המחתרת החלוצית בהולנד, שנקראה לימים "קבוצת וסטרוויל" על שם הרוח החיה בקבוצה יופ וסטרוויל, היא קבוצה מחתרתית שפעלה בין השנים 1942-1945 בהצלת יהודים בשיתוף פעולה מלא בין קבוצה של כ-20 הולנדים נוצרים ומספר דומה של פעילי מחתרת יהודים, יוצאי התנועות החלוציות בהולנד.
בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 צמחו באירופה תנועות נוער מתוך אידיאלים של גיבוש לאומיות רומנטית, דמוקרטיה וסוציאליזם
כהוריהם, בני הנוער היהודי ראו עצמם חלק בלתי נפרד מבני הקהילות המקומיות והשתתפו בפעילות תנועות נוער אוניברסליות אלה, אך ככל שגברו מעשי האנטישמיות ועמם התעוררות התנועה הציונית קמו על רקע התנועות הללו, תנועות נוער ציוניות שבנוסף לערכים הכללים העמידו במרכזן את ההכנה וההכשרה לקראת עלייה לארץ ישראל. עליית הנאציזם והתגברות הפעילות האנטישמית בגרמניה ששיאה "ליל הבדולח" בין ה-9 ו ה-10 בנובמבר 1938 הביאה בני נוער וצעירים יהודים רבים לעזוב את גרמניה ליעדים שנראו אותה עת בטוחים יותר כשבדרך כלל היעד הסופי הוא העלייה לארץ-ישראל. אחד היעדים המרכזיים הללו הייתה הולנד. בהולנד המשיכו הצעירים בפעילות ההכנה לעלייה לארץ שבמרכזה הכשרה לעבודת כפיים.
הכשרה זו נעשתה בשתי דרכים:
א. הכשרת יחידים – שבה חלוצים יחידים או בקבוצות קטנות רכשו הכשרה מקצועית אצל איכרים הולנדיים. הכשרה זו אורגנה על ידי "האגודה להכשרה מקצועית של חלוצים לארץ-ישראל" ("ארגון דוונטר" Deventer Vereniging).
ב. הכשרה קבוצתית – שבה הפעילו החלוצים חווה חקלאית בה גרו במשותף, או שיצאו במהלך היום לעבודה אצל האיכרים וחזרו לעת ערב לבית המשותף.
מרכזי הכשרה כאלה (או כפי שגם נקראו "קיבוצי הכשרה") היו:
התנועה החלוצית בהולנד הורכבה משלושה ארגוני-חלוצים:
כשנה לפני כיבוש הולנד על ידי גרמניה הצליחו עוד כ־300 חלוצים להגיע ביולי 1939 מהולנד לארץ ישראל בהפלגה בלתי לגאלית של האניה "דורה" אך כיבוש הולנד שהחל ב-10 במאי 1940והסתיים בתוך 5 ימים, מנע המשך העלייה ארצה.
מתוך התנועות החלוציות בהולנד הגיעו הפעילים היהודים במחתרת החלוצית - "קבוצת וסטרוויל", וכן מרביתם של הניצולים כתוצאה מפעילות מחתרת זו.
פעילותה של המחתרת החלוצית - "קבוצת וסטרוויל" החלה באוגוסט 1942 עת התברר למדריכי ההכשרה ב"בית עליית הנוער" בלוסדרכט, "הפאביליון" שליד בילטהובן, כי הגרמנים צפויים, בתוך מספר ימים, לפנות את המקום מ-49 חניכיו ומדריכיו, להעבירם משם למחנה המעבר בווסטרבורק ומשם לשלחם מזרחה.
מדריכי ההכשרה יכין סימון ("שושו") ומנחם פינקהוף החליטו כי לא יאפשרו מהלך גירוש זה.[1]
מרים וטרמן, חברתו של מנחם, ילידת בילטהובן, יצרה קשר עם יופ וסטרוויל המורה והמחנך ההולנדי, עימו עבדה שנתיים קודם לכן בבית הספר החדשני ה"וורקפלאץ" (Werkplaats) בבילטהובן. משהציע לה יופ מסתור עבורה פנתה בבקשה כי ירתם לפעולת הסתרתם של כל 49 דיירי "הפאביליון". יופ נרתם מיד ובהתלהבות לביצוע התוכנית.
לצורך כך גייס את חבריו מהוורקפלאץ ואלה עזרו בגיוס חברים נוצרים נוספים.
ביום שבת ה-15 באוגוסט 1942 הועברה בטלפון למדריכי ה"פאביליון" מילת הצופן על ידי אריקה בליט מ"עליית הנוער" שמשמעותה הייתה שילוח כל דיירי ה"פאביליון" על ידי הגרמנים למחנה המעצר בווסטרבורק.
בתוך יממה הועברו כל 49 דיירי הבית בלוסדרכט, למסתור בבתי הולנדים נוצרים.
הפעולה המוצלחת של הסתרת דיירי "בית עליית הנוער" בלוסדרכט הפיחה רוח גבית ברצונו של יופ וסטרוויל וחבריו הנוצרים להמשיך ולהציל את נרדפי השלטון הנאצי.
חברים נוצרים אלה סירבו לעמוד מנגד כאשר בני-אנוש נרדפים ופעלו מתוך אהבת אדם, רדיפת-צדק והומניזם.
כ-20 חברים נוצרים נקבצו ונרתמו לפעולות ההצלה ויחד עמם, תוך שיתוף פעולה מלא, מספר דומה של פעילי מחתרת יהודים שבאו מקרב חברי התנועות החלוציות בהולנד.
פעילותה של המחתרת כללה:
מעל שלוש שנים פעלו חברי המחתרת – עד שחרורה הסופי של הולנד מיידי הנאצים ב-9 במאי 1945.
במהלך תקופה זו הביאה מחתרת "קבוצת וסטרוויל" להצלתם של מעל 300 יהודים, רובם מקרב חברי התנועות החלוציות בהולנד.
פעולות ההצלה נעשו ברוחו של יופ וסטרוויל ללא נקיטת דרכים אלימות ותוך סיכון רב של חברי הקבוצה.
בעת פעולות אלה נתפסו חברים רבים על ידי הגרמנים, חלקם שרדו את המלחמה ואחרים נשלחו למחנות המוות במזרח או מצאו את מותם במערב.
יופ וסטרוויל נתפס ב-11 במרץ 1944 תוך כדי ניסיון להבריח שתי אחיות את הגבול מהולנד לבלגיה בדרכן לספרד, והוצא להורג ב-11 באוגוסט 1944 במחנה הריכוז פיכט שבהולנד.
ל"קבוצת וסטרוויל" היו מספר מאפיינים ייחודיים:
1. שיתוף פעולה מלא בין חברי הקבוצה הנוצרים וחבריהם היהודים.
2. שוויון מגדרי (גברים ונשים) בפעילות ובקבלת ההחלטות.
3. דרכי פעולה בלתי-אלימות, ברוחו של יופ וסטרוויל.
4. הצלתם של חברי התנועות החלוציות בהולנד.
הרשימה מתוך "המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" מאת עדינה כוכבא עמ' 116.
כל החברים זכו להמנות ברשימת "חסידי אומות העולם" שביד-ושם
* עיקר פעולתו/ה בצרפת הכבושה תוך שיתוף פעולה עם מחתרת ה"מאקי" המקומית
משיתוף הפעולה המלא בין קבוצת ההולנדים-הנוצרים וקבוצת החלוצים היהודים, ומהכרת התודה ליופ וסטרוויל הרוח החיה במחתרת זו, נגזר מאוחר יותר, לאחר המלחמה, שמה של המחתרת: "המחתרת החלוצית – קבוצת וסטרוויל" או בקיצור "קבוצת וסטרוויל.
עם תום מלחמת העולם השנייה ועלייתם ארצה של פעילי המחתרת והניצולים, הפכה "קבוצת וסטרוויל" המצילים והניצולים, נוצרים ויהודים, ליחידה מגובשת אחת".
ערב הקמת המדינה הגיעו ארצה מספר חברים נוצרים-הולנדים כדי לתמוך במאמצי ההתיישבות.
קשרי החברות נמשכו ובשנת 1947 באה מהולנד קבוצה חברים קטנה לביקור שאף תועד במספר תמונות.
במהלך ביקורם הוחל בנטיעת "יער וסטרוויל" בהרי מנשה, בין קיבוץ דליה לקיבוץ גלעד, להנצחת זכרם של חברי מחתרת "קבוצת וסטרוויל" שנספו במלחמת העולם השנייה.
החברים היהודים (ניצולים ומצילים) המשיכו בפעילויות הכרת התודה לחבריהם הנוצרים ובשנת 1964 ארגנו ביקור של מרבית חברי הקבוצה ההולנדים בארץ. במהלך הביקור נפגשו חברי "קבוצת וסטרוויל" עם שרת החוץ גולדה מאיר ועם נשיא המדינה זלמן שזר ונערכו סיורים לאורכה ולרוחבה של הארץ.
מתוך מטרה לשמר את זכר פעולות מחתרת "קבוצת וסטרוויל" בפעולות הנצחה ובמפגשי החברים, הקימו בשנת 1988 חברי הקבוצה, מצילים וניצולים, עמותה.
לעמותה ניתן השם "יוצאי ההכשרות והמחתרת החלוצית בהולנד – כולל קבוצת וסטרוויל"
רוב החברים, בני דור מלחמת העולם השנייה, הלכו לעולמם זה מכבר, ומתוך רצון לשמר את זכר פעולתה של קבוצה ייחודית זו ממשיך דור הבנים בפעילותה של העמותה על ידי המשך המפגשים השנתיים בהם מסופרים סיפורי ההצלה וכן על ידי אתר אינטרנט שהוקם בשנת 2010.