 3
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Entr'acte
- Chœur et ronde d'Oreste "Vénus au fond de nos âmes" – "Venus in the depths of our souls" – Chorus and Orestes
- Couplets d'Hélène "Là vrai, je ne suis pas coupable" – Couplets: "There, I'm not guilty" – Helen
- Trio patriotique "Lorsque la Grèce est un champ de carnage" (Agamemnon, Calchas, Ménélas) – Patriotic Trio – Agamemnon, Calchas, Menelaus
- Chœur "La galère de Cythère", tyrolienne de Pâris "Soyez gais" – "The ship for Cythera"; Tyrolean song: "Be gay" – Chorus and Paris
- Finale – All
הקלטות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פליסיטי לוט, יאן ביורון, מישל סנצ'ל, לורן נאורי, פרנסואה לה רו, מארי-אנג' טודורוביץ'. ניהול מוזיקלי מארק מינקובסקי (הגרסה שניתנה בתיאטרון שאטלה בשנת 2000).
- ג'סי נורמן, ג'ון אלר, צ'ארלס ברלס, גבריאל בקייה, ז'אן-פיליפ לאפונט. ניהול מוזיקלי, מישל פלאסון.
- ג'יין רודס, רמי קורזה, ז'אק מרטין, ז'ול באסטין, מישל טרמפונט, עם התזמורת הפילהרמונית של שטרסבורג בניצוחו של אלן לומברד, והמקהלה של האופרה הלאומית של רין בניצוחו של גינטר וגנר (1978).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Faris, Alexander (1980). Jacques Offenbach. London: Faber & Faber. ISBN 978-0-571-11147-3.
- Gammond, Peter (1980). Offenbach. London: Omnibus Press. ISBN 978-0-7119-0257-2.
- Gänzl, Kurt; Andrew Lamb (1988). Gänzl's Book of the Musical Theatre. London: The Bodley Head. OCLC 966051934.
- Gaye, Freda, ed. (1967). Who's Who in the Theatre (fourteenth ed.). London: Sir Isaac Pitman and Sons. OCLC 5997224.
- Kracauer, Siegfried (1938). Orpheus in Paris: Offenbach and the Paris of his Time. New York: Knopf. OCLC 639465598.
- Martinet, André (1887). Offenbach: Sa vie et son oeuvre. Paris: Dentu. OCLC 3574954.
- Traubner, Richard (2016) [2003]. Operetta: A Theatrical History (second ed.). London: Routledge. ISBN 978-1-138-13892-6.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הלברית כפי שהוגשה במקור לצנזורה
- הלנה היפה ב-archive.org
- הקלטות המופיעות באתר operadis-opera-discography.org.uk
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| בקרת זהויות |
|
|---|