כרזת הסרט | |
מבוסס על | המחזה "המלט" מאת ויליאם שייקספיר |
---|---|
בימוי | פרנקו זפירלי |
הופק בידי | ברוס דייבי, דייסון לוול |
תסריט |
פרנקו זפירלי כריסטופר דה וור |
עריכה | ריצ'רד מארדן |
שחקנים ראשיים |
מל גיבסון גלן קלוז אלן בייטס איאן הולם הלנה בונהם קרטר |
מוזיקה | אניו מוריקונה |
צילום | דייוויד ווטקין |
מדינה |
ארצות הברית הממלכה המאוחדת צרפת |
חברת הפקה |
Nelson Entertainment Icon Productions |
חברה מפיצה |
האחים וורנר (צפון אמריקה) Carolco Pictures (בינלאומי) |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה |
19 בדצמבר 1990 (הקרנה מוגבלת) 18 בינואר 1991 |
משך הקרנה | 134 דקות[1] |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט רומנטי, סרט דרמה |
הכנסות | 20.7 מיליון דולר[2] |
הכנסות באתר מוג'ו | hamlet91 |
פרסים | מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר |
דף הסרט ב־IMDb | |
המלט (באנגלית: Hamlet) הוא סרט דרמה משנת 1990, המבוסס על הטרגדיה באותו שם מאת ויליאם שייקספיר, בבימויו של פרנקו זפירלי ובכיכובו של מל גיבסון בתפקיד הראשי. עוד מופיעים בסרט גלן קלוז, אלן בייטס, פול סקופילד, איאן הולם, הלנה בונהם קרטר, סטיבן דיליין, ונתניאל פרקר. הסרט הוא קופרודוקציה בינלאומית, אמריקאית בריטית וצרפתית. זהו הסרט הראשון שהופק בחברת Icon Productions, שגיבסון היה שותף בהקמתה.
בדנמרק, הנסיך המלט מעורב במזימה להשתלט על המלוכה. דודו האכזר קלאודיוס רוצח את אחיו ותופס את מקומו כמלך. לאחר שהמלט פוגש את רוח אביו חסרת המנוחה, הוא מעמיד פנים כמטורף, ומתכנן לנקום את מותו.
באפריל 1989 הודיע זפירלי במסיבת עיתונאים בלוס אנג'לס על כוונתו להפיק את הסרט, והוכרז כי מל גיבסון יגלם את המלט. זפירלי רצה ליצור עיבוד למחזה השייקספירי, שיהיה נגיש ומושך לקהל הצעיר. ליהוקו של גיבסון נעשה בכוונה למשוך את קהל היעד האמור.[3] גלן קלוז נבחרה להשתתף בסרט בעקבות הצלחת מותחנים בכיכובה, וביניהם "להב משונן" ו"חיזור גורלי".
הסרט מומן בעזרת הלוואה מבנק הולנדי לחברת ההפקה "Carolco Pictures", בארי ספיקינגס נסלון אנטרטיימנט, ו-"Sovereign Pictures". הצילומים החלו ב-23 באפריל 1990 וארכו 11 שבועות.[3]
אתרי הצילומים כללו את טירת דאנוטר, סטונהייבן וטירת בלאקנס. טירת דובר שימשה כאתר עיקרי לצילומי טירת אלסינור,[4] ביתם של המלט ובני משפחתו. צילומי הפנים נערכו באולפני שפרטון בלונדון.[3]
נורמה מוריסו הייתה מעצבת התלבושות הראשונה, אך עזבה את ההפקה מסיבות לא ידועות, ומאוריציו מילנוטי החליף אותה.[3]
הסרט היה מועמד לשני פרסי אוסקר, האחד לעיצוב תפאורה הטוב ביותר, והשני לעיצוב התלבושות הטוב ביותר (דנטה פרטי, פרנצ'סקה לו סקאבו).[5] סר אלן בייטס היה מועמד לפרס באפט"א לשחקן המשנה הטוב ביותר על הופעתו בתפקיד קלאודיוס.[6]
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)