המלך צ'ארלס השלישי (מחזה)
| הפקה | תיאטרון אלמידה |
|---|---|
| כתיבה | מייק ברטלט |
| דמויות |
המלך צ'ארלס הנסיך ויליאם הנסיך הארי |
| מקום ההתרחשות | לונדון |
| תקופת ההתרחשות | המאה ה-21 |
| מדינה |
בריטניה  |
| סוגה | דרמה |
| הצגת בכורה | 10 באפריל 2014 |
| משך ההצגה | כשעתיים וארבעים וחמש דקות |
| שפה | אנגלית |
| פרסים |
פרס אוליבייה  |
  | |
המלך צ'ארלס השלישי (King Charles III) הוא מחזה מאת מייק ברטלט שעלה לבמה ב-2014. העלילה, הכתובה בחרוז לבן ויונקת מהמסורת השייקספירית, עוסקת בקורות מלכותו העתידית של צ'ארלס השלישי. "צ'ארלס השלישי" זכה בפרס לורנס אוליבייה למחזה החדש הטוב ביותר ב-2015, וה-BBC הפיק לו עיבוד טלוויזיוני ב-2017.
דמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המלך צ'ארלס – מונרך בריטניה וממלכות חבר העמים.
- הנסיך ויליאם – בן המלך הבכור.
- הדוכסית קתרין – אשת ויליאם.
- הנסיך הארי – בן המלך הצעיר.
- הדוכסית קמילה – אשת המלך.
- גֶ'ס אדוארדס – צעירה רפובליקנית, מאהבתו של הנסיך הארי.
- ג'יימס רייס – מזכיר העיתונות המלכותי.
- טריסטרם אוונס – ראש ממשלת הוד מלכותו.
- מרק סטיבנס – מנהיג האופוזיציה הנאמנה של הוד מלכותו.
- רוח רפאים.
- הארכיבישוף מקנטרברי, חברי הפרלמנט, רפובליקנים, מפגינים.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם מות המלכה אליזבת השנייה, הנסיך מוויילס יורש את הכתר. צ'ארלס, שחודשים מספר נותרו עד להכתרתו, חוכך כיצד יזכה באהבת נתיניו ההמומים – כפי שמוכר קבב אומר לנסיך הארי המחופש, "היא הייתה השיפוד שהחזיק יחד את כל שכבות הבשר" – כמו אמו לפניו. הוא נחוש להיות יותר מאשר סמל לאומי פסיבי, ולהתערב בענייני הממלכה. הוא יוזם מיד ראיון שבועי עם מנהיג האופוזיציה, בנוסף למפגש המסורתי עם ראש הממשלה שערכה אמו. אשת בנו הבכור, קתרין, מרמזת לבעלה ויליאם כי הם ראויים יותר לכתר מאשר צ'ארלס הקשיש והלא-אהוד. הנסיך הארי ההולל פוגש בגֶ'ס, פשוטת עם רפובליקנית, ומוקסם מהבוז שהיא רוחשת לאורח חייו.
בעקבות שורת שערוריות בעיתונות הטבלואידים, שכללו פרסום השמצות ותמונות עירום, עובר בפרלמנט חוק המטיל רגולציה מסוימת על התקשורת. המלך, על אף תיעובו לטבלואידים, רואה בחוק החדש פגיעה בחופש העיתונות שאחריתה מי ישורנו. הוא מביע מחאה בפני ראש הממשלה ואף מתייעץ עם מנהיג האופוזיציה, שמעודד אותו אך לא רואה מוצא מלבד מתן הסכמה מלכותית. ראש הממשלה נזעם, ומרמז כי אם המלך לא יתעשת, הפרלמנט יבטל את הנוהג של קבלת אשרור הכתר לחוקים חדשים. צ'ארלס, על אף שהוא נבוך ומהוסס, עומד על דעתו ושולל את ההסכמה המלכותית מחוק בריטי, לראשונה מזה יותר משלוש מאות שנה. קתרין, הרואה בכל זאת צידוק לדעותיה לגבי היורש הראוי, אומרת לוויליאם שאל לו לצדד באביו בשאלה, למורת רוחו של הנסיך. הן צ'ארלס והן ויליאם חווים בנפרד התגלויות של רוח הנסיכה דיאנה המתה, המבטיחה לכל אחד מהם כי יהיה "המלך הגדול ביותר שהיה לנו מעודנו."
קתרין דוחקת במלך למצוא פשרה מול הפרלמנט, ויליאם נבוך, ורק קמילה עומדת לצד בעלה. סירוב הכתר יוצר משבר פוליטי חריף, וידידיה הרפובליקנים של ג'ס רואים בכך הזדמנות לקדם את עמדתם בעד ביטול המלוכה. היא עצמה סונטת בהארי על היותו סרח עודף חסר תכלית לצד אחיו הבכור. לאחר פגישה נוספת עם מנהיג האופוזיציה והיזכרות בהיסטוריה, צ'ארלס הנסער, הלכוד ללא מוצא, מחליט על צעד רדיקלי. הוא פורץ אל הפרלמנט ומודיע על פיזורו ועל קיום בחירות חדשות. מהומות אלימות נגדו פורצות בארץ. הצבא פורס טנקים סביב ארמון בקינגהאם. ג'ס מקבלת איום בסחיטה מבן-זוגה לשעבר, היודע על קשריה עם הארי ועל העניין שהטבלואידים יגלו בכך. בארמון הנצור, הארי מספר על כך לאביו, ומפתיע את צ'ארלס כשהוא מבקש את רשותו לוותר על תאריו ולהפוך לפשוט עם, כדי שיוכל לחיות חיים רגילים לצד ג'ס.
קתרין מתעמתת עם ויליאם, ודורשת ממנו לחדול מנאמנותו העיוורת לאביו, משום שהמשבר מאיים לא רק על צ'ארלס, אלא על עצם המלוכה, על האפשרות שיירש את הכס, ובנו אחריו. אז היא מזמינה פנימה אל ביתם את ראש הממשלה, המציע לוויליאם לפשר בין העם והפרלמנט לכתר. מזכיר העיתונות המלכותי דוחק בצ'ארלס לכנס מסיבת עיתונאים, אך בטרם הוא מספיק לדבר, ויליאם צועד לבימה ומודיע שימלא תפקיד של מתווך במשבר. חמת אפו של המלך בוערת בו, והוא מבין כי יד יועציו הייתה במעל. לאחר מכן, בארמון, שני בניו וכלתו דורשים ממנו לוותר על הכס כדי שהשלום יושב לממלכה והאיום על השושלת יפוג. שוב, רק קמילה לבדה תומכת בו. לבסוף, ויליאם מטיח באביו דברים קשים על כך שזנח את אמו דיאנה בשעתו. הוא קורא לו לנהוג באחריות, ומבטיח שההיסטוריונים בעתיד ישוו לכל העניין גוון חיובי, והוא ייזכר כ"מלך הגדול ביותר" וכל פגמיו יועלמו, אם רק יעשה כן. צ'ארלס מסרב לסגת על אף הסיכון במלחמת אזרחים; הוא נכנע כשוויליאם מאיים שלא יראה עוד את ילדיו ונכדיו, וחותם על מסמך הוויתור על הכס. הכתרתו המיועדת מוסבת להכתרתם של ויליאם וקתרין למלך ולמלכה. הארי מודיע לג'ס כי לבקשת אחיו, הוא חוזר בו מהרעיון להפוך לפשוט עם ומנתק את הקשר עמה. צ'ארלס חוטף את הכתר מידי הארכיבישוף מקנטרברי, אוחז בו לרגע, ומניח אותו בעצמו על ראש בנו.
הפקה וקבלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכותב מייק ברטלט סיפר כי הרעיון של מחזה היסטורי כמו-שייקספירי אודות מלכות צ'ארלס הגיח במוחו באופן כמעט שלם, אך ההבנה שיידרש לכתוב את הטקסט בפנטמטר יאמבי הרתיעה אותו מלעבוד עליו במשך שנתיים תמימות. רק מפגש עם הבמאי לעתיד רופרט גולד, ששמע את המתווה והזמין בו במקום את "צ'ארלס השלישי", הניעה אותו לפנות למלאכה.[1]
המחזה שואב מוטיבים רבים וברורים משייקספיר: מלבד המשקל, שם ההצגה הוא שם מלך. הנסיכה דיאנה טורדת את החיים כמו רוחות הרפאים הרבות, הארי מתחפש לפשוט עם ומתהלך בין ההמון כמו נושא שמו הנרי החמישי ערב קרב אז'נקור, ויליאם זוכה בכתר בעזרת אחרים כמו הנרי הרביעי, וקתרין התככנית הדוחפת את בעלה אל השלטון היא מחווה לגבירה מָקבֶּת.[2] מוטיב נוסף הבולט בעלילה, המאפיין את העיסוק האמנותי בבית המלוכה בכל העשורים האחרונים לשבח ולגנאי, הוא הדגשת חוסר הפניות הפוליטי המושלם של המלכה אליזבת, ההופך אותה לסמל מאחד. ב"צ'ארלס השלישי", הדבר מוצג על ידי הנגדתו לפעלתנות ולמעורבות של המלך החדש בענייני המדינה, המובילה לאסון.[3]
ב-10 באפריל 2014 המחזה עלה לבימה בתיאטרון האמנותי אלמיידה שבלונדון, בכיכוב טים פיגוט-סמית בתפקיד המלך. לאחר שבחים מהביקורת במשך כשלושה חודשים, הוא עבר להצגה מסחרית בווסט אנד, בתיאטרון וינדהאם. במהלך 2015 הועלו הפקות בכל ברחבי המדינה, ובסופה הוצג "צ'ארלס השלישי" גם מחוץ לבריטניה. בנובמבר 2015 נערכה בכורה בתיאטרון המיוזיק בוקס בברודוויי ובמרץ 2016 בסידני. המחזה היה מועמד לחמישה פרסי אוליבייה ל-2015, וזכה בפרס למחזה החדש הטוב ביותר. ב-2016 היה מועמד לחמישה פרסי טוני, אך לא זכה.
עיבודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המלך צ'ארלס השלישי (סרט)
ב-2015 הפיק רדיו 3 של ה-BBC תסכית בן שעתיים וחצי שעובד מהמחזה. ב-2017 הפיקו ערוץ BBC 2 ו-PBS עיבוד טלוויזיוני בן שעה וחצי, בכיכוב רוב השחקנים של ההפקה הלונדונית המקורית. פיגוט-סמית מת חודש לפני שידור הבכורה ב-10 במאי, בו צפו 1.8 מיליון בני אדם לפי אומדני המדרוג.[4] השידור בטלוויזיה עורר מחאה על הצגה פוגענית של בית המלוכה, בייחוד על כך שנאמר שהנסיך הארי הוא למעשה בנו של ג'יימס יואיט, מאהבה של הנסיכה דיאנה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- King Charles III: Words on Plays, התיאטרון הקונסרבטורי האמריקאי, 2016.
- King Charles III באתר תיאטרון אלמיידה.
- King Charles III ב-Internet Broadway Database.
- King Charles III ברדיו 3 של ה-BBC.
- 'Distasteful': BBC's King Charles III sparks anger even before it is aired. הגרדיאן, 2 במאי 2017.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Mike Bartlett: How I wrote King Charles III. הגרדיאן, 20 בספטמבר 2014.
- ^ Graham Saunders, Elizabethan and Jacobean Reappropriation in Contemporary British Drama. הוצאת שפרינגר, 2017. עמ' 50-51.
- ^ Anette Pankratz, Claus-Ulrich Viol, (Un)Making the Monarchy. Universitätsverlag Winter, 2017. עמ' 15. גם הציטוט אודות השיפוד בפרק העלילה.
- ^ BBC2’s King Charles III pulls in 1.8 million viewers, 11 במאי 2017.