המלך הרועה

המלך הרועה
Il re pastore
וולפגנג אמדאוס מוצרט
וולפגנג אמדאוס מוצרט
מידע כללי
מלחין וולפגנג אמדאוס מוצרט
לבריתן פייטרו מטסטאזיו עריכת הנתון בוויקינתונים
מבוסס על Il re pastore עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה
שפה איטלקית
מספר מערכות 2
תפקידים
  • Aminta
  • Elisa
  • Alessandro
  • Tamiri
  • Agenore עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המלך הרועה (באיטלקית: Il re pastore; בגרמנית: Der König als Hirte) היא אופרה מאת וולפגנג אמדאוס מוצרט משנת 1775. הלברית האיטלקית נכתבה על ידי המשורר והליברטיסט פייטרו מטסטאזיו (Pietro Metastasio), ונערכה על ידי הכומר ג'מבטיסטה וארסקו (Giambattista Varesco). האופרה בשתי מערכות והועלתה בזלצבורג ב-23 באפריל.

תולדות האופרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה המלך הרועה הוזמנה על ידי הרוזן הארכיבישוף הירונימוס יוזף פון קולורדו מזלצבורג (1732–1812) (Hieronymus Joseph von Colloredo) לכבוד ביקורו הקרוב בעיר של הארכידוכס מקסימיליאן. מקסימיליאן היה בנם הצעיר של מריה תרזה ופרנץ הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה מלותרינגיה ולאחר מכן הפך לארכיבישוף של קלן ולבישוף של מינסטר.

מוצרט קיבל את ההזמנה בתחילת האביב של 1775 והאורח היוקרתי היה צפוי להגיע באפריל. מכיוון שלא היה הרבה זמן להלחין, היה צריך לקצר את הלברית של מטסטאזיו. בבכורה ניצח המלחין בעצמו. מעט נותר בכתובים על קורות היצירה לאחר מכן. היא הוצגה שוב בזלצבורג רק ב-1906 ולאחר מכן במינכן באותה השנה. האופרה הוצגה שוב בדסאו ב-1933, כאשר זיגפריד אנהייסר (Siegfried Anheisser) תרגם את הלברית לגרמנית.

הובלת הלחן של האופרה והתיזמור מייצגים התקדמות משמעותית בסגנון הלחנת האופרות של מוצרט. ברצ'יטטיבים ניתן כבר למצוא רצפי צ'מבלו, ומוצאים באופרה חלקי מבוא קצרים במקום האקורדים הרגילים. סולו הכינור, כמו גם החליל והאבוב ממלאים תפקיד משמעותי במספר מקרים, בליווי האריות. בנוסף להרכבן של תזמורות של אותה עת, השימוש בקרנות אנגליות היה חידוש. כמו כן יש גם הרבה יותר אלמנטים וירטואוזיים בשירת האריות מבאופרות קודמות של המלחין.

הדמויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שַׂחְקָן מיקום סאונד
אלכסנדר הגדול, מלך מקדוניה טֶנוֹר
אמינטאס, בנו המגורש של מלך צידון אלט מסורס (היום סופרן או טנור)
אליסה, נערה פיניקית מכובדת קולורטורה סופרן
אגנורהֵה, אציל פיניקי, ידידו של אלכסנדר טֶנוֹר
טמיריס, בתו של העריץ סטראטוס מצו-סופרן

עלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה 1

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליסה, למרות הרקע האצילי שלה, אוהבת את אמינטס, שחי את חייו כרועה פשוט. היא שמחה לבקר את אהובתה ולספר לו שאמה הסכימה שתינשא לו. אלכסנדר מוקדון הביס והרג בקרב את סטראטוס, עריץ צידון שבפיניקיה, שכבש בעבר את כס המלכות שלא כדין לאחר שהדיח את אלסאוס מהשלטון. המלך הבריח את בנו כשעוד היה ילד, כך שאמינטאס לא יודע דבר על מוצאו המלכותי. אלכסנדר מוקדון מחליט לבקר את הצעיר במסווה בחברת אגנורה. ההתנהגות והגישה האצילית של אמינטס משכנעת אותו שהוא באמת רואה מולו זרע מלכותי. כשהם חוזרים לארמון, אגנורה מעוכב על ידי רועת צאן שהיא לא אחרת מאשר טמיריס, בתו של סטראטוס ואהובתו של אגנורה. הגבר מייעץ לה לחשוף את זהותה לאלכסנדר מוקדון, אך הנערה מסרבת לעשות זאת, וכך עליהם להיפרד. אליסה משיגה בינתיים גם את הסכמת אביה לנישואיה עם אמינטס. היא מבשרת בשמחה את החדשות הטובות לאהובה כאשר אגנורה מפריע להם ומעביר את הזכות המלכותית לאמינטאס. הוא מגלה לו כי אמינטאס למעשה אבדלונימוס (אנ') (בפיניקית: עבד־אלנִם, עבד האלהים), השליט החוקי של צידון, וכי אלכסנדר מוקדון מבקש שאכן יעלה על כס המלוכה בצידון, לה הוא זכאי. הוא גם מגלה לאמינטאס שאביו הורה בזמנו שבנו יובא בסוד מוצאו רק כאשר איש ראוי יגלה לו אותו. האושר של אליסה איננו יודע גבול. היא מציעה לדחות את החתונה, שכן המשימה החשובה ביותר כעת של אהובהּ היא לארגן מחדש את מדינתו.

מערכה 2

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגנורה חושף בפני אלכסנדר מוקדון את זהותו של טמיריס, מבקש ממנו סליחה ומבהיר את כוונותיו לגבי הנערה: הוא רוצה להתחתן איתה. אבל המלך מחליט בסופו של דבר שלמען השלום, ילדיהם של מלך צידון לשעבר ושל גוזל כסאו חייבים להינשא ביניהם. טמיריס מסרבת לעשות זאת, בוחרת בעונש במקום להתמסר ליריבו של אביה. לאחר מכן, אליסה מבקשת מהשליט לאפשר את נישואיה לאמינטאס, הרועה, שכן הוריה כבר נתנו את הסכמתם. אבדולונימוס מופיע שוב לבוש כרועה צאן. הוא מוותר על כס המלכות והכוח אם זה המחיר של להיות עם אהובתו. אלכסנדר הגדול מתרגש מכך, משנה את דעתו: אליסה צריכה להיות המלכה לצד אבדולונימוס, ואגנורה צריך להתחתן עם טמיריס. לאחר מכן הוא סולח לנערה, כי הילדים אינם אחראים לאשמת הוריהם.

האריות החשובות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה 1

  • "Intendo, amico rio" – Aminta
  • "Alla selva, al prato" – Elisa
  • "Aer tranquillo e di sereni" – Aminta
  • "Si spande al sole in faccia" – Alessandro
  • "Per me rispondete" – Agenore
  • "Di tante sue procelle" – Tamiri

מערכה 2

  • "Barbaro! oh Dio mi vedi" – Elisa
  • "Se vincendo vi rendo felici" – Alessandro
  • "L'amerò, sarò costante" – Aminta
  • "Se tu di me fai dono" – Tamiri
  • "Sol può dir come si trova" – Agenore
  • "Voi che fausti ognor donati" – Alessandro

הקלטות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאופרה מספר רב, יחסית, של הקלטות (שמושמעת לעיתים נדירות), והן נמכרות בתקליטורים. שלושה מהם החשובים יותר:

  • אלכסנדר הגדול - לואיג'י אלווה, אמינטס - ררי גריסט, אליסה - לוסיה פופ, טמיריס - ארלין סונדרס, אגנורה - ניקולה מונטי. בהשתתפות התזמורת הקאמרית של נאפולי, בניצוחו של דניס ווהן. מקום וזמן ההקלטה: נאפולי, פאלאצו ריאלה, יוני 1967. שנת הוצאה: 1998. RCA 74321 50165 2, 2 CD ADD סטריאו.
  • אלכסנדר הגדול - ג'רי האדלי, אמינטס - אנג'לה מריה בלאסי, אליסה - סילביה נקנייר, טמיריס - איריס ורמיון, אגנורה - קלאס האקן אהנסיה. בהשתתפות: תזמורת האקדמיה של סנט מרטין בשדות, בניצוחו של סר נוויל מרינר. מקום ותאריך ההקלטה: לונדון, 1989. שנת הוצאה: 1989. פיליפס, 422 535-2, 2 CD ADD סטריאו
  • אלכסנדר הגדול - אלכסיי גריגורייב, אמינטס - יוהנטה זומר, אליסה - פרנסין קאן דר היידן, טמריס - קלאודיה פאטאקה, אגנורה - מרסל רייאנס. בהשתתפות: תזמורת Musica ad Rhenum, בניצוחו של Jed Wentz. ההקלטה נכונה והזמן: אוטרכט, מריה מינור, 2001. שנת פרסום: 2001. Brilliant Classic, 99717 / 1-2, 2 CD DDD סטריאו

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המלך הרועה בוויקישיתוף